When the moon is full..

פרק 2

נקודת מבט אליסון
*כעבור כמה זמן*

״תודה״ אני אומרת לקתרין והיא מגלגלת עיניים, אני לוקחת את התיק שלי ״בכיף, יאלה לכי תעשי כסף״ היא אומרת ואני צוחקת.

אני עובדת בבר ומגישה משקאות לאנשים ״אפשר בירה?״ אני שומעת קול מוכר ומסתובבת ״קורה״ אני אומרת והיא מסתכלת עליי ״אליסון״ היא אומרת ואני מגישה לה את הבקבוק ״את עובדת כאן עכשיו?״ היא שואלת ושותה שלוק ״חייב להתפרנס איך שהוא״ אני אומרת ולוקחת ממישהו את הכסף על המשקה שלו ״תשאירי לעצמך את העודף״ הוא אומר וקורץ, אני מחייכת וכשהוא יוצא אני מגלגלת עיניים, אני שמה את הכסף בכיס של השורט שלי.

אני המשכתי לעבוד והרגשתי את המבטים של הגברים עליי, אבל מבט אחד משך אותי, של קורה, היא הסתכלה עליי במבט לא מובן, כאילו שומרת עליי מפני כל האנשים.

אני מסיימת את המשמרת שלי ולובשת את הגקט השחור שלי, אני יוצאת מהבר ״זה מסוכן ללכת לבד״ אני קול גברי ״אל תדאג אני אסתדר״ אני אומרת והוא מחייך ומתקדם אליי ״לא חושב, אולי כדאי שתבואי איתי״ הוא אומר ואני מגלגלת עיניים ״אין לי זין לזה, אני לא באה איתך לשום מקום״ אני אומרת ומתרחקת ממנו, הוא תופס את היד שלי ״תשחרר אותי״ אני מאיימת והוא צוחק ״שמעת אותה״ אני שומעת קול מוכר ורואה את קורה, היא תופסת ביד שלו ומעיפה אותו לרצפה ״תלמד איך לדבר לבנות״ היא אומרת והוא קם מהרצפה ״את תשלמי על זה״ הוא אומר ובורח ״את בסדר?״ היא שואלת ואני מגלגלת עיניים ״הסתדרתי מצויין לבד״ אני אומרת ומתקדמת ״אז אין תודה?״ היא שואלת ואני צוחקת ״תודה״ אני אומרת והיא הולכת לידי ״אני אלווה אותך״ היא אומרת ״הבית שלי כמה רחובות מכאן״ אני אומרת ״אני יודעת, אמרת לי, אבל בכל זאת אני אלווה אותך״ היא אומרת ״אוקי״ אני אומרת ואנחנו מתקדמות.

בפעם הראשונה אני וקורה דיברנו, אולי לא על דברים עמוקים אבל דיברנו, והיא דווקא נחמדה, לפעמים היא קרירה אבל היא נחמדה ״זו רק את וסטייסי?״ היא שואלת שאנחנו נכנסות למעלית ״כן..״ אני אומרת ״יש לנו אבא, אבל הוא..הוא לא מתפקד, הוא עסוק בלשתות ובזונות״ אני אומרת והיא מסתכלת עליי במבט מרחם ״אל תרחמי עליי, זה בסדר, מזל שהיו לנו חסכונות, אני וסטייסי לקחנו הכל וברחנו לכאן״ אני אומרת והמעלית עוצרת בקומה 8, אנחנו יוצאות ונעמדות מול הדלת ״אם את צריכה משהו, אולי אני אוכל לעזור״ היא אומרת ואני מחייכת ״תודה, אבל אני בטוחה שנסתדר״ אני אומרת והיא בוהה בי, אני לא יודעת מה יש בה שגורם לי לרצות להכיר אותה, ולגעת בה, ופשוט להיות איתה ״למה את מרוחקת?״ אני שואלת והיא ממשיכה להסתכל עליי ״כי זה מסוכן מידי״ היא אומרת ״אני לא פוחדת״ אני אומרת ומתקרבת אליה, אנחנו צמודות אחת לשנייה ״אולי כדאי שתפחדי״ היא אומרת, היא גבוהה ממני לא בהרבה אבל אני נראת לידה קטנטונת, היא מתקרבת אל השפתיים שלי, רק סנטימטרים ספורים מהן ״אלי! חזרת!״ סטייסי אומרת בהתלהבות ואני מתרחקת מקורה ״למה את ערה?״ אני שואלת והיא צוחקת ״כי אני לא עייפה!״ היא אומרת וקתרין מתקדמת לדלת בעייפות ״מצטערת היא לא רצתה ללכת לישון״ היא אומרת ״תודה קתרין״ אני אומרת והיא יוצאת ״קורה!״ היא אומרת בהתלהבות ומחייכת אליה ״היי״ היא אומרת ״תחכי לי בחדר״ אני אומרת והיא רצה לחדר ״תודה, לילה טוב״ אני אומרת והיא בוהה בי שוב במבט המיסתורי שלה ״לילה טוב״ היא אומרת ואני נכנסת לבית ואני נועלת אותה אחריי.