אנסטסיה
״יפה שלי את נראית נפלא״ דימיטרי חיבק אותי מאחור ״תודה״ אמרתי ובלי הרבה דיבורים יצאנו לאירוע.
אחרי שניגנתי בפסנתר ירדתי בחזרה לדימיטרי. דימיטרי ואני יחד כבר כמעט שנה, הוא ניסה לחזר אחריי במשך שש שנים ובסוף ויתרתי. הוא גבר טוב בסך הכל. נראה לי. אני לא יודעת עליו הרבה אבל הוא הציל אותי. אני לא אוהבת אותו במובן הרומנטי אלא מבחינתי אני פשוט גרה איתו.. כל פעם כשהוא נוגע בי או לוחש לי דברים זה מרגיש לי מ-״אנסטסיה?״ בחורה אדמונית שלבשה שמלה אדומה פנתה אליי וחייכתי אליה ״שלום, מי את?״ ״קוראים לי סתיו, ניגנת ממש יפה״ אמרה וחייכתי ״תודה רבה״ אמרתי ודימיטרי בא מאחוריי עם מבט לא ידידותי במיוחד ״אנסטסיה אהובה, בואי נלך כבר מאוחר״ אמר והנהנתי לא מבינה מה פשר המבט המאיים ״מי זו הייתה?״ שאל במבט מאיים אך מאופק ״לא יודעת, אבל היא החמיאה לי על הנגינה״ אמרתי והוא נרגע קצת..
יש לי עיניים ירוקות כחולות ושיער חום כהה כמעט שחור שמגיע לי עד המותניים. אין לי הורים או אחים ואחיות, דימה אמר שהם זרקו ועזבו אותי.. הוא ואני לא עשינו כלום מבחינה... אתם יודעים, אינטימית, וזה גם לא הולך לקרות. אמנם דימיטרי גבר נאה, אבל הוא לא הטעם שלי. עם כל הכבוד לג׳ינג׳ים עם עיניים כחולות, אני מעדיפה שיער כהה יותר ועיניים חומות וחמות. ״אנסטסיה צריך ללכת. עכשיו.״ אמר דימיטרי לחוץ ואחז בי חזק ״אחח אתה מכאיב לי״ אמרתי והוא הידק את אחיזתו בי שהחל לזרז אותי לכיוון החניה ״דימיטרי תשחרר לי את היד זה כואב!״ אמרתי כשדמעות מבצבצות החוצה ורק כשנכנסנו לרכב הוא עזב אותי. פאק היד שלי אדומה.. ידעתי שזה ישאיר סימן.
״יפה שלי אני מצטער..״ ניסה לחבק ולגעת בי אבל לא נתתי לו ״דימיטרי אל תיגע בי. מה קרה לך? ממתי אתה מרים יד?״ שאלתי כועסת עצבנית ופגועה יחד ״אני מצטער אהובתי לא התכוונתי זה לא יקרה יותר״ אמר ונאנחתי כשחיבק אותי ״צריך לחבוש את זה״ אמר כשראה שנפרד ידי מתחיל להתנפח ״אני אלך עם ביז׳ו ואתה תחשוב עם עצמך טוב טוב למה לא מרימים יד על אישה.״ אמרתי בטון רציני והוא נאנח כשיצאתי לביז׳ו הנהג הנחמד שלי.
הגענו למחלקת טראומה וכשיחיכנו בתור לצילום שורש כף היד הכל הנראה שבור שלי ראיתי את הבחורה האדמונית- אה, סתיו.
סתיו
סער בחדר במלון ודפקתי את המרפק ואני רוצה לוודא ששום דבר לא שבור. חיכיתי בתור ואז אנסטסיה נכנסה עם איזה גורילה אחד. אני עדיין לא מבינה איך היא פה! עומדת מולי! היא לא אמורה להיות בקומה?? ״אנסטסיה שלום״ אמרתי והיא החזירה לי ברכה והחזיקה בידה הכואבת. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי אותה במציאות אבל השיער שלה היה אז אחר, הוא היה בלונדיני קצר. היו לה עיניים חומות שיער בלונדיני ועגיל באף, אני בטוחה שזאת היא.! הכריזו ברמקול את המספר שלה ״להתראות סתיו!״ חייכה ונכנסה לחדר.
״להתראות... ניקול״