"אחלה נאום." אני מקנטר אותה. "כן. די חפרתי." היא צוחקת במבוכה. אני מתקרב עוד, עד שסנטימטרים בודדים מפרידים בין פנינו. המבוכה שלה נעלמת. היא בוהה בי כמהופנטת. אני מדמיין שאני מתקרב עוד קצת. קצת הרבה. אני מדמיין שאני מנשק אותה. יד אחת שלי מסובכת בשערה הארוך ויד שניה עוטפת את לחייה. ואז אני נזכר שזאת לני התולעת. שלומות אנשים. שמי ג'ייקוב טרבס, והחלטתי לתת לכם הצצה לעולם של נער בן עשרה מקובל ומאוד חתיך, שמסתבר שהיקום צופן לו הפתעות וסודות, ובחורה אחת. כזאת, שבאופן מוזר ולא אופייני לו, הוא לא מוכן לוותר עליה. אז אתם חופשיים לחטט במחשבות המאוד מעניינות של נער בן עשרה ממש כאן. ההנאה מובטחת. קריאה מהנה.