האוטולימפוס נעצר בחריקה וכל האלים קמו מיד וניסו להידחף לכיוון היציאה. האל האחרון ירד, אל עם פרצוף מעוות וקב מתכת, שלדעת הרה נראה ממש מבחיל, וכל האלים הסתדרו בטור ופסעו בהיסוס מבעד לשער לכיוון החצר- אם היה אפשר לקרוא לה כך- היא הייתה ענקית, מלאה בפסלים ומזרקות מחרס ומשיש, ובקצה המרוחק שלה היה אמפיתאטרון קטן! הרה הסיטה את מבטה ומצאה את עצמה עומדת אל מול מבנה עצום בעל שלוש קומות- שכולו היה פתוח פרט ל-2 אזורים בצידי המבנה אשר היו מכוסים פסיפסים ואיורים בצבעי שמן. מבעד לעמודי השיש העגולים והלבנים שהחזיקו את המבנה נראו כיתות, חדר אוכל ובית מלאכה. המקום היה עצום ויפיפה.
לפתע הרה שמעה צעקות. היא הסתובבה וראתה שלושה אלים עומדים ומתווכחים במרחק לא רב ממנה, הראשון היה בעל שיער שחור בעל גוון כחלחל ועור שזוף, הוא לבש מכנסי ברמודה וחולצה כחולה עם הדפס גלים, לאל שלידו, שעמד עם הגב אליה- היה עור חיוור וכולו היה לבוש שחור- החל בשערו וכלה במכנסי הג'ינס הארוכים שלבש, אף על פי שהיה זה יום שימשי במיוחד. ולמראה האל האחרון, שעמד כשפניו מופנות לכיוונה, נשמתה של הרה כמעט נעתקה- הוא היה גבוה וחסון, היה לו שיער בלונדיני בהיר שסורק בקפידה, עיניים בצבע כחול מחשמל ועור בהיר. הוא לבש חולצה סגולה צמודה, שלדעת הרה הלמה אותו מאוד. הוא נראה זועם על אחיו אך עדיין היה מרהיב ביופיו, והרה החליטה שהיא חייבת לתפוס אותו לשיחה, ומהר.
אתנה בחנה את הבניין בקפידה כשלפתע יצא מהבניין יצור בגובה שלושה מטרים. היא מעולם לא ראתה אחד כזה אך זיהתה אותו מיד-
"הקאטונכרי" מלמלה
"מה?!" אפרודיטה תמהה
"מי שיצא עכשיו מהבניין, הוא הקאטונכרי" הסבירה אתנה "בעל מאה הידיים"
"איך הוא לובש חולצה?" אפרודיטה ספק התפלאה ספק גיחכה, ואתנה לא ידעה ולא הרגישה צורך מיוחד לדעת.
"שלום לכל האלים הצעירים" רעם הקאטונכרי "אני הוא בריאראוס ואני מנהל האולימפוסכול- ברוכים הבאים!"
נשמעו מחיאות כפיים קלות.
"אני אקריא שמות ולאחר מכן תוכלו לצאת להתאוורר לרבע שעה. מי שאקריא את שמו מתבקש להרים יד. דיוניסוס"
לאחר שבריאראוס סיים לקרוא את השמות האלים פנו לכיוון המדשאות, מחפשים פינת צל. אפרודיטה בחנה את ציפורניה המשוחות בלק בעוד אתנה בחנה את האלים, שיהיו חבריה לכיתה בקרוב- מימין עמדו שני אלים ששיחקו בהורדת ידיים. אתנה זכרה אותם מהקראת השמות- נמסיס וארס.
היא ראתה גם 2 אלים שישבו והתווכחו, גם אותם זיהתה- התאומים- ארטמיס ואפולו.
והיו עוד כל כך הרבה אלים- אל אחד שישן בזמן שאל אחר ניסה לכייס אותו, ליד הפרחים עמדה אלה ונראה שהיא בוחנת אותם וממלמלת אליהם, ומרחוק נראו שלושה אלים זעופים אשר מאחוריהם עמדה אלה שצפתה בהם בחשאי. אתנה הייתה מרוכזת כל כך בבחינת האלים עד שלא שמה לב שאחת מהם התקרבה לכיוונה.
"שלום" אמרה ארטמיס "אני אוכל להיות אתכן? אחי מרתיח אותי ואני לא חושבת שאצליח לסבול עוד דקה לידו"
"כן בטח. אני אתנה וזו אפרודיטה" היא הצביעה לכיוון אפרודיטה
"היי!" אפרודיטה נופפה לה מבלי להרים את ראשה מציפורניה.
"אני ארטמיס" ארטמיס חייכה "הייתי שואלת איזה אלות תרצו להיות אבל נדמה לי שכל האוטולימפוס כבר דיבר על זה"
"את צודקת לגמרי" אתנה גיחכה "אבל בכל זאת, איזה תפקיד היית רוצה לקבל?"
"אממ אני אוהבת מאוד חיות ואני טובה בריפוי ובקליעה למטרה, אבל אני לא יודעת איזה תפקיד ספציפי אני רוצה."
"אני רוצה להיות אלת הרומנטיקה או משהו כזה. ואני גם ממש אוהבת יונים, אם אני אהיה אלת האהבה אני אקבע שהחיה המזהה שלי תהייה יונה, זו כזו חיה רומנטית" אפרודיטה נאנחה
"אה" ארטמיס אמרה. היא העיפה באתנה מבט, שלא הראתה כוונה לדבר, אבל לא אמרה דבר.
"מי זה אח שלך?" שאלה אפרודיטה בעניין
"את רואה את האל שנשען על העץ? נו הבלונדיני עם האוזניות ומשקפי שמש." אפרודיטה הביטה לעבר הכיוון שאליו ארטמיס הצביעה וציחקקה
"הוא אוהב מוזיקה?"
"בקטע כפייתי ממש, הוא בטח מנסה להמציא עכשיו חמשיר" ארטמיס נאנחה
"אוו אל שאוהב לכתוב שירים? איזה חמוד!" אפרודיטה התמוגגה
"אפולו? חמוד? פפ ממש" ארטמיס נשפה בבוז ואתנה חייכה למראה אפרודיטה שניסתה לתפוס את מבטו. כאילו בתגובה למחשבתה, הסב אפולו את ראשו לכיוונן וקרץ לאפרודיטה בחיוך. אפרודיטה נפנפה לו בעוד ארטמיס חיקתה תנועות הקאה מאחורי גבה.
לפתע נשמעה תקיעת קרן רועמת וכל האלים התאספו ברחבה המרכזית, שם חיכה בריאראוס.
"אני מקווה כי נחתם כראוי, כי הגיע הזמן להחליט מה יהיה תפקידכם בעולם" כולם החלו להתלחשש או להתפלל בשקט, עד שאחד האלים צעק- "זה נכון שאלות הגורל יקבעו איזה אלים נהייה?"
"נכון. אבל עכשיו, הסתדרו בטור מסודר ובואו בעקבותיי"
חילקתי את פרק 3 לשני חלקים
ברגע שיהיו 7 תגובות ו5 הצבעות יעלה החלק השני!