נקודת מבט שירז:
אני מגיעה באיחור לבית ספר, ואני רואה את ליהי הכלבה בחוץ מדברת עם משהו, וואיי על הבוקר לראות אותה מה כבר עשיתי רע מספיק איחרתי התעלמתי ונכנסתי לשער ואני חושבת שהיא בכלל לא שמה לב אליי, טוב גם ככה יותר טוב.
אני עוברת במסדרון, אני שומעת את נטלי צועקת והיא יצאה מהכיתה היא מתקדמת אליי "וואיי אלוהים!!! כמה שאני שונאת אותם, שונאת, שונאת, למה הם לא יכולים להעלם או משהו, למה צריך לסבול את זה כל יום מחדש" ואני כבר מבינה לבד שמי שעיצבנו אותה אלה בטח אופק אור ומאי, כי ראיתי את ליהי בחוץ "וואיי אחותי תרגעי הם לא שווים את העצבים האלה על הבוקר" אמרתי לה מנסה להרגיע אותה "את לא מבינה ראיתי בבוקר את ליאב" אני עשיתי פרצוף, כי לא הבנתי מי זה, על מי היא מדברת, "נוו חבר של האחים שלי שתמיד בא לבריכה" אהה, נפל לי האסימון על מי היא מדברת "מה הוא עושה פה בכלל" שאלתי אותה כי בתאכלס מה לו ולבית ספר שלנו עכשיו "לא יודעת בא עם ליהי" והכל התחבר לי שראיתי אותה בחוץ זה היה בטח עם ליאב "אוקי אז מה מפריע פה" שאלתי אותה לא מבינה למה היא נכנסת לזה על הבוקר, רק בוקר למי יש כוח בכלל "זהו המטומטמת הזאת, איימה עליי, שהיא תיפגע בי ותעשה משהו שיגרום לי לסבול" נטלי אמרה בעצבים והאמת שאני מבינה את ליהי היא העיפה לה חתיכת סתירה, אני בשוק שהיא לא החזירה לה אבל זאת ליהי, אני מכירה אותה היא לא בעד אלימות, היא תפגע בך במקום שהכי כואב לך היא תשתמש בזה נגדך, אבל האמת שגם אני כזאת אני לא בעד אלימות, לכן לא התכוונתי בכלל להרביץ לה, למרות שהגיע לה על כל הדברים שאמרה לי באותו יום, אבל הייתי בהלם מנטלי אני מתה עלייה רק היא תהיה מוכנה לעשות דבר כזה בשבילי "נוו זאת ליהי מה ציפית שהיא תגיד לך, אל תתדאגי נשמור עלייך לא יקרה לך כלום" אמרתי לה מנסה להרגיע אותה ולהכניס בה טיפת היגיון, ליהי אומרת מלא דברים לא תמיד צריך לקחת ברצינות "נראלך מפריע לי מה שהיא אמרה לי, אני יותר מופתעת מליאב שהיה בצד שלה, אבל הוא גם ניסה להבין מה קרה אבל ליהי הכלבה הזאת לא נתנה לו לדבר ומה הוא עשה התחננן בפניה שהם ידברו" לא כל כך הבנתי למה נטלי נכנסת לזה באמת הדבר האחרון שמעניין אותי כרגע זאת ליהי והשטויות שלה "אוקי אבל מה קרה עכשיו בכיתה?" שאלתי אותה כי ליהי בחוץ בכלל "מאי ואור שתי החיות בסרט האלה חושבות שהם מפחידות משהו, אומרת לי שאני אצרטך לסבול" באמת שאין לי כוחות לזה עכשיו אני מתה מעייפות אבל אני חייבת להודות שאף אחד לא ידבר ככה לחברה שלי אף אחד!!!
