הארי פוטר ופרסי ג'קסון, בן פוסידון, מושיע האלים ונכד וולדמורט

פרק 3

נ.מ אנבת'
קמתי בבוקר והחלטתי שאלך לסאלי ג'קסון.
התארגנתי, ולא הערתי את פרסי, אז שמרתי לו אוכל בצלחת וכתבתי לו שכשיקום שיתארגן, יאכל ואז שיתקשר אלי כי היא ידעתי שהוא לא יקום מוקדם אלא עם כן אעיר אותו.
נסעתי לבית ג'קסון להיות עם סאלי ולשחק עם אסטל, ממש נהנתי, הכנו אוכל ושיחקנו, סאלי ואני דיברנו על פרסי ועל כל מיני דברים, כשהפעמון בדלת צלצל. מוזר, כל מי שבא בדרך כלל דופק בדלת.
פתחתי את הדלת וראיתי שלושה אנשים.
אחד זקן, השני עם שער שחור גליל-מתולתל שמגיע לו עד הכתפיים וחיוך חם ואני יודעת שהו האסיר מהטלוויזיה והשלישי ילד בן 15 שנראה כמו פרסי רק הגרסה של ילד חנון שלו, עם משקפיים, נמוך יותר, עניים ירוקות כמו קרפד משומר ולא נראה שהוא רוצה להיות כאן.
כולם היו עם גלימות ומקלות שהם הוציאו כאילו היו שרביטים? החיים שלנו נהיים מוזרים מרגע לרגע.
"פרסי ג'קסון נמצא בבית הזה?" הזקן אמר
"לא"
"אז אתם יכולים לבקש ממנו תבוא?" הזקן חזר ושאל, בנימה מנומסת
"למה?" שאלתי בישירות והילד שאף אוויר בעלבון. אני מצטערת ששאלתי למה אנשים מוזרים הגיעו הנה ושואלים איפה פרסי, וכשאני אמרתי כשהוא לא כאן ביקשתם להביא אותו, זה כל כך חצוף מצידי לחשוב שזה מוזר.
"אנחנו צריכים לדבר איתו על משהוא חשוב" הזקן אמר
"רגע" אמרתי להם, הוצאתי את המשקפיים שאפשר לבדוק אם הם מפלצות או לא, ולמזלנו, הם לא היו.
אבל מה הם רוצים מפרסי?
"סאלי!" קראתי לה
"מה?" סאלי צעקה בקול נעים. באמת, היא  כל כך מתוקה שאפילו הצעקות שלה נשמעו חמודות
"יש כאן אנשים מוזרים! אבל הם לא 'את יודעת מה', להכניס אותם?"
"כן, ואנבת?"
"כן?"
"תנסי להיות נחמדה, טוב?"
"אוקיי"
"תודה אנבת' "
הכנסתי אותם והתקשרתי לפרסי שיבוא לכאן כי סאלי ביקשה ממני.
פליז תקראו את זה👇👇👇👇🙏🙏🙏🙏
אוקיי סיימתי עוד פרק🤗🤗🤗🤗🤗😀😀😀, ממש כיף לי לכתוב את זה, יש לי חברה שתמיד מספרת סיפורים ואז מפסיקה אותם זה מזה לא כיף. חודש לפני סוף השנה המנהלת שלנו (היא מעצבנתתתת) לימדה אותנו עברית ובאחד השיעורים אמרה לי שאני לא כותבת נכון, מה אכפת לי! העיקר שמבינים אותי ותסתכלי כמה אני כותבת עכשיו? אהא! מגיע לך מנהלת מעצבנת!
טוב מי שרוצה אני כתבתי פרק קודם מה אנבת' אמרה לו.
יאלה הייתי כאן!