🚫 מיני סמאט טאהקוק 🚫
נקודת מבט גונגקוק:
הסתובבתי על ביטני על המיטה בלחץ. השיחה עם טאהיונג הרגיעה אותי אך היא לא העלימה את הרצון שלי ללא להכיר את עונשיו..
הורדתי את בגדיי, נושך את שפתי התחתונה בלחץ ומסתכל על הקיר שמולי, ממתין לו בשקט.
-
לאחר כדקה טאהיונג נכנס אל החדר, גורם לגופי להתחיל לרעוד בלחץ מהמתח שהכניס איתו לחדר. "כל הכבוד בייבי" לחש בקולו העמוק, גורם לצמרמורת לעבור בגופי מאת קולו העמוק והמגרה. "אני אהיה עדין איתך היום, אל תדאג" לחש שנית ודבריו לא עזרו לנשימתי התקועה להשתחרר. עדיין פחדתי מעט.
שמעתי קולות של הוזזת דברים, מסתקרן לדעת מה הוא עושה אך לא מסתובב. לפתע ידיו עברו מול עיניי וקשרו בד נגד עיניי, גורמות לראייתי להיעלם ולראות שחור. "ל-למה אתה מסתיר את עיניי..?" שאלתי במעט פחד אך גם התרגשות.
"סוד" לפתע קולו נישמע כנגד אוזני בלחישה עמוקה, גורם לליבי להפסיק לפעום לשנייה ולאיברי להתחיל לעמוד. "אתה מעדיף שיערות או חלק?" שאל לפתע, "מ-מה?" שאלתי בבלבול, לא מבין את דבריו. "תענה פשוט" אמר שליטף את גבי, "חלק.." מלמלתי בלי ידיעה על מה אני עונה והוא המהם בעזרת קולו, כאילו מסכים עם דבריי.
"אני הולך להצליף בך עם השוט, לפי בחירתך בחרת בשוט חלק, בלי חוטים. זה יותר כואב אבל אתה בחרת" הוא גיכח מעט, גןרם לי לעוות את פרצופי בכעס עצמי. "א-אז אפשר שיערות..?" שאלתי בהתחננות, "בפעם הבאה" לחש שנישק לגבי, גורם לצמרמורת לעבור בגופי מכל מגע קטן שלו.
"תספור כל הצלפה ותוסיף את שמי. אם לא תעשה את זה, אוסיף עוד הצלפה" לחש שליטף את פלח ישבני השמאלי, גורם לי לנשוך את שפתי ולרעוד בהתרגשות ופחד. צמרמורת שלא פחתה עברה בגופי, מגעו היה רך ונעים כל כך..
שמעתי אותו מרים משהו שלפתע מגע חזק וכואב פגש בישבני, גורם לדמעות לעלות לעיניי ולצרחה להיפלט מפי. "ט-טאהיונג! זה כואב!" צעקתי בבכי שהרגשתי את איזור המקום הפגוע שורף. "אל תדאג בייבי" לחש שליטף את האיזור בו הצליף. "לא ספרת." המשיך את דבריו וכעס נישמע בקולו, "א-אני מצטער דאדי!" אמרתי במהירות בלחץ, מחפש את פניו אך רואה רק שחור מהכיסוי שעל עיניי.
"הוספת לעצמך עוד הצלפה" לחש שהנחית הצלפה נוספת על ישבני בלי שום התראה מוקדמת, גורם לי לצרוח בבכי, "א-אחד דאדי!" מלמלתי בבכי וכאב, נושך את שפתי התחתונה בכאב. "שש בייבי, אל תבכה" לחש שליטף את גבי, גורם לצמרמורת נוספת לעבור בגופי ממגעו.
"רק עוד 10" אמר שנישק לעורפי והנחית הצלפה נוספת.
