הגורל שלנו

שיכנוע

יום שלישי:

~9:20~

נקודת מבט אופק:
וואיי ממש יופי של בוקר, עוד לא פתחתי עיינים וכבר התחילו כל המלחמות, וואיי איזה עצבים, אני עולה לחדר שלי כמה שיותר מהר עצבני,
"אולי כדי שתתחיל ללמוד ולא להסתובב עם חבורה שלא מגיע אלייך בכלל" אבא שלי צועק, אבל אני כבר נכנס לחדר וטורק את הדלת, כוססעמקק ערס, דיי אני לא יכול יותר, נכון נשאר עוד יום להשעייה הזאת, אבל רק בוקר איך אני אשרוד עוד יום, אני לא יכול יותר, אני עצבני רצח, הבית משגע אותי כל שנייה אני רב עם משהו אחר, דיי אני רוצה שיניחו לי לנפשי, ובעיקר שאבא שלי יעזוב אותי בשקט,
אני קם והולך לשק איגרוף שיש לי בחדר, ומוציא את כל העצבים שלי, נותן אגרוף ועוד אגרוף ועוד אגרוף, באיזה שהוא שלב התחיל להיות לי כואב בגלל שאני בלי כפפות, אבל הכאב לא מעניין אותי, אני ממשיך לתת לשק עוד אגרוף ועוד אגרוף, אני מרגיש את העור שלי נקרע, אבל אני עצבני מידי שכבר לא אכפת לי, אני שומע שהדלת של החדר שלי נפתחה, ומרוב עצבים אני מחליט לתת לשק בעיטה, שאני חושב ששמעו אותה כל כך חזק, והכאיבה לי לרגל בחיים ככה לא הייתי עצבני,
אני מסתובב לראות מי אפריע לי, ואני רואה את יניב, כמה לא מפתיע, "צא מפה!!!" אני אומר עצבני, וחסר סבלנות, "אני רוצה שתקשיב לי שנייה" הוא אומר, אבל אותי זה לא מעניין, אני מסתובב חזרה לשק איגרוף, וממשיך לתת לשק אגרופים "אתה מוכן שנייה לעצור ולהקשיב לי!!" הוא צועק, אבל לא מעניין אותי אף אחד, שכולם יניחו לי, הוא חוטף את שק האיגרוף ממני, לא הספקתי לעצור בזמן והחטפתי לו אגרוף לבטן, הוא מתקפל מכאבים, אני מבין שהגזמתי בכל זאת הוא לא אשם, אני עוזר לו לקום, ואנחנו יושבים במיטה שלי, "באמת תודה שאתה עכשיו מוכן להקשיב לי" יניב אומר, מחזיק את הבטן שלו, נתתי לו חתיכת אגרוף בגלל שאני עצבני, "אתה זה שקפצת על השק, יאללה תגיד מה שאתה רוצה להגיד ותלך" אני אומר, משתדל לשמור על רוגע,
"יש לי פתרון לבעיה שלך" הוא אומר, ואני מקשיב "אז ככה אני חושב שאתה והחבורה שלך צריכים..." אני לא נותן לו לסיים את המשפט
"למה שפעם אחת תהיה בצד שלי ותבין אותי, עלאק יש לי פיתרון בשבילך, הפיתרון זה לא שאני אחליף חברים" אני אומר עצבני, נזכר בכל מה שאבא שלי אמר למטה, אני קם מהמיטה וממשיך להחטיף אגרופים לשק "אני חשבתי שתצאו לחופשה באילת ותקח את המטוס, אבל עם אתה חושב שזה לא הפיתרון תהנה" הוא אומר, ובא לצאת "זה רעיון מעולה" אני אומר, סוף סוף שמח קצת חופש, באמת זה מה שאני צריך סוף סוף חופש עם חברים ובעיקר לא בבית "יופי אני שמח שאתה מתלהב מהרעיון אבל אני מציע שתבדוק מה קורה עם שאר החברים שלך"
יניב אומר, ואני מבין שהוא צודק, כל אחד קיבל עונש, אבל אני חושב שכל אחד מאיתנו עם קצת פרצופים להורים שלנו יכול לעשות את זה
"אל תדאג, אתה תדאג למטוס ולוילה אני אדאג לשאר" אני אומר בביטחון, זהו אני חייב להשתחרר ובטוח שכמוני ככה כל החבורה
"טוב בוא נטפל ביד שלך" הוא אומר, באמת היד שלי במצב גרוע חתכתי לעצמי את העור,
אבל שטויות מקלחת תמיד יכולה לעזור
"עזוב אחי מקלחת וזהו" אני אומר, לא מעניין אותי עכשיו גם הכאב שלי העיקר החופש הזה
"איך שאתה רוצה" הוא אומר, יוצא מהחדר,
אני ישר לוקח את הטלפון שלי

