השבוע הראשון עבר די בקלות והמבטים החלו להיפסק אבל הסער הסער הזה שלא הפסיק להסתכל עליי התחיל לעצבן. ואני וליה ביחד כמעט בכל השיעורים חוץ מביולוגיה.
נגמר השיעור והמורה החזירה לנו את המבחנים (כן כן, כבר בשבוע הראשון יש מבחן) וקיבלתי מאה. הפעמון צלצל וכל בית הספר היה במסדרון וכשסגרתי את הלוקר הפילו לי את הספרים לרצפה ״מה הקטע?״ שאלתי כשהתקופתי להרים את הדברים מהרצפה אבל איזו בלונדה מנותחת מהתחת הצמידה אותי ללוקר עם ציפורני הנמר הבנויות שלה וכל מי שהיה במסדרון הסתכל ״חנונית תתרחקי משון הבנת אותי?!״ היא אמרה בטון ביצ׳י ״ומי את בדיוק?״ אמרתי בטון רגוע ״תתרחקי משון או ש.״ הסתכלתי עלייה במבט מזלזל ״או שמה? מי את שתאיימי עליי? או שעשו לך ניתוח פלסטי גם במוח״ אמרתי וכמה ילדים צחקקו מאחורה והיא הידקה את אחיזתה בי ״מי את חושבת שאת חתיכת חננה מנודה בת זונה?!״ הרימה את קולה ועוד ועוד מבטים הופנו אלינו והתעצבנתי הפעם. אף אחד לא ידבר ככה על אמא שלי. ״משחקת אותה חזקה? גם אני יכולה.״ חייכתי והפכתי אותנו כך שהיא נדפקה על הלוקרים בבת אחת ״עליי לא מרימים טונים״ אמרתי בשקט ואת החלק הבא כבר לחשתי לאוזנה ״ואף אחד״ דחפתי אותה לקיר שוב ״אבל אף אחד לא ידבר ככה על אמא שלי מובן?.״ אמרתי בטון רגוע מאיים וקר. עזבתי אותה וראף ניגש אליי ״את רק שבוע כאן וכבר מסתבכת מה קרה כאן הרגע?״ שאל וסיננתי בין שיניי ״היא קראה לאמא זונה״ אמרתי והוא פשוט חיבק אותי חזק כי ידע כמה הנושא הזה רגיש אצלי..
הלכתי לשיעור ולפתע יד תפסה אותי ומשכה אותי למעבדה. באתי לצעוק אך יד סתמה לי את הפה ״מה זה היה מקודם בלוקרים.״ קול מוכר שאל אותי ופקחת את עיניי וזה הילד שהתנגש בי ״מה אתה רוצה״ אמרתי ״שאלתי אותך משהו״ אמר בטון קר ועיניו נראו כמו ים סוער בחושך ״היא קיללה את אמא שלי אז החזרתי לה. עכשיו אני יכולה ללכת?״ אמרתי בכעס והוא גיחך ״את לא יודעת מי אני?״ ״סער אוקיי ו..?״ אמרתי בזלזול ״את אמורה לפחד את יודעת״ ״אה אתה אמור להפחיד כאילו?״ אמרתי והוא הסתכל עליי מוזר ״את שונה״ אמר וגלגלתי עיניים ״רק עכשיו שמת לב? עכשיו אני אלך לי לקפיטריה ואתה מוזמן ללכת לזונות שלך אולי גם אתה רעב״ אמרתי והוא נראה מופתע והלכתי לדרכי.
״יש לי מחר בייביסיטר אז לא אהייה בארוחת ערב״ אמרתי לבנים בהפסקה והם הנהנו והלכתי עם ליה לאימון הכדורסל שלה במגרש ליד הדשא בחוץ.
ליה משחקת עם הבנים בנבחרת בית הספר אבל בהתחלה הם היו נגדה עד שהראתה להם איך הא משחקת, והיא תותחית על! והם קיבלו אותה יפה יפה לקבוצה. ״שיר למה תקועה במחברת כל היום בואי לשחק!״ ליה צעקה לי ״לא תודה אני בסדר גם בלי זה״ צעקתי לה חזרה והתיישבתי הדשא, נשענתי על עץ והמשכתי לצייר אותו במחברת ״מי זה בציור?״ קול נשמע מאחוריי וסגרתי מהר את המחברת וראיתי את סער מאחוריי ״מה אתה רוצה״ שאלתי והוא התיישב לידי וקמתי ״שאלתי מי זה בציור״ אמר וגלגלתי עיניים ״לא עניינך״ זרקתי לאוויר וקמתי ללכת אך הוא תפס בידי ״את מציירת יפה״ אמר ונרגעתי קצת ״תודה״ ״איך קוראים לך?״ שאל ״זה משנה?״ עניתי והוא חיכה שאמשיך ונאנחתי ״אתה לא תעזוב עד שאגיד לך נכון?״ הוא הנהן ״שיר״ אמרתי והוא שחרר את ידי והלכתי הביתה..