אמילי
"אפשר להבין מה לוקח כל כך הרבה זמן?" נשמעה קריאה משולחן חמש.
יופי החזירים של בית הספר, דון, מייק, אלן ורג'י.
ספורטאים שהגיעו מידי יום לאכול באותו מקום ועל הדרך עשו בלאגן.
"המלצרית יצאה לחופשה בדרך למטבח." התבדח אחד מהם והשאר נגררו לצחוק על הבדיחה הלא מצחיקה של חבריהם.
גלגלתי עיניים.
"המנה שלהם מוכנה, אני לא יודע איך את שורדת ילדונת." אמר פול, הוא הטבח שלנו.
"כשאתה מודע לרמת המשכל הנמוכה אתה מצליח גם לרחם עליהם." חייכתי והוא צחק.
לקחתי את ההמבורגרים והשתייה איזנתי אותם על המגש ועשתי את דרכי לשולחן "ההזמנה שלכם." קריאות של "סוף סוף." ו"הגיע הזמן." נזרקו כשהנחתי את האוכל לפניהם.
"לקח לך יותר מידי זמן." אמרה אחת המעודדות שישבה בשולחן, רמונה, בחורה שיטחית ומעצבנת באופן כללי ולא חכמה במיוחד.
"רמונה, את מודעת לזה שיש עוד אנשים כאן חוץ ממך?" אמרתי בטון הכי נחמד שיכלתי לגייס.
"מה שתגידי, אני לא שמה לך טיפ." גלגלתי שוב עיניים.
בקצב הזה אני אתקע ככה.
"רמונה מותק, יש עוד דרכים לקבל טיפים" רג'י חייך וקרץ לעברי.
גועל עלה בי "אתה חזיר." מלמלתי לפני שבאתי ללכת הוא תפס את היד שלי ומשך אותי אליו גורף את מבטיהם של הסועדים הנוספים במסעדה.
"אני יכול לתת לך כמה דולרים על איזה מופע קטן." אמר והעביר אצבע על המחשוף הקטן שלי.
"לך תזדיין." יריתי ושחררתי את ידי מאחיזתו.
"מה שאת רוצה מותק, רק אל תבואי אליי מתחננת אחר כך כמו פעם קודמת, זה לא עובד עליי פעמיים." פערתי עיניים.
"אתה דוחה רג'י." אמרתי בעצבים התאפקתי לא לשפוך לו את הקולה שלו בפרצוף.
"ואני חשבתי שדיינה נותנת." מלמלה רמונה לעבר חברתה לקבוצה.
"היי!" ענתה בתגובה דיינה.
"תקשיבו לי טוב חבורת פוצים, אני אדאג לזה שלא תאכלו כאן יותר" צעקתי דופקת על השולחן
רמונה שלפה את הנייד שלה וצילמה אותי.
"אני חושבת שבוס שלך ישמח לראות את זה."
"רמונה את לא תעזי-" לפני שסיימתי את המשפט רמונה הפילה בקבוק קולה על השולחן וגרמה לו להשפריץ לכל מקום ועל המדים שלה, "מה את עושה!?"
היא צווחה "אני.."
"תקראו למנהל מיד!" פול יצא מהמטבח בריצה.
"הכול בסדר?" שאל כשעיכל את המתרחש מולו.
"היא שפכה עליי קולה כי אמרתי שלקח לה זמן להביא את האוכל ואיימה עליי זה נראה לך כמו משהו בסדר?!" המשיכה לצרוח.
"פול זה לא-" , "אתם יודעים בכלל מי זה אבא שלי?! אתם תשמעו מעורכי הדין שלי!" איזו הגזמה...
עוד באותו הערב נקראתי למשרדו של ג'ים.
מנהל המסעדה והוא הציג לי את הסרטון שרמונה צילמה, כלבה מניפולטיבית ושקרנית.
"את מבינה שזה עבר כל גבול." הוא נאנח.
"בכל פעם יש לך בעיה חדשה איתם וזה כבר מטריד סועדים נוספים, הם לקוחות אמילי אני לא יכול להרשות לעצמי מלצרית שמרתיעה לקוחות, ועוד לקוחה כמו רמונה סנדרס, אבא שלה תרם הרבה לעיר הזאת את יודעת את זה, אני לא מוכן לדברים האלה תחת קורת הגג שאני מנהל." הוא קם לרגליו.
