סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

מצנפת המיון🎩🎓🧢

נראה היה שבית ספרם/ימים לא יאריך
שכל הטוב נופל קורבן/לקרע המחריף
ולבסוף הבוקר בא/בו סלית'רין עזב
הריב פסק, אבל שלום/מלא לא הושב

מיום שבו מארבעה/נותרו פה רק שלושה
ברית הרעות בין הבתים/בעצם לא חודשה
מצנפת המיון אני/הנוהל כבר מוכר
אומר לכל תלמיד חדש/לאיזה צד נבחר

אך השנה אוסיף מילה/הסכיתו לדברי
תוהה אני על התפקיד/אשר נגזר עלי
חובה עלי היא לפלג/לארבעה בתים
אך מה אם המיון עצמו/הוא שיוצר תככים?

דעו שיש פה סכנה/אזהיר בכל לשון
כי הוגוורטס לאיום נתון/מצד אויב חיצון
כעת חובה להתלכד/או שניפול פרודים
אמרתי את שלי, עכשיו/ניגש לעניינים

נ.מ רון

מחאתי כפיים עם כולם באולם, קצת בהיסוס ופניתי להארי והרמיוני: "היא הרחיבה קצת השנה, מה דעתכם?"
הרמיוני נראתה מודאגת ואמרה: "מעניין אם היא נתנה אי פעם אזהרה.."
ניק כמעט-בלי-ראש הצטרף לשיחה ואמר:  "כן, המצנפת כל פעם מרגישה מחויבת להתריע מפני סכנות שהיא מרגישה.."  פרופסור מקונגל קטעה אותו כשהכריזה על השם הראשון, והמיון החל...
בסוף לאחר שכל התלמיד מויינו חוץ מניקו וויל ואפולו, דמבלדור קם והודיע: "השנה יצטרפו אלינו שלוש תלמידים חדשים מארצות הברית, הם יצטרפו לשנה החמישית למרות שהם קצת יותר גדולים בגיל.."

