אני כל כך מפחדת.
אני מסתכלת על התמונות שאני צילמתי אותה, יש כל כך קצת.
אני פשוט לא יכולה.
אני בוכה פה בזמן שאני כותבת את זה.
אני לא חושבת שיש הרבה תקווה, אין בי תקווה.
היא זקנה, אבל היא הייתה בבית שלי מאז שאני נולדתי.
בסופו של דבר ירדימו אותה.
ואני יודעת שזה לא עוד כל כך הרבה זמן.
אבל אני לא רוצה לאבד אותה.
אני זוכרת שני אנשים שנהרגו שהיו קרובים אלי, אבל לא כל כך, אז זה היה שפתאום היא לא הגיעה לכיתה יום אחד, או שהיא לא הגיעה למפגש משפחתי אצל סבא וסבתא שלי והיא עדיין לא באה, אבל הפעם, זה כאילו זה מגיע למקום שלא חשבתי שיגיע, ידעתי שבסופו של דבר זה יקרה, אבל לא חשבתי יותר מידי על זה.
כנראה שהולכים להרדים את הכלבה שלי עוד כמה חודשים, או אפילו פחות.
היא הייתה במצוקה היום, וזה נגע בי ממש חזק.
תודה שקראתם את זה 3>
אני ממש מעריכה