הגורל שלנו

עידו

~17:00~

נקודת מבט עידו:
אני חייב שליהי תחתום על האישור הזה, לא מעניין אותי מה הורים שלי חושבים על הכדורגל אני אוהב את זה, וזה אחד הדברים הכי חשובים שיש לי בחיים האלה, הם לא יכולים לקחת לי את זה, ועוד עכשיו השעייה הזאת מבית ספר איזה טימטום, "עידו אני ואבא יוצאים היום בערב
שמור על האחים שלך" אמא שלי אומרת, ויצאה מהחדר, יופי עכשיו גם אני בייביסיטר,
אני יוצא למטבח לחפש משהו לאכול, חצי יום הסתגרתי בחדר, לפחות הם יוצאים היום לפחות אז יהיה לי שקט, "עידו אני מאוד כועס עלייך ואין לי אפילו מילים להסביר כמה" אבא שלי אומר, נכנס למטבח, וואיי איזה טעות זאת הייתה לצאת מהחדר אין לי כוח לזה יותר,
"אני לא מבין מה עובר עלייך איך הגעת למצב של המכות האלה איךך!!!" הוא אומר עצבני, "גם ככה לא תקשיב לי נכון" אני אומר כבר יודע שגם עם אני אנסה זה לא יזיז לו "אתה צודק" הוא אומר, וואוו כמה מפתיע "רק אני לא מבין מה עובר עלייך, רב מכות, מבריז מהלימודים, מתאמן בכדורגל מאחורי הגב שלנו, אפילו למשחקים אתה משקר לנו" אבא אומר, את כל זה עצבני בטירוף, אבל עם הייתי אומר כמה שניסיתי מלא פעמים להסביר להם, הם פשוט לא מקשיבים, אני לא מתכוון לוותר על החלום שלי, נכון הם ההורים שלי ואני צריך להקשיב להם, אבל גם לי יש זכות ודעה, "תענה לי מי אתה חושב לעצמך" אבא שלי כבר צועק מרוב עצבים, "מה אתה רוצה?" אני שואל אותו, יודע שהוא לא סתם עצבני "קודם כל לימודים אתה הולך לבית ספר כדי ללמוד לא כדי לריב מכות, הסתכלת על איך שהפרצוף שלך נראה!!!!!!" הוא צועק, אני נבהל אף פעם לא ראיתי אותו ככה, "אבא תירגע" אני אומר, "אל תגיד לי להרגע!!!" הוא צועק, אמא שלי נכנסת למטבח "מה קורה פה" היא שואלת, "אני אגיד לך מה קורה פה הבן שלך משקר לנו ובנוסף גם הולך מכות" הוא אומר עצבני ומוסיף "ראית איך הפרצוף שלו נראה!!" הוא צועק
"דיי יקרי לך להתארגן אני אדבר איתו" אמא שלי אומרת, מרגיע אותו, הוא מנשק את מצחה ועולה למעלה "עידו" אמא שלי אומרת, מתקרבת אליי,
היא מחזיקה לי את הפנים כדי שהסתכל עלייה, "כל מה שאנחנו עושים זה לטובתך בלבד" היא אומרת, ואני מתרחק "לטובתי אמא באמת אתם אפילו לא נותנים לי לעשות את מה שאני אוהב אז איך זה לטובתי" אני אומר, עוד שנייה בוכה
דיי כמה אני יכול להיות עם זה לבד, זה קשה שאתה אוהב לעשות משהו והורים שלך במקום לפרגן ולהיות בעדך מורידים אותך, ועוד אני שחקן תותח כולם אומרים לי, רק ההורים שלי בעיניהם זה שטויות "דיי ילד שלי בוא אל תבכה" היא באה נוגעת לי בפנים, זה כואב לי ואני זז טיפה "אייי" אני אומר, בכאב, אבל בטוח לעומר הבן זונה כואב הרבה יותר "אני מצטערת" היא אומרת, אני יודע שהיא לא התכוונה להכאיב לי, אבל גם היא מכאיבה לי, אפילו שזה לא פיזי,
"הכל בסדר אמא אני עולה לחדר" אני אומר ועולה למעלה מחכה שהם יצאו, אפילו לאכול כמו שרציתי לא הצלחתי