-
"20 דאדי!" גנחתי בעונג מההצלפה שהנחית על פלח ישבני השמאלי. אחריי שהצליף בישבני עוד כמה פעמים מההתחלה התחלתי להתרגל להרגשה והאמת קצת לאהוב אותה לכן הוא המשיך, התחננתי בפניו לעוד. לא מאמין לעצמי.
"ע-עוד דאדי!" גנחתי בבכי, מעיף את ראשי לאחור ובשנייה אחת הצלפה נוספת, חזקה מבין כולם נחתה על ישבני בצורה מדויקת, כואבת וחזקה. "ד-דאדי!!!" צרחתי בהלם וצמרמורת חלחלה בגופי מההצלפה שגרמה לי להשתגע, בשנייה אחת גמרתי על הסדין היקר.
-
"כל הכבוד בייבי" לחש טאהיונג שהוריד את
הכיסוי מעיניי, חושף את עיניי. "ז-זה.. היה עונש..?" שאלתי בהיסוס, מסתכל עלייך בתיקווה, אם העונש כל כך טוב, אני רוצה להענש תמיד. "היה, עד שנהנת מזה" אמר שהרים אותי בידיו אל מקלחת החדר, "מ-מה? לא! אל תחליף!" אמרתי במהירות ובהלה.
הוא לא הגיב ורק הכניס אותי לתוך האמבטיה הנקייה. "מה אתה רוצה לאכול שנרד?" שאל הדליק את זרם המים ובדק עם ידו אם הם חמים או לא.
הסתכלתי עליו וחשבתי, "ראמן..?" שאלתי, לא באמת יודע מה בא לי וגם לא כל כך רעב.
"זה לא ישביע אותך, אני אעשה לך גם מרק עם בשר" אמר שהחזיק את הדוש בידו וכיוון עליי את זרם המים החמים, מרטיב אותי.
-
לבשתי את הבגדים שנתן לי:
"למה זה חייב להיות כל כך ורוד?!" רטנתי בקול שהסתכלתי במראה מוסמק וכועס. אני מרגיש כמו בת, למה הוא חייב להלביש אותי כל כך חשוף ומביך? אני לא תינוק..
ירדתי אל המטבח במהירות, יותר חופשי בבית מאז השיחה שלנו ורואה את הטבח מבשל בשתי סירים ענקיים. הרחתי את הריחות ונשכתי את שפתי התחתונה מהריח המגרה והטוב ששאפתי.
הסתובבתי וצעדתי אל משרדו של דאדי, דופק על הדלת ומחכה לאישורו, "פתוח!" צעקה נשמעה ובשנייה אחת פתחתי את הדלת בחיוך, מסתכל עליו מרוכז בדפים שעל שולחנו ולא מסתכל עליי.
נשפתי בחוסר רצון, רוצה את תשומת ליבו ומתקדם אליו, מתיישב על ברכיו וגורם לו להפסיק למלא את טפסיו ולהסתכל עליי. "מה יש בייבי?" שאל בבלבול שהניח את ידיו על מותניי, "א-אני רוצה י-יחס!" קראתי מוסמק ומובך מידיו.
הוא חייך ונישק ללחי שלי, "בייבי קטן שלי" מלמל לאוזני, גורם לצמרמורת לעבור בגופי ולי לפעור את עיניי מהלחישה המגרה.
-
נקודת מבט נאמגון, אחריי שיחת הטלפון
(פרק לפניי):
רצתי חזרה לתוך רחבי בית ספר, מתפרץ לכיתה של גין ושלי, מפריע לכולם במבחן וגורם למורה להרים את מבטה אליי בכעס, "אדון קים, מה נזכרת להגיע למבחן לאחר יותר משעה וחצי?" שאלה בדרמטיות וקמה על רגלייה לכיווני.
הבטתי לשנייה לצדדים, רואה את גין מסתכל עליי בבלבול, לא מבין למה התפרצתי בצורה כל כך רועשת ופיתאומית, "זה מקרה דחוף המורה, אני חייב את סוקגין" אמרתי בלחץ, שומר על טון מכובד ולא מתחצף.
