שבוע ימים שאני כלואה במרתף. כן כשגיליתי שזה מרתף. כל יום הגבר המאיים שגיליתי שקוראים לו אהרון מגיע ומכה אותי כל פעם מחדש ואני בטוחה ששברתי לפחות צלע אחת והפנים שלי כחולות וסגולות וידיי ורגליי מלאות חתכים מהסכין שהוא החליט לצרף ל״משחק שלנו״.
סער
שיר לא חזרה מליה ושבוע שלם שהיא נעדרת. אחים שלה מתחרפנים ואני בכלל משתגע! הלכתי חזרה לבית שלי ומישהו נתקע בי ״תסתכל לאן אתה הולך מפגר!״ אמרתי והוא דחף לי משהו ליד והלך מהר. מה זה? דיסק און-קי? התקשרתי לשון ואמרתי לכולם לבוא אליי.
״מה״ הם נכנסו וישבתי עם הלפטופ שלי במטבח. אבא שלי יודע על החטיפה של שיר אבל יש לו הרבה אויבים ואין לנו מושג מי חטף אותה. ״שון אני לא מצליח לפרוץ ואני בטוח שזה קשור לשיר״ אמרתי לחוץ ושון תוך שלוש שניות הוא נכנס, והיו שם שני סרטונים. הסרטון הראשון הוא של שיר קשורה על כיסא כנראה ישר כשהיא נחטפה והעצבים עלו לנו. ״תיכנס לסרטון השני״ אמרתי וקפאנו למראה הגב והידיים של שיר שמחוברים למתקן, רובוט, ששמי ששולט בו יכול לגרום לאיבריה לזוז ולעשות מה שהוא רוצה. אני יודע מי חטף אותה. ״הסרטון מצולם בשידור חי! איך זה אפשרי?!״ שון אמר המום תוך כדי שנכנסנו לרכב כשאיתר את מיקום השידור. ״האקדח״ אמר הקול המוכר לרעה של אהרון, אויב של אבא שלי ושל המאפיה כולה והוא הכניס את האקדח לידה של שיר שלי, שבכתב והתחננה ״בבקש לא!..״ ״סע מהר יותר!!״ האצתי ברפאל והגענו למקום.