אם היא רק הייתה יודעת.. אני לא יכול להסתכל לה בעיניים מבלי לראות את המבט הפגוע שלה ובחיי לא ידעתי שזה כל כך כואב!.. חזרתי הביתה ועליתי לחדר שלי ושברתי כל דבר שביר שהיה בשדה הראייה שלי וצעקתי עם כל הטחה של חפץ על הרצפה ״סער!! סער מספיק אתה פוצע את עצמך!!״ אמא ואבא נכנסו לחדר בבהלה ואבא החזיק אותי והרגשתי שאני מתחרפן ״מה קורה לך ילד שלי?..״ אמר ליטפה את פני ונפלתי על ברכיי ונתתי לדמעות לזלוג על לחיי בפעם הראשונה מזה כבר שלוש שנים ואמא ליטפה את גבי ״אני כל כך טיפש.. מה עשיתי..״ בכיתי ״מה קרה סער מה עשית?״ אבא שאל ומשכתי באפי ״אני נישקתי את שיר וגיליתי שגם היא אוהבת אותי אבל אחים שלה אוסרים עליי להיות איתה בגלל כל העסק של המאפיה והם חושבים שאפגע בה אבל הם חבורה של מפגרים כי בגללם אמרתי לה שהיא רק משחק והיא פגועה ובטח שונאת אותי.. זין עד שאני כבר-...״ אמא נשקה לראשי ואבא ליטף את כתפי ״יפה שלי אתה באמת אוהב אותה?״ אמא שאלה והנהנתי מושך באפי ״אז אני חושבת שאתה צריך לספר לה את האמת על הסיבה שאתם לא יכולים להיות ביחד, תספר לה על אחים שלה, על הכל״ אמרה ואבא הנהן ולאט לאט עשיתי משהו שלא עשיתי מאז שהייתי ילד.
נרדמתי בחיבוק של אמא..
שיר
קמתי והתארגנתי לבית הספר ואני מרגישה חרא. לבשתי חולצה שחורה וג׳קט שחור וג׳ינס שחורים קרועים ומגפי עקב מער שחורות גם כן ואדום חום בורדו מט וציירתי קו מתאר לעיניי בעיפרון שחור וענדתי חמישה עגילים קטנים ומתנדנדים בכל אוזן. ירדתי במדרגות מתעלמת מאחים שלי שהיו המומים מהלבוש שלי וטרקתי את הדלת אחרי. ״אחותי מה זה המוּד הדיכאוני הזה? ממתי את מתלבשת ככה?״ ליה הייתה המומה גם היא והיא גם מכירה מובן את הצבע של החולצה שמותאם למצב הרוח שלי ״ממתי שבא לי״ סיננתי והחלטתי להבריז מביך ספר למה אין לי כוח ובמקום זה הלכתי למספרה ואז אני אחזור לבית ספר לשיעור מוסיקה כי אותו אני לא מפספסת. אחרי שסיימתי במספרה קניתי סט צמידים שחורים עם תליונים קטנים ויפים ולאחר שהודיתי למוכרת חזרתי לבית הספר ואני כבר לא יכולה לחכות שאחים שלי יראו את הלוק החדש שלי.
VOUS LISEZ
Two of Us
Roman d'amourשיר לוי- בת 16.5 ויש לה לא אחד, אלא שלושה אחים גדולים ומגוננים! היא חוזרת חוזרת לגור איתם ועם אביהם בתל אביב אחרי שנה שגרה עם עם אמא שלה בחו״ל והם היו בארץ עם האבא. היא שקטה ומופנמת אבל יודעת להתחצף ולעמוד על שלה כשצריך, לא נותנת לאף אחד לחדור את הח...