"הוא באמצע מבחן וגם אתה אמור להיות כרגע במבחן. אם לא תשב עכשיו ותסיים את המבחן ב10 דקות שנשארו לך, לא יהיה לך מועד נוסף למבחן ואשלח אותך למנהל" אמרה המורה ששילבה את ידה.
נשכתי את שפתי התחתונה והסתכלתי על גין, רואה אותו מסמן לי לשבת לצידו ונאנחתי, לוקח מבחן משולחנה והולך אל גין, מתחיל לעשות אותו.
לאחר 15 דקות בדיוק נישמע הצילצול הגואל ולמזלי סיימתי את המבחן במלואו, מגיש אותו למורה שהסתכלה עליי בזעם ומשכתי איתי את גין למחוץ לכיתה.
"גוני, מה לעזאזל קרה?" שאל גין שמשכתי אותו לספסל הרגיל של כולנו, מחכה לשאר שיבואו, "תתקשר לכולם ותגיד להם שיגיעו מהר" ביקשתי שהתיישבנו על הספסל, הוא הנהנן והתקשר אל גימין.
-
קולות יבבה נשמעו לצידנו והסתכלנו לצידנו במהירות, רואים את גימין הולך לצד הוסוק ומיבב כמו ילד קטן, "גימיני תסתום כבר! אכלת לי את הראש!" אמר הוסוק ביאוש והיה נראה מותש, "א-אבל הלך לי כל כך חרא!" יבב גימין וגרם לגין לגחך מהילדותיות שלו.
"תסתום כבר זה רק פאקינג מבחן!" צעק הוסוק שרץ אלינו, מנסה להתחמק מהקטן המיבב שרץ במהירות אחריו וקפץ על גבו, "בואו כבר זוג יונים" אמרתי ביאוש שטפחתי על החצי ריק של הספסל לידנו.
"נאמגון! מצאת את טאה וקוקי??" שאל גימיני שהשתולל על גבו של האחר, לא מפחית בתנועותיו החדות וגורם להוסוק כמעט ליפול. "גימיני תפסיק פאקינג לזוז!" צרח הוסוק בעצבים שהחזיק ברגליו.
"סתום ותחזיק אותי" ענה הקטן בחוצפנות, גורם לאחר לצבוט אותו ברגל ולאחר כמעט ליפול, "הוסוקי!" צרח גימין בכעס שאחז בשיערות ראשו של האחר בחוזקה, מושך אותן וגורם לאחר לצעוק בכאב וכך הם התחילו לריב כמו שני ילדים מפגרים.
"מה הולך כאן?" שאל יונגי העייף שהופיע לפתע עם צאן והסתכל על השניים שצרחו ורבו, "מלחמת חתולים" מלמל גין ביאוש והסתכל על צאן ואז על ידיהם המוחזקות, "זוג יונים שכמותכם!" צעק גיני בהתרגשות וגרם לצאן להסמיק.
"טוב הוסוק ופארק פאקינג גימין תפסיקו עכשיו!" צרחתי בעצבים שקמתי מהספסל ודחפתי את שתיהם, מפריד אותם מהשני, "הוא משך לי בשיער!!" צעק הוסוק בילדותיות גורם לגימין להוציא לו לשון כהתגרות ולי להאנח.
"סתמו תפה יראשי גויאבות! אכלתם לי תפאקינג ראש!" צעק יונגי בעצבים, גורם לגין לצחקק ולגימין להסתכל עליו, "אל תקרא להוסוקי ראש גויאבה!" אמר גימין בילדותיות, גורם לי להאנח בחוזקה.
