Badboy Theory

פרק 29- ״מתוק״

הודתי לה והלכנו לכיוון שהיא אמרה לנו. נכנסנו לחדר גדול, שהיה בעצם נראה כמו חדר אוכל משונה. חיפשתי בעיניים שלי דמות מוכרת, ומצאתי אותו יושב שם באחד השולחנות. הלכתי לכיוונו ועמדתי מול השולחן, הוא הסתכל למעלה אלי ואל לוקאס, מופתע שהגעתי שוב. "היי אבא" מלמלתי לא יודעת מה להגיד כל כך. הייתה שתיקה מביכה לרגע. "אז אתה הבחור?" הוא שאל מסתכל על לוקאס, וכבר יכולתי לשמוע בקול שלו שהוא יותר צלול מעט. וזה היה מוזר לשמוע אותו ככה.
הובכתי לרגע והסתכלתי לכל כיוון אחר, מבינה שהוא מבין מי זה לוקאס, ומה הקשר שלו לשנינו. "זה בסדר, זה הגיע לי" הוא דיבר על האגרוף, והופתעתי שהוא עוד חושב על זה. "אני אחכה במכונית" לוקאס אמר לי מסתכל עלי, יודע שהוא צריך להשאיר אותנו לבד. הנהנתי והוא נתן לי נשיקה בראש לפני שיצא.

התיישבתי במבוכה מול אבא שלי,לא יודעת כל כך מה להגיד. "זה טוב לראות שיש לך מישהו... שישמור עלייך" הוא אמר ואני הסתכלתי למטה מובכת. "לא באתי לדבר עליו אבא.." נאנחתי והסתכלתי עליו שוב. "אני לא מתה על המצב הזה, אוקיי?" התחלתי להגיד לא מצליחה להיות רכה. עם כמה שהשתדלתי.. "אבל..." לא מצאתי את המילים, ואז פתאום התחלתי לחשוב על העתיד, העתיד שלי, העתיד שלו, של שנינו ביחד. ראיתי סוף סוף משפחה, ראיתי שאולי כן אפשר להיות בסדר, אני סוף סוף אקבל מה שאני הכי רוצה.
"אני חושבת שזה לנכון, וזה מה שיעזור.. אני מסכימה איתך. אני צריכה לתמוך בך, ואני יודעת שאתה עדיין לא מוכן במאה אחוזים ואני אחכה שזה ייקרה, אז.. בהצלחה" אמרתי סוף סוף מצליחה לשפוך הכל. הוא הסתכל עלי בשקט, נראה יחסית מרוצה ודיי רגוע.

"זה באמת אומר לי המון ולריה... תודה" הוא חייך חצי חיוך ואני גם לא הצלחתי להלחם בחיוך שלי. "פעם ראשונה ש... באמת יצא לנו לדבר ככה" לפחות מאז גיל שש... חשבתי לעצמי. הוא הסתכל למטה והנהן. "אני יודע.. אני מצטער על זה, רק תני לי לעבוד על זה" הוא אמר רגוע ואני הנהנתי. סיכמנו את הסוג של פגישה הזאת ונפרדנו. זה היה לי כל כך מוזר... לא זכרתי מה זה לדבר איתו באמת. להסתכל לו בעיניים ולראות שהן לא אדומות ועייפות כל כך. יצאתי החוצה כשגם הודתי בשקט למזכירה, והתקדמתי לכיוון המכונית של לוקאס, רואה אותו עומד על ידה ומחכה לי. אני יודעת שזה היה מהיר אבל היינו צריכים את זה.. שנינו.

"עכשיו את רגועה?" הוא שאל והנהנתי, הוא חייך חיוך קל ונישק לי את הראש.

************************

כבר כמה זמן שאני גרה אצל לוקאס, והסתדרנו מאוד. בבית הספר הסתכלו עלי דיי מוזר, לא מבינים כנראה איך לוקאס פתאום.. פתאום לא כזה המאיים של בית הספר כמו שהוא היה נראה. עדיין לא העזו להתעסק איתו כל כך, אבל יכולתי לראות שהמצב קצת יותר טוב מאז שרק הגעתי. עכשיו כשפרקר לא בחיים שלו והוא לא מתעסק עם אנשים כאלה... הוא נראה יותר טוב, הרבה יותר טוב. הוא משתדל, אני יודעת את זה.
לא היה לי נמאס ממנו, אפילו שעברו כמה חודשים. אמא שלו חוזרת היום מהקורס, והייתה שמחה מההתארחות שלי אצלם.. ואת האמת, גם אני. לא הייתי עם בן אדם כל כך הרבה זמן בלי שיימאס לי ממנו ככה וזה היה מוזר.
"את חייבת להפסיק עם הגלידה" הוא אמר כשליקקתי גלידת שוקולד קרה. ישבנו על דשא שהתפרס לאורך כל השטח מסביב, נשענים על עץ גדול מתוך כמה עצים שהיו ממוקמים כל כמה מטרים. הגענו לכאן כדי קצת לנוח מהכל, ישר אחרי הלימודים. התחלתי להרגיש את החורף חולף ומעט התבאסתי אבל ידעתי שהגיע הזמן.
המשכתי ללקק את הגלידה לא מקשיבה לו, אבל הרגשתי אותו מסתכל עלי. "למה?" שאלתי כשהרגשתי את הטעם המתוק על הלשון. אני אוהבת גלידות. מה לא בסדר עם זה?

"כי זה לא בריא ואת אוכלת עשר בשבוע" הוא אמר נשען על העץ. "אז מה, גם עישון זה לא בריא" אמרתי בחזרה.
"בגלל זה הפסקתי" הוא אמר והסתכלתי עליו, הוא הסתכל עלי עם חיוך כשלא ידעתי מה להגיד. הצעתי לו את הגלידה מול הפנים והוא הסתכל עלי מבולבל. "תטעם" אמרתי והוא אמר שהוא לא רוצה. "נו לוק תטעם" חייכתי והוא הסתכל עלי נאנח, אבל בכל זאת קירב את הפה שלו לגלידה.

דחפתי את הגלידה על הפה שלו מעט גורמת לו להתלכלך בפה ובאף, ואז התחלתי לצחוק בקול רם. הוא הסתכל עלי אדיש אבל חייך מעט כשלא הצלחתי להפסיק לצחוק. "אני שמח שזה מצחיק אותך" הוא אמר מהנהן והיה נראה כל כך מצחיק לראות אותו עם שפם שוקולד.

ניסיתי להפסיק לצחוק כשהוא קירב אותי אליו והושיב אותי עליו, מחייך כשהצחוק שלי לא נגמר. "איך זה מרגיש?" שאלתי בין הצחקוקים שנגמרו מעט, הידיים שלי סביב הצוואר שלו. "דביק" הוא אמר כשידעתי שהוא מדבר עלינו. הסתכלתי עליו מחייכת לכמה שניות וליקקתי לו את השוקולד מהפנים, שומעת אותו צוחק. "ועכשיו?" שאלתי צוחקת. "זה אפילו דביק יותר" הוא אמר תוך כדי שנישקתי אותו, מרגישה את הטעם שוקלד מתערבב עם השפתיים שלו, נהנת להרגיש אותו מנשק אותי.