When the moon is full..

פרק 2

אני מסיימת להתארגן לשינה וסטייסי כבר רדומה במיטה שלי, אני נכנסת למיטה ומסתכלת על החלון הענק, משקיפה על ניו יורק, ולא יכולה שלא להרגיש כאילו מישהו מסתכל עליי.

נקודת מבט קורה

אני עומדת על הגג של הבניין שממול לבניין של אליסון, משקיפה על החלון שלה, בעזרת העיניים הזאביות שלי ״לא לימדו אותך שסטוקינג זה מטריד?״ אני שומעת את הקול של זאק ״אין לך בחורה ללכת אליה?״ אני שואלת ומסתובבת אליו, חוזרת לעיניים הרגילות שלי ״הולך מפה לקתרין״ הוא אומר בקריצה ״למה את מסתכלת על חברה שלה?״ הוא שואל ומתקרב אליי ״רציתי לוודא שהיא בסדר״ אני אומרת והוא מחייך ״נדלקת עליה!, לא מאשים אותך היא שווה!״ הוא אומר ואני מגלגלת עיניים ״תפסיק לחשוב מהזין כל הזמן״ אני אומרת והוא צוחק ״אני זז״ הוא אומר והעיניים שלו מתחלפות לכחולות ״זאק, אתה יודע שאתה צריך להפסיק ללכת אליה, זה מסוכן״ אני אומרת ״זה רק סקס תירגעי״ הוא אומר וקופץ מהגג, אני קופמצת אחריו ומתקדמת לכיוון הבית שלי.

נקודת מבט אליסון

״סטייסי אני מאחרת!״ אני צועקת לה ורצה לכיוון המטבח שאני לבושה בגינס וחזייה, אני מכינה את הכריך שלה ושמה לה בתיק ״אני מוכנה״ היא אומרת ״תודה לאל!״ אני אומרת ולוקחת את הגופיית בטן שלי, אני לובשת אותה ולוקחת את הגקט גינס שלי.

אני נכנסת לכיתה באיחור ״איחרת, שוב, לא מפתיע״ הפרופסור שלי אומר ״רד ממני״ אני אומרת ומתקדמת לשולחן שלי, קורה מסתכלת עליי ואני מתיישבת לידה ״בוקר קשה?״ היא שואלת ואני מגלגלת עיניים ״אין לך מושג כמה״ אני אומרת ושותה מהקפה שלי.

״אפשר לדבר איתך גברת פארקר?״ אני שומעת את המרצה האהובה עליי ״בכיף״ אני אומרת ונכנסת למשרד שלה, היא מתיישבת מולי ״תיראי, את יודעת שאת התלמידה האהובה עליי, אבל אני לא יכולה להעלים עין יותר מהאיחורים שלך ומהציונים שלך״ היא אומרת ״את חייבת לשפר את הציון שלך בהיסטוריה, אחרת יעיפו אותך ואין שום דבר שאני אוכל לעשות עם זה״ היא אומרת ואני מסתכלת עליה בייאוש ״אני מצטערת, אני אשפר אותו מבטיחה״ אני אומרת והיא מחייכת ״הכל בסדר עם סטייסי?״ היא שואלת, היא היחידה שיודעת על המצב שלי ״כן, פשוט זה קשה לשלב עבודה, קולג ואותה״ אני אומרת והיא מהנהנת ״אם את צריכה משהו..אני כאן״ היא אומרת ואני מחייכת ״תודה״ אני אומרת ויוצאת מהמשרד שלה.

״בקיצור אני חייבת לשפר את הציון כי אם לא מעיפים אותי״ אני אומרת וזאק מתקדם אל קתרין, היא מחייכת אליו והוא קורץ לה ״חשבתי שזה היה לילה אחד״ אני אומרת והיא צוחקת ״הוא מוצא חן בעייני״ היא אומרת ואני מחייכת, קורה מתקרבת אליו והם מתווכחים על משהו, הוא מתעצבן ומתקרב אלינו ״בואי נלך״ הוא אומר לקתרין ״נדבר מאוחר יותר״ היא אומרת והם מתרחקים ממני לכיוון החניה, קורה מתקדמת אליי ״היי״ אני אומרת ״היי..״ היא אומרת ונראת עצבנית ״הכל בסדר?״ אני שואלת ״לא עניינך״ היא אומרת בעצבים ואני מגלגלת עיניים ״יודעת מה? לכי תזדייני, אני מנסה לדבר איתך ולהכיר אותך אבל את מדברת אליי כאילו אני לא יודעת מה, יום טוב״ אני אומרת ומתרחקת ממנה, מי היא חושבת שהיא!?!?.