~19:40~

נקודת מבט עידו:
ההורים שלי תודה לאל כבר יצאו מהבית,
דיברתי עם בן דוד שלי תמיר, הוא בן 19 גדול ממני בשנה אבל מבין עיניין, אמרתי לו שיבוא לבית שלי שיש לי שיחה איתו,
האחים שלי למעלה כל אחד בעיסוקים שלו,
וזה מה שאני אוהב באחים שלי לכל אחד יש את הפינה שלו, אני שומע צילצול בדלת בטח זה תמיר, אני פותח תדלת "וואיי אחשלי מה עבר על הפרצוף היפה שלך" תמיר אומר, תוך כדי שהוא נותן לי חיבוק גברי, "אל תדאג אחי תאמין לי הוא יצא עם יותר נזק משלי" אני אומר, "וואיי וואיי" הוא אומר לי ומוסיף "אם קראת לי לטפל בך אחשלי אוהב אותך אבל זה לא התחום שלי" הוא אומר צוחק, ואני מצטרף אליו, "יאללה סתום סתום אני צריך משהו אחר" אני אומר, רוצה להגיע להעיקר וזה מה שחשוב לי כרגע, "אוקי אחי מה אתה צריך?" הוא שואל אותי, תוך כדי שאנחנו ישובים במרפסת, והוא מדליק סיגריה
"יש לי משחק בשבת" אני אומר, "בהצלחה אח שלי" הוא אומר, מתלהב ואני מסתכל על הנוף
"מה יש אחי אתה לא אמור להיות שמח" הוא אומר לי, תוך כדי שהוא מוציא את העשן מהסיגריה, "ההורים שלי לא חתומים לי" אני אומר עצבני, "דיי עדיין לא נותנים לך" הוא אומר מופתע, "כוסעמק ערסס!!!!" אני אומר עצבני, "אחשלי תירגע נמצא דרך" , "אני גם יודע איך, אני צריך שתביא את התופס הזה לליהי" אני אומר לו, והוא כמובן מכיר את החבורה שלנו, כי היו פעמים שהוא היה מצטרף אלינו "מה אני יעלה אלייה הביתה, אחי לא מתאים" תמיר אומר, אני מכיר אותו הוא באמת אחלה גבר, אבל לעלות אל ליהי הביתה הוא לא יעשה את זה, כי בעיניו הם לא עד כדי כך פתוחים בשביל זה
"מה אחי בשבילי היא גם בריתוק" אני אומר לו, שיעשה לי את הג'סטה הזאת "מה הבעיה שתרד למטה" , "אמא שלה גם עצבנית עלייה אש" אני אומר עצבני, "תקשר אלייה תגיד לה שאני אהיה למטה ב 23:15" הוא אומר, ויאללה ליהי אמרה שהיא מוכנה לעשות הכל בשבילי, אז שתעשה לי את הטובה הזאת, אני מוציא את הטלפון ומחייג אלייה, שם על רמקול

אני: "יפה שלי מה קורה?"
לילוש שלי: "בסדר חיים שלי"
אני: "שומעת יניב פה אצלי..."
תמיר: "מה קורה לילוש?"
לילוש שלי: "בסדר מה איתך?"
תמיר: "ברוך השם"
אני: "תקשיבי יניב יביא לך את התופס סבבה?"
לילוש שלי: "ברור אין בעיה"
תמיר: "רק נשמה שלי יש מצב תרדי למטה?"
לילוש שלי: "תלוי בשעה"
תמיר: "23:15 סבבה לך?"
לילוש שלי: "אולי אפשר יותר מוקדם, גם ככה אמא שלי חמה עליי"
אני: "חיים שלי תמציא שאת צריכה לזרוק זבל ועל הדרך תרדי עם עט"
לילוש שלי: "סבבה סגור"
אני: "יש יפה שלי אוהב אותך חיים שלי"
תמיר: "יאללה ניפגש"
לילוש שלי: "אמרתי לך שאני יהיה איתך בזה
ביי בנתיים"

"יש יש יש ישששש" אני צועק, במרפסת ומתנפל על תמיר, "דפוק רד ממני" הוא אומר, מעיף אותי ממנו, "תודה אחשלי" אני אומר, נותן לו כיף חזק של גברים

