לוקאס סמית׳, מנהל כנופיה מסוכנת בעולם התחתון, בעל של שלושה מועדונים ומסעדות ואחת מהן של אבא של אליסון.
אליסון ווינסטון היא ילדה תמימה, ילדה ומלאת חיים, היא עובדת בבית קפה בקניון, ויש לה שגרה שחוזרת על עצמה..
מה יקרה שלוקאס יפגוש את אליסון וירצה או...
הוא הרים את מבטי אל שלו, ״אל תתביישי ממני בחיים״ אמר והנהנתי. ״תתלבשי אנחנו יוצאים״ אמר, ״לאן?״ שאלתי, ״הפתעה..״ מלמל ועליתי לחדרי להתלבש.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
התלבשתי, סידרתי את שיערי, התאפרתי קצת וירדתי למטה, לא ראיתי את לוקאס אז הוא כנראה חיכה לי באוטו. אני לא ממש יודעת מה אני מרגישה כלכך כלפיו אבל בהחלט קרה משהו בסיטואציה מקודם.
נכנסתי לאוטו ובלי שום מילה התחלנו לנסוע, ״לא אמרת לי לאן נוסעים..״ אמרתי וקטעתי את השתיקה. ״ואני אמרתי לך שזאת הפתעה״ ענה ושם את ידו על שלי.
שתקנו כל הנסיעה, קצת מביך, הגענו למסעדה מפוארת והפעם כן היו בה אנשים, זה נראה כמו פאב. לוקאס עצר את האוטו והביט בעיניי, ״הכל בסדר?״ שאלתי.
״כן אבל.. יש מצב שאת תיבהלי טיפה, מחכים בחוץ מלא צלמי פפראצי ואת עלולה להיבהל, אם הם שואלים אותך שאלות פשוט אל תגיבי להם, בסדר?״ אמר/שאל והנהנתי.
הוא יצא מהאוטו וכך גם אני ומלא פלאשים תקפו את עיניי וסינוורו אותי. ״מה הקשר שלך עם לוקאס סמית׳?״, ״אתם ביחד?״ עוד אחד שאל, ״אני מצטערת״ אמרתי להם שנייה לפני שדלת הפאב נסגרה.
ישבנו בבר, לוקאס הזמין לנו טקילה, שתיתי את כל השוט במכה והרגשתי את הטעם מחליק בגרוני. הוא הלך לחבריו ואני נשארתי בבר והרגשתי את מבטיהם של כל האנשים וההתלחששויות שלהם עליי.
שתיתי עוד שוט, ועוד שוט וקמתי לרקוד, ראיתי שמישהו נצמד אליי כמה פעמים, לא ראיתי את פניו כי הייתי מטושטשת וגם שיכורה.
הוא תפס במותניי והוריד את ידיו לישבני, ״די די תפסיק!״ אמרתי והוא לא שיחרר. ״ לא לא די תשחרר ממני!״ צעקתי ואין תגובה ״תפסיק בבקשה!!״ צעקתי שוב בחוסר אונים ופתאום לוקאס התנפל עליו, נתן לו אגרופים עד שהבנאדם ראה את אלוהים.
״לוקאס תפסיק אתה תהרוג אותו!!״ צעקתי, ״היא״ אמר ונתן לו אגרוף, ״אמרה״ אמר ונתן לו אגרוף, ״לך״ אמר שוב ונתן לו עוד אגרוף, ״לא!״ לוקאס אמר ונתן לו אגרוף אחרון וישר הלכתי איתו מחוץ לפאב וכל ידו הייתה מכוסה בדם.
״אתה בסדר?״ שאלתי והוצאתי מגבונים מהתיק הקטן שלי, ״אני לא זה שאמור לשאול אותך את זה?״ שאל בחיוך צדדי וגיחכתי.
ניקיתי לו את הדם מהיד ותפסה אותי סחרחורת נוראית, תפסתי את ראשי ועמדתי ליפול. ״אליסון הכל בסדר?״ לוקאס שאל והנדתי בראשי, ״אני עומדת..להקיא״ אמרתי ובלי התראה מוקדמת הקאתי ברצפת הרחוב ולוקאס מרחיק את שיערי מפניי.
״זה האלכוהול אני מצטערת״ אמרתי, ״הכל בסדר״ אמר שהיינו באמצע הנסיעה. ״זאת לא הדרך של הבית שלי..״ אמרתי, ״נכון, אנחנו נוסעים לבית שלי אני אחזיר אותך מחר בבוקר״ אמר והבטתי בו מבולבלת.
״אבל אין לי בגדים״ אמרתי, ״אני אביא לך חולצה ובוקסר״ ענה, ״טוב נו״ עניתי והוא חייך.
נכנסנו לשביל ממש יפה ומולנו בית מדהים, זה אפילו לא בית, זה פאקינג ארמון! למה כל הגודל הזה לבן אדם אחד?. השער השחור נפתח ומלא שומרים עמדו בגינה, הייתה שם מזרקה גדולה נורא יפה שעציצים בצבעים שונים מעוטרים סביבה.
הוא נתן את המפתחות לשומר והוא הכניס את האוטו למגרש המכוניות, נכנסנו לתוך הבית הענק ואישה בסביבות גיל הארבעים נגלתה מולי, ״שלום אני ראבקה, אני העוזרת בית כאן״ אמרה ולחצה לי יד.
״שלום אני אליסון״ אמרתי, ״ראבקה תראי לה את החדר שלי בבקשה אני הולך רגע לחדר העבודה״ לוקאס אמר והיא ליוותה אותי לחדר של לוקאס.
החדר שלו ענק, משום מה שונה משאר הבית, הבית מעוצב בצבעים, שחור, לבן, זהב וכסוף. החדר של לוקאס מעוצב בשחור וזהב, ואולי קצת לבן, טוב נו הרי זה ראש מאפיה אני לא מצפה שיהיה לו טפט של חד-קרן ליד המיטה.
לוקאס נכנס לחדר וסגר את הדלת, ״אתה יכול לתת לי בגדים? אני ממש עייפה״ אמרתי והוא הנהן, הלכנו לחדר הארונות והוא נתן לי חולצה ובוקסר, ״תודה״ מלמלתי והתלבשתי בשירותים, החולצה שלו נראית כמו שמלה עליי והבוקסר כמו חצאית די ארוכה.
יצאתי מהשירותים וישבתי לידו על המיטה, הוא עזב את הטלפון וחיבק אותי מהצד, ״את בסדר?״ שאל, ״כן אני רק רוצה לישון״ אמרתי ונכנסנו למיטה.
