"קיין!"
אני משחרר נהמה ומרסק את ראשי כנגד העץ פעם נוספת. קול שבר חזק מהדהד ביער ואחריו מגיעה התרסקות כשהעץ נשבר.
ריח הדם ממלא את אפי וגורם לי לנהום שוב.
"קיין!" אימי נוהמת.
"תשאירי אותי פאקינג לבד!" אני אומר בכעס.
"תרגיע את עצמך! זה מסוכן," היא שורקת.
אני לוקח נשימה עמוקה ומעביר את ידי בשיערי. לוציפר עדיין סוער אבל כבר לא מאיים להשתלט.
"אני לא יכול לעשות את זה יותר, זה בלתי אפשרי להתמודד איתו," אני נוהם מתחת לנשימתי.
אימי נאנחת. "זה למה אני מנסה שמיה תיקח את מקומי. ברגע בו זה יקרה נוכל ללכת למעגל השטן ואתם לא תצטרכו להיות כאן יותר," היא אומרת.
"מיה כבר שינתה צורה?" אני שואל.
היא מטלטלת את ראשה. "היא לא תשנה צורה עד 1:30 בלילה. ובינתיים אנחנו צריכים לוודא שהמועדון בטוח והיא לא נכנסת לזירה."
"בסדר," אני ממלמל. אני נעמד עם אנחה, שריריי כואבים מהכריעה. אני מחכה רגע לפניי שאני הולך אל אימי.
היא יורדת מהעץ עליו היא נשענה ומיד שמה רת ידה על מצחי. אני זז ממנה, מעוות את פניי בעצבנות.
"הלוואי שיכלתי להירפא מהר כמוך," היא ממלמלת.
אני מרגיש את ידי ומבין שהחתך נעלם ויש רק דם יבש על ידי. "אני אשטוף את זה ואז אוודא שהמקום בטוח."
אני מניח נשיקה חטופה על לחייה של אימי וזורק מבט צדדי לאבי לפני שאני מתקדם למועדון, מנקה את הדם בזמן שאני הולך. למראה הקהל הענק בכניסה אני משנה כיוון והולך לאחורי המועדון.
הבעת פניי קודרת כשאני רואה אנשים מתמזמזים כנגד הדלת. "לכו לעשות את זה במקום אחר," אני נוהם בעצבנות.
שתי הבנות מהנהנות בראשן ומתרחקות משם, מצחקקות מתחת לידן. אני מגלגל את עיניי בזמן שאני מכניס את קוד הכניסה. מיד בכניסה אני נפגש בזוג נוסף.
"איך לעזאזל שניכם הגעתם לכאן?" אני נוהם.
אני פותח את האור ומגלה את הברמנית שלי וזוג נוסף שאני לא מזהה. לינדזי מחייכת במבוכה, לובשת את חולצתה חזרה.
"מה את עושה כאן? מי נמצא על הבר?" אני דורש.
"אה - אני אה, סליחה! טוני אמר שהוא ידאג להכל," היא ממלמלת, מזיזה את מבטה סביב.
אני נוהם מתחת לנשימתי לפני שאני פונה לגבר. "כדאי שתעיף את התחת שלך מחוץ למועדון הזה ואת -" אני מצביע על לינדזי "-תחזרי לעבוד! אם זה יקרה שוב את תהיי מפוטרת!"
היא מהנהנת בראשה במהירות לפני שהיא מסתערת מחוץ לחדר האספקה עם הגבר.
אני עוקב אחריהם, חורק את שיניי כנגד הכעס הגדל שלי. זאבים ממלאים את המקום עד אפס מקום כך שלוקחות לי כמה דקות לפני שאני מגיע למשרד שלי.
אני טורק את הדלת מאחוריי ואז מתמוטט לכיסא השולחן שלי. אני לוקח נשימה עמוקה, עוצם את עיניי, ומשפשף את צדדי ראשי. "המסיבה הזאת היתה רעיון רע," אני ממלמל.
"כן, רק קצת."
עיניי נפקחות לקולו של אחי. "לא שמעתי אותך נכנס."
הוא מושך בכתפיו. "אני לא מופתע, יש הרבה דברים שמסיחים את המחשבות שלך כרגע," הוא אומר.
"אתה לא אמור לצפות על מיה?"
"כן אבל זה בלתי אפשרי עם כל כך הרבה אנשים. אני אהיה חייב להיות ממש לצידה והיא לא עומדת לתת לזה לקרות."
"אז איך אתה מתכנן לשמור עליה מחוץ לצרות?" אני שואל.
"טיילור נמצאת איתה, היא תודיע לי אם משהו יקרה." ג'קס מתיישב על הכיסא מול שולחני.
"יש עוד משהו?" אני שואל, מעוצבן.
"אמא ואבא אמרו לי מה קרה ביער לפני כמה דקות," הוא אומר.
"כמובן, יש משהו שהם לא אומרים לך?" אני נוהם.
"הם לא אמרו לי שידעת כל הזמן הזה שאתה עומד לשנות צורה בגיל 18," הוא אומר בכעס.