"טוב סתמו כולם ותקשיבו לי" אמרתי שהושבתי אותם בכוח על הדשא מול הספסל, "מה יש?" שאל יונגי שהסתכל עליי בבלבול, "הלכתי לחפש את טאהיונג וקוקי בבית שלהם, הם לא היו באף בית ולא ענו לטלפונים כשהתקשרתי. אחריי שהייתי בדרך חזרה לכאן קוקי ענה לי וששאלתי אותם איפה הם, הם ענו שהם אצל טאהיונג. עכשיו הייתי אצל טאהיונג והבית היה חשוך וריק, לא היה שם אף אחד.." הסברתי בקצרה את מה שקרה, רואה את הפרצופים המבולבלים של האחרים.
"למה שהם ישקרו לך?" שאל גימין בבלבול, "אולי לא ראית טוב את הבית של טאה? אולי הם היו בחדר?" הוסיף הוסוק גם בבילבול, "אני בדקתי את כל האורות בחדרים של הבית, הכל היה חשוך ולא שמעו שום קול מתוך הבית" השבתי לדבריו, מחדד את חששותיי.
"לאן הם כבר יכולים ללכת..?" מלמל גין בפחד ודאגה, "אולי חטפו אותם?!!" שאל גימין שקפץ על רגליו בבהלה, כרגיל, דרמטי להחריד.
"למה לעזאזל שיחטפו אותם?" שאל יונגי בזילזול, "בשביל לאכול את האיברים שלהם!" צעק גימין חזרה, גורם להוסוק לגחך ולהושיב אותו חזרה על הדשא.
"אף אחד לא חטף אף אחד, תנשמו ובוא ננסה להבין מה באמת קרה" אמרתי שהסתכלתי לגימין ישירות בעיניים, "אנחנו לא יכולים לדעת זאת בוודאות.." מלמל גין לדבריי, גורם לי להסתכל עליו.
"אז מה אתם מציעים שנעשה?" שאל צאן שהקשיב לדבריו של גין בעיקר, "צריך לערב את המשטרה" אמר גימין במהירות, "שום משטרה! אנחנו לא יודעים עדיין כלום בעצמנו, לך תדע אולי הם סתם משחקים בנו?!" שאל יונגי במהירות.
"למה להם לשקר לנו?!" שאל הוסוק בבלבול מדבריו הטיפשיים של האחר, "אני יודע? הם תמיד היו ילדותיים להחריד" מלמל יונגי, "צריך לחשוב על פיתרון הגיוני בלי לערב משטרה" אמר גין.
"נשאר לנו עוד שעה אחרונה במילא, כל אחד יעלה על אוטו בזוגות ונחפש אותם, נשאל את המשפחות שלהם איפה הם היו בזמן האחרון שהם דיברו איתם עד שנדע מה לעזאזל קרה" הציע צאן שהחזיק בידו של יונגי.
"ממש סרט אקשן" מלמל יונגי ביאוש ונשכב על הדשא, גורם לידיהם להתנתק ולפרצופו של צאן ליפול, "טוב, כל אחד ילך עם הבן זוג שלו" הצעתי שהסטתי את מבטי מפרצופו של צאן, "אוקיי, נדבר עוד שעה!" אמר גימין שמשך את הוסוק לתוך קירות בית הספר.
-
"מה אתה עושה דאדי?" שאלתי שהסתכלתי על הכמות מספרים הרבים שמופיעים במסך המחשב, "זה סכומים שנכנסו לי לבנק" אמר שהרים יד אחת ממותניי והקליד את האימייל שלו, "מה?! כל זה!?" שאלתי בהלם, יש פה מספרים עם יותר מחמש ספרות!
הוא ציחקק והנהנן, מלטף את מותניי הצרות וגורם לי להסמיק.
אז זה הפרק להיום, מקווה שנהנתם💗
אני יודעת שלא העלתי מלא זמן פרק, אני פשוט חסרת השראה אז אנסה לעלות יותר מהר〰️
תודה רבה על 1k!!👼
"EGO" IS SO FUCKING CRAZY!💥