העולם שלי

חוויות ממצעד הגאווה הראשון בבאר שבע

אז.... חזרתי!! היה לי סופשבוע מטורף ואני ממש בשוק שעברתי את כל זה!
לנאום במצעד הגאווה הראשון בבאר שבע, מול כ4000 איש זו חוויה מדהימה, אבל מה שיותר מדהים היה לצעוד ברחובות, כל כך קרוב למקומות שבהם שמעתי כל מיני הערות כשהלכתי עם בת הזוג שלי.
אני זוכרת שבאמצע המצעד עברנו ליד בנייני מגורים. הסתכלתי הצידה וחישבתי (באופן מאוד מהיר ולא מדויק) מה הסיכוי שבני נוער נמצאים באחת הדירות כרגע. הבנתי שהסיכוי די גבוה. סיכוי די גבוה שבן.ת נוער, שאולי הוא חלק מהקהילה הגאה, אולי היא עמוק בארון, הסתכלו בחלון של הדירה שלהם וראו כל כך הרבה אנשים צועדים בעיר שלהם, בבאר שבע. כל כך הרבה בני ובנות נוער שלא מוכנים לשתוק. כשחשבתי על זה הבנתי שעשינו את שלנו. לפני שוויון, לפני נישואין, לפני הכל, צריך לזכור שיש בני ובנות נוער שנמצאים בארון, עם הגב לדלת. בני ובנות נוער שמפחדות לחשוב על האופציה לצאת מהארון החונק הזה. אני לא אומרת סתם, זה הכל מניסיון.
הדבקתי ליד המיטה שלי מדבקה שכתוב עליה "גם אני צעדתי במצעד הגאווה הראשון בבאר שבע!" ובכל פעם שאני מסתכלת עליה, אני חושבת על זה שהמשפט הזה הוא לא מדויק. כאילו, הוא כן, אבל הוא לא מתאר את כל מה שהיה שם. אני לא רק צעדתי במצעד הגאווה הראשון בבאר שבע, אני צעדתי בגאווה בבאר שבע, אני צעקתי גאווה בבאר שבע, אני קראתי נגד הבושה וההשתקה בבאר שבע, אני הייתי גאה (תרתי משמע) בבאר שבע.
מבחינתי, זו עוד אבן דרך. עוד הצלחה גדולה-קטנה בדרך הארוכה שלנו. אבל כשאני מסתכלת על בנייני המגורים האלה, או עוברת ליד האזור שהמצעד היה בו, אני מחייכת. אני מחייכת כי אני יודעת שליום אחד, לדקה אחת, גרמתי לפחות לנער אחד לדעת שלהטבפא"קים קיימים גם בבאר שבע, כמו בכל מקום.
אני לא מצליחה להוריד את החיוך מהפנים. מקווה שגם לכםן יש אחד.
אוהבת המון ומזכירה שאם אתםן צריכות.ים לדבר-אני תמיד פה❤