A Secret Relationship

פרק 21-

"להביא לחם חום או לבן?"

הסתכלתי מאחורי הכתף שלי, על כריס. "זה משנה?"

"מה את מעדיפה?"

"אממ, חום?"

הוא הנהן. "אז אני אביא לבן."

"אתה-"

"צוחק." הוא הגיב, שלח לי חיוך משעשע ושם את הלחם החום בעגלה.

הנדתי בראשי. "הבדיחות שלך כבר נהיות ישנות, אתה יודע."

"אולי בשבילך, אבל התגובה המתוקה שלך אף פעם לא." הוא הגיב ונתן לי פליק באף.

פאול צחקק מהכיסא שלו, ועטף את ידו הקטנה סביב ידו של כריס. לשנייה, כריס קפא והעיניים שלו נחתו על הילד הקטן שעכשיו משך באצבע שלו. הסתכלתי עליו בזהירות. מהמבט שלו היה נראה שהוא רוצה לזרוק את פאול לצד השני של החדר. בדיוק שכריס פתח את הפה כדי להגיב, הורדתי את ידו של פאול מהיד של כריס. "זה מסוכן..."

"מסוכן? מה? את חושבת שאני הולך להעיף אותו לצד השני של החדר?"

חיוך יבש עשה את דרכו לשפתיי. איך הוא ידע? "אמ, לא..."

הוא הרים גבה. "את יודעת שאת לא יכולה לשקר לי."

"נכון." הגבתי והרגשתי הרגשה לא נעימה בבטן. אם הוא תמיד יודע מתי אני משקרת, כמו שהוא טוען אז איך הוא לא שם לב ששיקרתי בקשר לזה שאני לא רוצה ילדים? הפעם היחידה שזה באמת משנה? למה לא היה לי אומץ להגיד לו שזה שקר?

"הולי?"

יצאתי מהמחשבות שלי והרגשתי תסכול. "כן?"

הוא כיווץ את הגבות שלו לפני שחייך את החיוך היפה שלו. "את יכולה ללכת להביא חלב וביצים? אני אלך לאזור של הבשר ואני אפגוש אותך באזור של החטיפים."

"אין בעיה," הגבתי ותכנון עלה לראשי. "אבל..."

"אבל?"

עמדתי על קצות האצבעות, החזקתי את פניו והנחתי נשיקה על שפתיו. כשהתרחקתי, הוא עדיין עיכל את מה שקרה. "תשמור על פאול!" דרשתי וברחתי משם עם חיוך מרוצה.

"הולי!"

נופפתי לו ונעלמתי לו כשעברתי פינה. אם הוא לא אוהב ילדים, אני אגרום לו לאהוב. פאול הוא התחלה טובה. הוא ילד כל כך מתוק! כריס לא יוכל לשמור על הגישה הזאת שלו לעוד הרבה זמן. אולי הוא פשוט לא רגיל להיות ליד ילדים. הוא בסופו של דבר ישתכנע.

זמזמתי לעצמי והלכתי לעבר מוצרי החלב. חייכתי לעצמי כשהבנתי שאם אני כן הולכת לגור איתו, ככה זה יהיה כשנלך לעשות קניות. צחקוק יצא לי מהשפתיים כשדמיינתי אותו מתלבט איזה חלב לבחור. אני יודעת שהוא אהב את האחוז אחד בזמן שאני אהבתי שתי אחוז.

"משהו מצחיק?"

הלב שלי עצר כששמעתי את הקול המוכר. אין מצב שהוא פה. לא בזמן שיש לי סוף שבוע נהדר ושלא דאגתי בקשר אליו. הוא אפילו לא צץ בראשי פעם אחת! אבל עכשיו... הסתובבתי באיטיות כדי לראות את ארון מחייך אליי בנחמדות. המבט שלי ישר הפך למעוצבן. "לא עניינך."