אני מצר את עיניי לעברו. "אז איך אתה גילית את זה?"
"שמעתי אותך ואת אמא מדברים על זה לפני כמה זמן," הוא מודה.
"סיפרת למיה?" אני שואל.
הוא מטלטל את ראשו לשלילה ואני נאנח בהקלה. "טוב, כמה שפחות שהיא יודעת זה פחות שהיא יכולה לספר למיועד שלה," אני ממלמל.
עיניו של ג'קסון מזדגגות לפתע ודאגה מתחילה למלא את ראשי. הוא נעמד עם נהמה. "טיילור אמרה שמיה לקחה כדור - השני שלה הלילה - ועכשיו היא לא יכולה לשמור על הפה שלה סגור."
"פאק," אני נוהם, מסתער לעבר הדלת. "קדימה ג'קס, המסיבה הזאת נגמרה."
****************************
"לכו תזדיינו! נהניתי ואתם פאקינג הרסתם את יום ההולדת שלי!" מיה צועקת.
אני מגלגל את עיניי וצופה בה מתרחקת - ישירות לתוך עץ. היא נופלת על ישבנה ונוהמת. היא משפשפת את אפה ובוהה בעצב בעץ האלון הזקן.
אני מסתכל על טיילור שבוהה בחוסר אמון במחזה לפנינו. "אני מצטערת, ניסיתי לשמור ממנה מלקחת עוד כדור אבל החברים שלה נתנו לה עוד אחד כל פעם שהעפתי את זה מהיד שלה," היא מסבירה.
"אל תתנצלי טיילור, זאת לא אשמתך," ג'קס נאנח, עוזר למיה להיעמד.
מיה דוחפת אותו ומצליחה לצאת מאיזון שוב. היא נוחתת ישירות על גבה, ידיה מתוחות לצידה.
"פאק זה מביך," טיילור נאנחת כשמיה מצחקקת ומנסה ליצור מלאך שלג בדשא.
אני מטלטל את ראשי וצופה באחותי התאומה בהתפלאות. כמה מפגר אתה צריך להיות כדי לקחת שני כדורים כשאין לך עדיין זאב שיחליש את ההשפעה?
כמעט מפגר כמו מישהו שירבוץ במשרד שלו במקום לצפות באחותו שידועה בכך שהיא לא יודעת לשמור סודות, לוציפר מעיר.
אני לא עונה, יודע שהוא צודק כרגיל.
"היא אמרה משהו לפני שהעפנו את כולם החוצה?" אני שואל את טיילור.
"אה, קצת יותר משהיא היתה אמורה. אבל אני חושבת שאני הייתי היחידה ששמעה," היא אומרת, מביטה לעברי במתח.
"שיט," אני מקלל. "מה היא אמרה?"
"אמ, היא סוג של דיברה בטירוף על כמה מטומטמים כל הסודות. שזה לא סיפור גדול שהאחים שלה דרקונים," היא אומרת בלחץ.
ג'קסון ואני מסתכלים אחד על השני בעיניים רחבות. "זה לא טוב," אני ממלמל. הוא מטלטל את ראשו ומסתכל על מיה חסרת ההכרה על הדשא.
"אז זה אומר שאחד מכם הוא בין התערובת? תמיד חשבתי שזאת תהיה מיה," טיילור ממלמלת וגורמת לגבותיי להתכווץ בבילבול.
"את לא יכולה לספר לאף אחד, אם תספרי ההורים שלי יהרגו אותך או ישלחו אותך למעגל השטן," ג'קסון אומר לה.
היא מהנהנת בראשה. "כן אני יודעת."
"רגע איך ידעת שאחד מאיתנו הוא בן התערובת?" אני דורש.
עיניה מתרחבות באימה. " אני - אה, חשבתי שכולם ידעו את זה. הם תמיד מדברים על זה אתה יודע - מי עומד להיות בן התערובת," היא מגמגמת.
אני מחליף מבטים מבוהלים עם אחי ושנינו מסתכלים על טיילור שוב. "למה את מתכוונת שהם יודעים ואיך?"
היא בולעת מועקה בלתי נראית בגרונה ומשפשפת את ידה. "זה היה לפני כמה שנים - בפעם האחרונה שמיה השתכרה ממש - ואני מניחה שהם שיחקו סוג של משחק ניחושים? אני לא ממש בטוחה," היא אומרת.
"טיילור מה היא אמרה לכולם?" אני נוהם בכעס.
עיניה מתרחבות והיא מהנהנת בראשה במהירות. ''היא אמרה שבמשפחה שלה יש זאב אחד, דרקון אחד ובן כלאיים אחד. ומאז כולם מנסים לגלות מי זה," היא פולטת.
"מישהו אחר שמע שאנחנו דרקונים?" ג'קס שואל.
"כבר אמרתי לך שאני לא יודעת!" היא אומרת בכעס.
אני נרגע מעט אך לא הרבה. לפחות הם לא יודעים אם בן התערובת הוא אני או ג'קסון, אני חושב.
לוציפר נוהם כנגד האופטימיות שלי, וכמה זמן אתה חושב שיקח להם לגלות שזה אתה?