המשפחה המשוגעת שלי😍:
אני: דיי אני לא יכול להיות יותר בבית
לילוש: לגמרי מבינה אותך
עידו: ספר לי על זה
אורוש: אמא שלי עדיין בשוק ממני
עמית: אני קרוב ללהתאבד כבר מרוב שמעצבנים אותי אני עוד שנייה מת
מאיוש: אבא שלי עצבני רצח נשבעת אני קרובה ללברוח מהבית כבר
לילוש: תקראי לי אני גם מצטרפת אלייך
אני: אז ככה חברים יקרים שלי יש לי פיתרון
אני: אבל אני צריך שתזרמו איתי אתם איתי?
עידו: קדימה דבר אני בפנים
אורוש: נוו
עמית: כל דבר כבר לא מעניין אותי כלום
לילוש: אני מקשיבה
מאיוש: כל דבר שיפתור את זה אני בעניין
אני: אז ככה אני לוקח את המטוס פרטי שלנו וטס לוילה באילת מה אתם אומרים?
לילוש: אין סיכוי שאמא שלי תאשר לי
עידו: לא תודה עד שהורים שלי קצת נירגעו יש לי עוד משחק בשבת אל תשכח
עמית: אני בעיינין אני אנסה לשכנע את ההורים שלי מקסימום אני אברח יחד איתך
עמית: לא יכול פה כבר חייב שיחרור
אורוש: לא חושבת שזה רעיון טוב
מאיוש: אני בעיינין
אני: נוו חבר'ה יאללה תעשו פרצופים להורים ויאללה בואו נטוס
לילוש: צודק אני באה
עידו: רציני???
לילוש: כן אני חייבת את זה
עידו: סבבה אני בא
אני: נדבר בערב תעדכנו אותי

זהו עכשיו אני רגוע, כל אחד יעשה את המקסימום שלו, אני הולך להמקלחת לשתוף את עצמי, כי אני כולי מזיע, טוב לפחות עשיתי אחלה כושר

~9:33~

נקודת מבט מאי:
אני מבינה שאני צריכה לשכנע את אבא שלי, להסכים לי לצאת לחופשה הזאת, אבל אין סיכוי שהוא יסכים לי, אחרי הפיצוץ שהיה בבית ספר, הודות לנטלי הכלבה מסריחה הזאת,
אני חושבת מה אבא שלי הכי אוהב שאני עושה לו ומנסה לחשוב, אוף חבל שאמא טסה, אמא יותר קל לשכנע, אני מחליטה לנקות ולסדר את כל הבית שהיה נקי ומצוחצח, אולי מה שתמיד עובד על אמא יעבוד גם על אבא אני מקווה, או שזה סתם יגרום לריב אבל כבר רבנו כל הזמן, אני מחליטה להתקשר לאבא שלי לשאול אותו איפה הוא, כי היום הוכ קיבל יום חופש

אני: "היי אבוש מה קורה איפה אתה?"
אבוש: "אני בסופר את צריכה משהו?"
אני: "אבוש עם אתה יכול להביא לי מסיר איפור אני ממש צריכה"
אבוש: "אבל אני בסופר"
אני: "נוו אבוש בבקשה"
אבוש: "טוב נסיכה שלי"
אני: "תודה אבוש אתה האבא הכי טוב שיש"

יופי זה לפחות יעקב אותו בארבעים דקות, אני מתחילה לנקות כמו שאני יודעת, ואני חייבת להגיד שאני אפילו טובה בזה

~10:10~

וואיי איזה כייף סיימתי לנקות הכל, ואבא צריך להגיע עוד מעט, והינה הדלת ניפתחת
"אבא עצור שתפתי!!!" אני צועקת, מזל שאמרתי לו בזמן כי למי היה כוח לעשות שוב
"מה שתפת את הבית?" אבא שואל, "כן אבוש" אני אומרת, גאה בעצמי ויש לי על מה לקח לי לעשות את זה פחות משעה "איזה ילדה אלופה יש לי" הוא אומר, ועובר כי כבר התייבש, אני עוזרת לו עם הקניות, ותוך כדי שואלת אותו "אבא אופק הזמין אותנו לוילה באילת אני יכולה בבקשה בבקשה ללכת" אני אומרת, מתחננת אליו בקול שיסכים לי "לא יודע מאיו את יודעת שאני אוהב אותך אבל לא סומך עליו" , "נוו אבא בבקשה" אני מתחננת שיסכים לי "טוב בסדר" הוא אומר ואני קופצת עליו בהתרגשות,
"תודה אבוש אתה האבא הכי טוב שיש" אני אומרת, ורצה לארוז מזוודה