נ.מ כללית

פרופסור מקונגל קראה: "ניקו די אנג'לו"
המצנפת הייתה לו על הראש דקות ארוכות עד שלפתע אמרה בקול:  "פרופסור, אני לא מצליחה להחליט אם לשלוח אותו לגריפינדור אח לסלית'רין."
נשמעו הלחששויות באולם אבל דמבלדור התעלם ואמר: " מה זאת אומרת?"
"יש לו פוטנציאל גדול מאוד לסלית'רין, במיוחד בגלל שהוא נכדו של יורש סלית'רין המכונה גם בשם הלורד וולדמורט". רעד עבר בכולם, כמה כוסות התנפצו ונשמעו לחישות מכל עבר.
" אבל מצד שני, הוא עבר כל כך הרבה, ויש בו כל כך הרבה אומץ, ונכונות לעשות את מה שצריך, שהוא גם מתאים לגריפינדור."
דמבלדור חייך, ואמר: "אם כך, ניתן לניקו להחליט.."
ניקו משך בכתפיו ואמר שהוא רוצה להיות עם וויל באותו בית, לא אכפת לו איזה..
ו דמבלדור אמר בתגובה: "אז נצטרך לבדוק לאן מר סולאס ימויין, אם כך.."
ומקונגל קראה: "וויל סולאס"
המצנפת נראתה מוטשת, עד כמה שכובעים יכלו להיראות מוטשים, לבסוף היא אמרה:  "שילכו שניהם לגריפינדור"
מחיאות כפיים מהוססות נשמעו ו דמבלדור אמר:  "עכשיו נשאר למיין רק את אפולו אליוס וזהו.."
המצנפת אמרה בסדר, אבל שאפולו התקדם לכיוון המצנפת והיא הבחינה בו, היא החלה לצרוח: "אני לא מוכנה שהוא יתקרב אליי!!"
"עבר זמן, מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, אה כובע?" אפולו אמר בשיעמום.
"אה, כן, עבר זמן, אה אפולו אליוס?"  אמרה המצנפת בלעג.
"אז אני מניח שדיברת עם אחי היקר, הוא עדכן אותך לגבי הכל?"
"כן, ואתה טיפש כרגיל, כשאתה מסכים להתערבות המטופשת הזו. אבל זה דיברתי אתו, לא אומר שאני מוכנה שתשים אותי על הראש שלך!!" היא סיימה בצעקה.
כל מי שהיה באולם, ללא יוצא מן הכלל הסתכלו על המחזה מהצד, והעבירה את ראשם מהמצנפת לאפולו כאילו הם צופים בפינג פונג.
"כן, תהיתי באמת למה זה, הרי בפעם האחרונה הסכמנו על פשרה, שאני מכיר בך בתור אומנית בשירה, עם חלקיק נבואי". אמר אפולו בפעם הראשונה בעניין. 
"וכמובן שהסכמתי לכך, וסלחתי לך אפילו על זה שלא רצית לכבוש אותי על ראשך.."
"נווו, אז מה הבעיה?"
המצנפת החלה לפתע להתעצבן ולצרוח:  "מה הבעיה?! אתה עוד שואל אותי מה הבעיה?! הבעיה שלי, היא שאתה לקחת את חץ דודנה שישה חודשים איתך! ובמיוחד אחרי שאמרתי לך, כמה אני שונאת את החורשה הזו, ובמיוחד את החץ הזה! מה שקרה הוא, שהתחברת עם האויב המושבע שלי ואתה עוד מתאבל על מותו! ואז אתה בא אליי ומצפה שהכל יהיה בסדר?!" היא צרחה בקריזה.
אפולו בא לענות לה, אבל דמבלדור קטע אותו:  " סליחה שאני מפריעה לדיון המאוד מרתק הזה.. אבל אנחנו פה עוד רוצים לאכול, ואני רק מבקש שתמייני אותו" הוא אמר בעדינות אבל עם נימת אזהרה.
"אבל פרופסור, אני לא מוכנה שהבוגד הזה, ישים את הראש שלו בתוכי!" היא אמרה בנימה שלא נותנת לוויכוח.
אפולו שדי מיצא את הריב הזה אמר:  " אולי אני אגיד את התכונות שלי ולפי ההיכרות הצבעונית בננו, היא תחליט לאן אני אלך.." הוא הציע ודמבלדטר הנהן.
המנפת נאנחה ואמרה: "בוא נסיים עם זה.."
"אוקיי, אז אני די חכם, יש לי המון ידע.."
"זה סתם חוכמת חיים, אתה מסתובב עם מישהי הרבה יותר חכמה ממך כל הזמן (המצנפת מתכוונת לאתנה, אם מישהו לא הבין..) , ברור שתקלוט משהו, כל טיפש כמוך היה קולט"
אפולו הזעיף פנים וגייס את כל השליטה העצמית שלו בכדי לא לפוצץ אותה.
"אני טוב לב.."
"זה שאתה לא מפוצץ פה את כולנו, לא הופך אותך לטוב לב.."
"זה כן, אבל לא משנה, אני ערמומי, והדם שלי יותר טהור מכולם פה,"
" לא נחשב, וזה שאתה ערמומי, זה נכון, הרי אתה הערמת עלי, בקשר לחברות בננו ולחץ דודנה.. חוץ מזה אתה צמא לכוח, הרי אתה לא סתם אחראי על אההה.. אההה.. כל כך הרבה דברים.. "
" מה שתגידי, ואני גם אמיץ, נלחמתי באוייב המושבע שלי, ובעזרת אה ניקו וויל, והאחים שלו, ניצחנו עוד ישויות מרושעות.."
"וגם אתה אמיץ לעמוד מולי אחרי שהתחברת עם חץ דודנה.. "
" די כבר עם חץ דודנה! "
די כבר עם חץ דודנה" המצנפת חיקתה אותו, "אתה לא תגיד לי די, די אתה יא בוגד, לפחות תתנצל!"
"אני לא מוכן להתנצל על כלום!"
"תתנצל!"
"לא! חץ דודנה היה גיבור!"
"תתנצל!"
"לא!"
"תתנצל!"
"לא!"
"תתנצל!"
"לא!"
"מספיק!" צעק לפתע, דמבלדור. "לאן תמייני אותו?"
"אני לא יודעת" המצנפת אמרה בכנות
"אם כך, תיהיה שבוע שבוע בכל בית, עד שתחליט מה הכי מתאים לך.. בנתיים תתחיל עם גריפנדור.. "
אפולו הנהן והתחיל ללכת לכיוון שולחן גריפנדור, כשלפתע נעצר והסתובב, הוא פנה למצנפת המיון:  "דרך אגב, שרת היום שיר נחמד..". הוא אמר באיום.
מצנפת המיון נשפה בבוז:   "אתה לא תעשה לי כלום, היא לא תרשה לך..."
אפולו נשף בבוז "אני לא מוטרד ממנה, יש לי סיבה אחרת שאת עדיין קיימת כאן עם כוחות.."
"למה? אבל'ה לא מרשה?"   שאלה המצנפת בזילזול. רעם נשמע בשמיים, וברק פגע במצנפת המיון וחישמל אותה קצת..
"לא," אמר אפולו בשלווה,   "אבל הוא כנראה במצב רוח טוב היום, עובדה שאת כרגע אהה.. אההה.. חיה"
הוא אמר ובזאת הסתובב והלך לשבת בשולחן של גריפנדור. מחיאות כפיים. מהוססות נשמעו, והם גוועו כמעט מיד..

חחחח😂, הי, ❤️
מקווה שנהניתם מהפרק, כמו שאני נהניתי לכתוב אותו.. 😁
מה חשבתם על ההיכרות הססגונית של המצנפת ואפולו?
ועל מה לדעתכם המצנפת לא סובלת את חץ דודנה?
יומטוב אנשימים😍😍