~21:30~

נקודת מבט ליאב:
"מי היה מאמין שסיימנו מוקדם אהה" הבוס שלי צחי אומר לי, "לגמרי גמור מעייפות" אני אומר, תוך כדי שאנחנו עולים למשאית "בסדר לפחות האישה שלך תשמח" הוא אומר לי, מזכיר לי את היום שליהי דאגה לי, חשבה שקראה לי משהו
"כן אהה" אני אומר, מתגעגע ליפה שלי בקושי יצא לי לדבר איתה היום, אבל אני חוזר מוקדם אז אני יכול לעבור אצלה בבית, להגיד לה לילה טוב לפני השינה, "מה גבר ספר קצת" צחי אומר,
"מה יש לספר אח שלי הכל דבש" אני אומר, ומתכוון לזה פעם ראשונה, יש לאמא שלי מלא חובות בגלל אבא שלי האפס הזה ברח והשאיר אותנו ככה בכל הבלאגן שהוא עשה לנו, אבל עכשיו לפחות יש לי את ליהי שלי, היא עושה לי כל כך הרבה טוב, אני מאוהב בילדה הזאת יותר מידי, "אחי אתה מאוהב" צחי אומר, ואני מהנהן כהסכמה עם דבריו "אחח איפה הימים האלה שאמרתי לך שאתה צריך אישה" הוא אומר, ואני צוחק על הימים האלה "זוכר מה אמרת לי?" צחי שואל אותי, "אני לא צריך עכשיו אישה טוב לי ככה" אני אומר, נזכר באיך כל פעם שהוא חפר לי, ככה עניתי לו "ועכשיו שיש לך אישה איך אתה מרגיש" הוא אומר צוחק, "צדקת" אני אומר, נותן לו לשמוע את מה שרצה "ברור שאני צודק" הוא אומר, ואני מחליט לשים שירים בבלוטוס

~23:05~

נקודת מבט ליהי:
אני אחרי מקלחת שמתי את הפיג'מה שלי
הדוב פנדה שלי, אני מתה על דמיות בפיג'מה, חלק יכולים להגיד לי שזה ילדותי, אבל אני מעדיפה להשאר ילדותית עם ככה חושבים,
לא משנה מה אני יעשה בחיי, תמיד אנשים ימצאו מה להגיד שלא עשיתי טוב, אז עדיף כבר שאני יעשה את מה שאני רוצה, בלי לדפוק לאף אחד חשבון, זה החיים שלי ואני אבחר איך לחיות אותם.

הפיג'מה שליהי לבשה☝️

ליאב שלח לי הודעה לפני שעה, שהוא סיים לעבוד מוקדם, והוא יבוא להגיד לי שלום,
איך אני מתגעגעת אליו, ועוד ראיתי אותו בבוקר
איך זה בכלל אפשרי, "תמיר" מתקשר אליי
ואנע עונה

תמיר: "נשמה אני למטה"
אני: "סבבה יורדת"

אני יורדת רואה את תמיר, וואו הוא השתנה הרבה נהיה יותר חטוב, הוא לבש גופייה ורודה שממש החמאיה לגוף שלו, עם שורט אפור, ונעליים של נייק, אבל עם כל זה שהוא נראה חתיך בטירוף,
בעייני ליאב הרבה יותר חתיך שאין דברים כאלה

זה איך שתמיר נראה☝️

"וואיי וואיי עכשיו אני מבין למה עידו כל הזמן אומר לך יפה שלי" תמיר אומר, מחמיא לי
"גם לך לא חסר, הצבא עושה לך טוב" אני מחמיאה לו בחזרה "אל דברי איתי על הצבא מת לעוף משם" הוא אומר, ואני מצחקקת
"קחי תחתמי לו על זה" תמיר אומר, ומושיט לי את התופס לחתום עליו, אני חותמת עליו, יש לי זיכרון מעולה של חתימות ביסודי תמיד אני חתמתי לעצמי את החתימה של ההורים שלי, וגם לחברים שלי הייתי עושה את זה, "קח" אני אומרת, מביאה לו חזרה את התופס חתום,
"מה איתך חוץ מי זה?" תמיר שואל אותי,
"בסדר יודע ריתוק" אני אומרת, והוא צוחק
"אמא שלי מחפשת על מה לריב איתי כל היום" אני אומרת, מיואשת רוצה כבר לחזור לשגרה,
"כן הורים לא דבר הכי כייף להסתבך איתו" תמיר אומר, ואני מסכימה עם דבריו, "טוב יפה שלי אני אחזור לעידו מחר יש לי מסדר" תמיר אומר לי, "שמור על עצמך" אני אומרת מחבקת אותו,
"הכל טוב גבר?" תמיר אומר, אני מתנתקת מהחיבוק, ומסתובבת לראות אל מי הוא דיבר, וזה היה ליאב

◇◇◇◇
פיצוי 1514 מילים!!!!!
שמחה גם להגיד שאני חוזרת לשיגרה
של הכתיבה, כל יומיים פרק בערב!!!!!!