~10:15~

נקודת מבט עמית:
"אמא אבא תקשיבו אופק הזמין אותנו בבקשה" אני אומר, כבר אולי בפעם האלף, "עמית אתה לא יוצא לשום מקום לא מגיע לך שום פרס על מה שקרה בבית ספר" אמא אומרת, ואבא מוסיף
"אתה רוצה ללכת לעבוד קודם כדי שתלמד לדבר ולא עם הידיים" אוףףף באמת שאין לי כוח לזה
"אני הולך וזהו" אני אומר, "לא אתה לא" הם אומרים ביחד, אני כבר עצבני ועולה לחדר שלי
זורק את עצמי על המיטה מיואש איך אני צריך לעשות את זה, אני שומע הודעה מהטלפון שלי וניגש לראות

המפשחה המשוגעת שלי😍:
אחותי המשוגעת: אתם לא מבינים אבא שלי אישררר ליי
אחותי המשוגעת: יאללה אורזת מזוודה
אחשלי אופק: תותחית אלופה
אחשלי אופק: יאללה כולכם יכולים תעדכנו
אחותי האור: לא יודעת ההורים שלי עוד עצבניים מידי
אחשלי אופק: יאללה תעשי פרצופים ותצלחי
אני: אני מנסה כבר שעות לא מצליח
אני: כוסעמק
אחשלי אופק: תירגע אחי לא בעצבים
אחותי המשוגעת: תקשיבו אני הצלחתי לשכנע את אבא שלי כי ניקיתי את כל הבית
אחותי המשוגעת: תעשו דברים שהם אוהבים זה יעזור לכם
אחותי האור: צודקת מנסה
אחותי המשוגעת: אני אנסה יפה שלי

אני כרגע לא יודע מה באמת יגרום להורים שלי להסכים לי, אבל אני חייב את החופשה הזאת, וכמה שיותר מהר, אני ממש לא הולך לוותר להם

~12:00~

נקודת מבט עידו:
אני רוצה את החופשה הזאת, אבל אני לא הולך שוב לריב איתם, מספיק ביום שבת אני אריב איתם על המשחק שלי, לא צריך עוד ריבים מיותרים, אבל אני גם רוצה את החופשה הזאת, ועם הם יגידו לי לא אני אשתף פעולה עם זה, כרגע אין לי כל כך תוכנית, אני הולך לסלון, אני רואה את אמא שלי שוכבת בשזלון, אני ניגש אלייה ונשכב עלייה מהצד, מחבק אותה, לא משנה כמה ריבים יש לי איתם אני תמיד יואהב אותם, הם ההורים שלי לעולמי עולמים
"מה קרה נסיך שלי הכל בסדר?" אמא שלי שואלת, "כן אמא אני בסדר" אני אומר, מחבק אותה, אמא שלי מכירה אותי היא יודעת שקרה משהו, "חיים שלי מה קרה ספר לי" היא אומרת, ואבא שלי גם מגיע לסלון "מה יש?" אבא שלי שואל, אמא שלי מסמנת לו שמשהו לא בסדר איתי, "בן שלי מה יש לך?" אבא שלי שואל, ברכות "סתם אופק הזמין אותנו לוילה באילת, ואני לא הולך" אמרתי, אמרתי את זה בכוונה
"למה חיים שלי אתה לא רוצה ללכת?" אמא שלי שואלת, מחבקת אותי "סתם אני יודע שאתם לא תרשו לי ונמאס לי כבר לריב איתכם" אני אומר, עצוב "צודק באמת זה כבר נמאס" אבא שלי אומר, מתרחק לשבת בספה בצד השני "מה פתאום אתה הולך" אמא שלי אומרת, "מה מגיע לו פרס על ההתנהגות שלו" אבא שלי אומר, לאמא שלי, "לך תתארגן חיים שלי" אמא שלי אומרת לי, מתעלמת ממה שאבא שלי אמר,
"באמת?" אני שואל ומסתכל על אבא שלי, אבא שלי מביט באמא שלי שמסמנת לו שכן, ואבא שלי מהנהן "תודה מלכה שלי" אני אומר לאמא שלי מחבק ומנשק אותה, ורץ לחדר לארוז מזוודה

המשפחה משוגעת שלי😍:
אני: אני באאאאאא
אופק: תותח אח שליייייי
אורוש: אני גם באהה עכשיו דיברתי עם אמא שלי מזל שאבא לא היה בבית
אופק: שרוף עלייךךךךך
אופק: יאללה ליהי ועמית רק אתם נשארתם
אופק: מה איתכם דברו אלינו?
עמית: אני בא
אופק: יופי אחי ידעתי שתצליח
אני: ישששש קדימה לילוש???