"הנך מועבר לתא הקולי"
"הנך מועבר לתא הקולי"
"הנך מועבר לתא הקולי"
"הנך מועבר לתא הקולי"
"הנך מועבר לתא הקולי" נו קדימה תענה לי עומר!! "הנך מועבר לתא הקולי" נו כוסעמק תענו כבר!" אף אחד מהאחים שלי לא עונה ולי וגם לא סער.. אני לא מאמינה איך הם יכלו להסתיר את זה מאיתנו! מהילדים שלהם! המשכתי לחפור בארגז וכל מה שהיה שם זה רק תעודת הלידה שלנו. אני לא מאמינה!!!! איך הם העזו להסתיר את זה מאיתנו!!! הגיע הלילה וההורים חזרו מהעבודה וחיכיתי להם עם התעודה. הם לא יודעים מה מחכה להם כשהם יחזרו הביתה!!!....
רפאל
קמנו בבוקר אצל סער והתחלנו את האימונים לקראת המשימה ושון היה שקוע במחשב מחפש את בוריס זה שמחזיק אצלו את הנשק שלנו. הגיע הגיע השעה שמונה בערב ו-"מצאתי!" שון קפץ וניגשנו אליו "הוא נמצא פה." הצביע על המסך " זה אולי מראה שזה בשומקום אבל זה לא עד כדי כל רחוק. תיכנסו לשם עם המצלמות ואז אהייה מספיק קרוב להגיד כמה אנשים יש שם והכל." אמר "אז אנחנו מוכנים לזוז?" סער שאל ושון הנהן ויצאנו לדרך.
הגענו למקום לקחנו את האקגדים ואת המצלמות שמנו על הראש ונכנסנו תוך כדי ששוןמדבר אלינו באוזניה מהוואן. "עומר לך שמאלה.. יש משמאלכם שני שומרים, סער מולך יש שלושה רפאל יש לך שניים בימין" אמר וסער ספר עד שלוש ופרץ את הדלת בבעיטה. הכל עבר דיי חלק, עומר ואני חיסלנו את השומרים וסער את השלושה שלו והתחלנו לחהעביר את הנשקים לתא המטען של הוואן. "אחי יש פה M16" עומר החזיק את הרובה בידו והכניס אותו לוואן "סער יש כאן הרבה מאוד תחמושת ואני לא מדבר על מחסניות" אמרתי והבטתי במסוק הקרב שעמד מולי "נצטרך לפוצץ אותו עם המחסן. תכניס הכל לרכב ושון תכין את הפצצה" סער אמר והוא נשמע כל כך רגוע ונינוח יחסית לעובדה שאנחנו מעבירים נשק מפה בהוראה של האבא המאפיונר שלו.
"יש לנו חצי דקה להתחפף מפה עלו" שון אמר וברגע שהגענו ממש ליציאה מהאיזור נשמע בום כל כך חזק שגרר אחריו ענן שחור של עשן.. "יש לי עשרים שיחות שלא נענו משיר" עומר אמר בדאגה כשהביט בטלפון שלו "גם לי" שון אמר וסער גם והתחלתי לדאוג והדלקתי את הנייד שלי והבטתי בצג '19 שיחות שלא נענו מ- שירשור שלי'. ניסיתי להתקשר אליה חזרה אבל הגעתי לתא קולי "תתקשרו אליה היא לא עונה לי" אמרתי לחוץ והם כולם ניסו להתקשר אליה אבל לאף אחד היא לךא ענתה והתחלנו להריץ סרטים מה קר לה ולמה היא התקשרה ולא עונה ונסענו הכי מהר שיכולנו הביתה.
הגענו הביתה ורצנו לדלת וקפאנו למשמע הצרחות של שיר שהיו יותר חזקות מאלה שצרחה על כריס כש'חזר מהמתים'. "איך יכולתם לעשות לנו את זה!?!?!?" צרחה ונכנסנו פנימה..
שיר
ההורים חזרו מהעבודה וחיכיתי להם עומדת בסלון "אנחנו בבית!!" הם צעקו והמבטים העייפים שלהם פגשו את המבט הרצחני שלי והם נבהלו "שירשור מה קרה? הכל בסדר??" אמא ניגשה אליי ודחפתי אותה והם היו שניהם בהלם "מתי התכוונתם לספר לנו על זה?" שאלתי בשקט ופרצתי בבכי "על מה את מד-" " אמא התחילה להגיד ואז מבטה נפל לדך הנייר שבידי והיא התחילה לבכות "איפה מצאת את זה??" אבא שאל ונרתעתי ממנו "למה הסתרתם את זה מאיתנו?!" צעקתי עליהם בבכי והם שתקו משפילים את מבטם לרצפה "איך יכולתם לעשות לנו את זה?!?!?!" צרחתי עליהם במלוא גרוני ואז האחים שלי נכנסו פנימה.
"מה קורה פה??" רפאל שאל "לא קורה כלום.." אמא אמרה וצרחתי "לא קורה כלום?!?! מה שקורה פה זה שההורים שלחנו שיקרו לנו במשך פאקינג שבע עשרה שנה!!!" צרחתי וכולם נרתעו מההתפרצות שלי "אנחנו לא מבינים מה הולך פה! על מה אתם מדברים??" שון שאל והטחתי את דף הנייר בחזהו של עומר המבולבל
"יש לנו עוד אח"