נקודת מבט ליהי:
"אין כל הפסקה הם חייבים לבוא אלינו ממש אובססייה אלינו יש להם" אמרתי כבר לא מבינה למה כל יום יש את אותו סיפור הם לא יכולים לקחת כדור הרגעה או משהו, רציני נראלי זה מה שהם צריכים "תקשיבי לי טוב טוב אף אחד לא ידבר כמו שאת דיברת לנטלי הבנת אותי!!!!" שירז צעקה ואני רק נקרעתי מצחוק שהיא חושבת שהיא יכולה להגיד לי מה לעשות בכלל "חמודה נראלי התבלבלת, עליי לא מרימים את הקוללל!!!! ובטח ובטח לא אומרים לי מה אני כן יכולה לעשות ומה לא" אני מודעת לכך שהתנהגתי כמו ביץ עכשיו, אבל באמת מגיע לה מה נראה לה שכל הפסקה יש לי כוח לזה תמצאו חיים וזהו "דיי לא עברנו את זה יאללה תחפפו לא הבנתי למה כל הפסקה אתם פה" עמית הגיע ואמר לא מבין בכלל מה קורה שוב "ליאב חשבתי שיש לך רמה, מה אתה בכלל מסתובב איתם" נטלי אמרה ואני התחלתי לצחוק "נטלי נטלי להזכירך הוא חבר של האחים שלך, לא שלך אז מה את עפה על עצמך ותראי הוא מעדיף להיות איתנו מאשר איתך כנראה שהוא הבין משהו" אני אומרת ותוך כדי צוחקת, כי מי היא חושבת שהיא "ליהי שמרי על הפה שלך, כי עם לא אני יסגור לך אותו" אדיר החיי בסרט הזה אמר רציתי להגיב לו, אבל עמית הקדים אותי "חתיכת אפס כולך דיבורים אפילו מכות ללכת אתה לא יודע" עמית אמר ובא להתקרב תפסתי אותו "דייי בבקשה לא צריך כל פעם מכות" אמרתי כבר מתחננת לעמית, אדיר גם התחיל להתקרב אבל שירז תפסה אותו "היא צודקת אדיר תפסיק" שירז אמרה והייתי מופתעת בכלל שהיא הסכימה איתי על משהו "אני בשוק ממך את בצד שלה ממתי בכלל" האמת שממש לא עיינין אותי שירז לא שירז זה עיניין של עיקרון והיא צודקת "תראה לא באה להגן על שירז אבל היא יודעת לפחות משהו אחד או שניים" אמרתי ואני אפילו לא הבנתי למה אני מגנה עלייה "שתקי!!!" אדיר צעק עליי "חמוד את העצבים שלך לא על ליהי" עידו אמר אין עליו, תמיד יודע מתי צריך להתערב, למרות שיש מקרים שהוא לא חחחחחח
"אני פשוט אומרת שהיא צודקת לא חייב לריב מכות, מה יוצא מי זה חוץ מסמנים על הפרצוף" שירז אמרה נחושה בדעתה, טוב אני תמיד ידעתי שבכל החוברה הזאת שלהם, שירז יודעת לנהל אותה והיא המוח שם, טוב מזל שיש לה אחד כזה "מאמי אני ממש חייב לעוף לעבודה, ואני חוזר ממש מאוחר אז לא יודע מתי יצא לנו לדבר אבל שלחי לי הודעה שאת בבית שאני לא אדאג טוב מאמי" ליאב אמר לי והאמת שהייתי גאה בו שהוא לא התערב בכל זה והעדיף לשתוק "טוב מאמי רק שמור על עצמך" אמרתי לו נותנת לו חיבוק והוא הלך
אני לא מבינה למה החבורה של שירז עכשיו רבה פה מול הפרצוף שלנו, אין להם מקום אחר לעשות את זה, עמית כבר התיישב ועידו לידו
"אני לא מבינה למה אנחנו צריכים לסבול את הצעקות שלהם פה" אור אמרה צוחקת ומאי משלימה אותה "עזבי מה אכפת לך אחלה מופע בשבילינו" אופק מסכים איתה "כן תראי על מה הם רבים מוציאים את הכביסה המלוכלכת שלהם מולינו" והם התחילו לצחוק "טוב דייי תפסיקו!" אמרתי כבר לא יכולה לשמוע יותר את הצעקות שלהם (החבורה של שירז) ואת הצחוקים של אופק מאי ואור, כולם הסתכלו עליי לא מבינים בכלל מה אני נכנסת לזה "דיי מה יש לכם אתם רוצים לריב איתה אין בעיה תעשו את זה שם רחוק מאיתנו, תודה" אמרתי כבר עלו לי על העצבים והם הלכו "חחחחח את יודעת שאני מת עלייך" עמית חיבק אותי לא הבנתי עכשיו הוא מדבר איתי "עכשיו אתה כן מדבר איתי?" שאלתי אותו לא מבינה בכלל מה קורה "תמיד מדבר איתך, את כמו אחותי הקטנה, אף פעם לא יעזוב אותך, גם כשאת מעצבנת אותי" הוא אמר וחיבקתי אותו חיבוק חזק וארוך, כי באמת אחד הדברים שאני שונאת זה לריב עם החברים שלי הם כמו המשפחה שלי "אתה אח גדול שאני לא יודעת מה לעשות איתך" אני אומרת צוחקת והוא דיגדג אותי ואני מתחננת שיעזוב
*****
סיימנו את הלימודים בסבבה לא ראינו את החבורה של שירז, וטוב שכך, עכשיו אנחנו בדרך לאוטו של עמית שיקפיץ אותנו לבית של אופק, כי יש לאופק בית ריק, אז חשבנו להיות אצלו בבריכה ואפשר גם לראות סרט.
"ליהי" שמעתי משהו קורא לי והסתובבתי לראות מי זה, ואני לא הבנתי מה היא רוצה ממני עכשיו