chapter 2

7.6K 220 36
                                    


לליאו

לבחורה הזו היה אומץ!

ישבתי במסעדה וראיתי אותה שעמדה איתנה מול חברות האידיוטיים לבושים קצר שהיו שם.

תמיד אהבתי בחורות עם אומץ.

הבטתי לעברה שהיא עזבה את המסעדה, המחשבות שלה נגלו לפניי.

היא פוטרה מעבודה והייתה צריכה אחת חדשה. הרבה דברים העסיקו את המחשבות שלה והיא צעדה במרץ לעבר הבית.

תהייתי לעצמי אם היא תתאים למשימה אליה נשלחתי, היא הייתה חזקה, מעניינת וחסרת פחד אבל היו לה אלפי בעיות לדאוג לגביהם, לא הייתי בטוח שהיא תתאים.

אבל היא אנושית, אני אוכל לשתות מעט מהדם שלה ולשלוח אותה לדרכה.

עקבתי אחריה מבין הצללים, בזמן שמישהו קפץ לפניה בשביל היא נרתעה אחורה עד שכמעט נפלה.

"שלום, ילדה יפה." הוא אמר ורכן קדימה, מחייך לעברה בזדוניות.

הוא היה ערפד, איך לא שמתי לב לנוכחותו קודם.

"אתה מפריע לי ללכת!" היא אמרה חסרת פחד, לבחורה הזו היה באמת הרבה אומץ.

"רציתי לעניין אותך במשהו, אנחנו פותחים מועדון חדש, ונשמח אם תבואי, את נראית טוב מספיק כדי לעבוד שם."

היא הביטה לעברו כחסרת סבלונות "אתה עדיין מפריע לי לעבור."

הוא הניח בידה דף צבועי וקרץ "תבואי, יהיה כיף."

היא גלגלה את עיניה והמשיכה ללכת.

לעזאזל עם הערפדים האלה, אפילו את הארוחה שלי לא יכולתי לאכול בלי שיפרעו לי.

חיכיתי שהיא תתקדם קצת, ותפסתי אותו בצוואר והשלכתי אותו לעבר הקיר הקרוב, הוא התרומם והתקרב אליי בחזרה.

תפסתי בצווארו ודחפתי אותו שוב "אתה דפוק לגמרי?"

"אנחנו רק רוצים ליהנות קצת." הוא השיב בחיוך.

"אני בטוח, אבל היא לא תישאר בחיים ואתם תעברו על חוק הערפדים הראשון, אתה תמות!"

"אל תדאג יותר מידי, זקן, אנחנו נסתדר בלעדייך, אנחנו לא נהרוג אותה וגם אם כן מה אתה דואג, אתה לא תהיה אשם בעניין ואנחנו נמצא דרך להתחמק."

הנחתי את היד על גופו והוא נשרף מפנים "פעם הבאה תדע אם מי אתה מדבר, וממש אין לי זמן להתעסק עם ערפדים כמוך."

עזבתי אותו על הקרקע צורח את חיי עד לשמיים.

הוא לא ימות, אבל יקח לו כמה שנים להתאושש.

~~~

מופתעים?

מה אתם אומרים?

מקווה שאהבתם, מקווה לראותכם שוב בפרק הבא!

באהבה, 

וויט א'נגל. 

Dark loveWhere stories live. Discover now