מוקפת בפרצופים ללא שמות,
פנים מכוסות, כולן זהות או דומות,
אנשים כבר שכחו כיצד להיות.
ן
קשה לי כאן ב'לבד' הזה בתוך העם,
כל שרציתי הוא שלבי שוב יחוש הטעם,
ונשמתי שוב תחפץ לחיות.
כאב כה מתוק, מטשטש העולם,
אותו זיכרון צורב למספר דקות נעלם,
ידעתי כי לזאת אין תשובות.
שאלתי ברבים כיצד ייתכן הדבר,
כיצד לשם עתיד צריך לנצור את העבר,
מהיכן באות אותן נשמות הטובות.
שיר של שלום ושיר של תקווה,
משאלה של אובדן, לחוש את השלווה,
שאקבל כשהכול אעזוב לתמיד.
נושאת עיניים, מבקשת מחילה,
כמו רפואה, גם מיתה היא תפילה,
לשקט- שקט יציב ועמיד.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