"אני יודע שאת צריכה את הכסף ולכן אני נותן לך אזהרה, אבל אמילי, זאת בהחלט אזהרה אחרונה." נשמתי בהקלה.
הייתי באמת צריכה כל אגורה שהרווחתי במקום הזה ועבדתי כבר בשתי עבודות בלי דקה אחת של מנוחה.
הדבר האחרון שהייתי צריכה זה שהוא יפטר אותי.
"ג'ים אני מבטיחה לך שזה לא יקרה שוב." הוא הנהן.
"תמסרי ד"ש לסבתא שלך." אמר לפני שיצאתי ממשרדו.
חזרתי לתוך המסעדה.
"יש לך שולחן שם." פול הניד לעבר השולחן האחרון במעבר.
ישב שם בחור, לבוש שחור עם משקפי שמש, מי שם משקפי שמש בערב?
צעדתי לכיוונו והגעתי לשולחן.
"היי אני אמילי מה תרצה להזמין?" אמרתי בקול רך.
הוא הרים את ראשו אליי .
לא יכולתי לראות אם הוא מביט בי או ללא מבעד למשקפיו.
"כלום." אמר נעמד ויצא מהמסעדה.
מה?
"יש לך צרות." פול אמר כשניגשתי לקחת הזמנה, מבולבלת ממה שקרה עכשיו, הוא היה כאן בבלאגן עם רמונה ורג'י? מה הבעיה שלו?
"מה עכשיו," נאנחתי.
"החברים שלך חזרו" הוא מלמל הסטתי את מבטי לדלת ושם עמדה רמונה עם גבר בגיל העמידה, לבוש חליפה אפורה מחוייטת ולצידו אלן ורג'י.
"הינה היא אבאל'ה רואה? היא אפילו לא פוטרה והיא שפכה עליי שתייה מול כולם!" רמונה התבכיינה לו.
"אני אטפל בזה, מותק." אמר האיש ודרש לראות את ג'ים.
רמונה ניגשה אליי בחיוך זחוח ואמרה בטון בטוח.
"אמרתי לך שלא כדאי לך להתעסק איתי מוזרה אחת." בזמן שאביה נכנס למשרדו של ג'ים כבר ידעתי שאין לי מה להפסיד כי הוא הלך לפטר אותי אז פשוט משכתי בכתפיי לעבר פול.
הסתובבתי אליה והכנסתי לה את ההמבורגר לפנים מורחת אותו עליה טוב טוב.
"בתיאבון "מותק"" חיכיתי את הקול של אביה.
"את. תשלמי. על. זה!!" היא צרחה בזמן שהורדתי את הסינר וזרקתי אותו עליה.
"תמסרי לאבאל'ה שכסף לא קונה הכל." הרגשתי את מבטו העצוב של פול על גבי.
אוקיי איבדתי עבודה אחת.
אכזבתי את ג'יס שלפני פחות מעשר דקות הבטחתי לו שאשלוט בעצמי.
אבל אף אחד, אף אחד לא ידרך עליי.
יצאתי לאוויר הקר של הלילה.
העברתי את ידי בשיער בעצבים.
ראיתי את ג'ים רץ ממשרדו לעבר הצווחות של רמונה ואביה בעקבותיו כשהיא הצביעה על הדלת ובוכה עם קטשופ על הפנים וחסה דבוקה לה לגבה.
חייבת לומר זה היה שווה את זה.
אבל מה אני אגיד לנני ולראיין...
עברה בי צמרמורת לא ברורה.
הרגשתי מבטים ננעצים בי.
"יש שם מישהו?" קראתי ללילה.
"היי!" קראתי שוב.
דממה.
"רג'י אם זה אתה כדאי מאוד שתפסיק עם השטויות שלך." צעקתי התקדמתי לעבר החורשה שמאחורי המסעדה.
הייתי צריכה להגיע הביתה.
הנייד שלי רטט, בדקתי אותו וראיתי שקיבלתי הודעה מג'ים.
"עברת כל גבול אני ארשום לך את הצ'ק של המשכורת האחרונה שמגיעה לך ואל תחזרי לכאן." הנהנתי למסך כאילו הוא רואה אותי.
הייתי חייבת להגיע הביתה.
~~~
התחלנו! מתרגשים?
כי אני לגמרי כן, הולך להיות מעניין, מחכה לכם בפרק הבא!
באהבה,
וויט א'נגל.