ספר אחד הרבה סודות

פרק 3-חושך

יצאנו משם מאוכזבות ללא שום
קצה של רעיון יותר מאוחר לאחר מכן
ירדנו אל ארוחת הערב אני איימי ופליקס
וניצנצו עיננו למראה המטעמים שניחוחותם התפשטו ברחבי הארמון, התיישבנו וחיכינו.
עברה דקה ועוד דקה
לא הבנו מדוע אף אחד לא מגיע, לא הוריי, לא הוריי איימי אף לא אחד! איימי הציעה לשאול את נטלי האם היא יודעת דבר על כך, אך גם היא איננה! לא התאפקנו והחלנו לאכול בתיאבון רב.
השכחנו את כל הנושא וצחקנו כל הארוחה
כעבור חצי שעה הפסקנו לאכול,לא נשאר אף אחד רעב בשולחן. קמנו והחלנו לחזור אל חדרינו
שלפתע, האור כבה. החלנו צועקים זה לזו ניסינו למצוא אחד את השני אך לשווא, האור חזר למספר שניות וכבה שוב אך הפעם לא חזר. הספקנו להתאחד וישבנו במדרגות, עברה שעה והאור לא חזר ," משעממם לי"
אני ואיימי אמרנו יחד וצחקקנו
לא יכלנו לראות דבר אפילו לא את הדברים הקרובים ביותר אלינו לבסוף התייאשנו והחלנו מנסים לעלות אל חדרי שהיה הקרוב מכולם. בקושי רב הגענו, התיישבנו על המיטה שלי ופתאום 3 דפיקות רמות קטעו אותנו פחדנו לגשת לדלת, אחי פליקס לא פחד,
הוא ניגש אל הדלת אך לא היה דבר.
האור דלק חזרה ולרגע נחו עייני על הריצפה שפתאום אני רואה פתק קטן צהבהב ואורות יוצאים מתוכו אני צועקת לעבר פליקס והוא מרים את הפתק וחוזר בעליזות, הוא אמר "בדיוק כמו באגדות" ונתן מבט שמח בכולנו, אנחנו שלא ממש התלהבנו מהרעיון מלמלנו בבוז,
למעשה הפתק היה הפוך לאחר מבט בוחן קצר הפכנו אותו ולפתע החלו אותיות לרצד על הפתק.
"הקומה הזו נמצאת הכי גבוה אם תמצא דלת קטנה תוכל אותה לפתוח, והיא תוביל אותך היישר אל הדבר החשוב לך מכל"
לא הבנו מה פשר הדבר אך איימי כאילו נדלקה מנורה מעל ראשה החלה מושכת אותנו לא התנגדו, הגענו בעקבותייה אל הקומה האחרונה בארמון שלמעשה הייתה הקומה השישית, לא הבנו במה מדובר?! האם זו בדיחה? ולמה איימי מכירה את הבית שלי יותר טוב ממני
הפתק עוד היה בידינו והפעם כתוביות חדשות ריצדו על גביו " דלת למעלה מחכה אם לא תפתחו אותה אז מי יפתח?" החלנו בחיפוש אחר הדלת בקומה הישנה...