We don't talk anymore/ taekook

פרק 11

נ.מ ג׳נקוק
מאז המפגש שלי ושל טאהיונג בשירותים לא ראיתי אותו כול היום ורוב השיעורים שלנו זה ביחד.
ראיתי את ג׳ימין יונגי והוסוק מרחוק, הם בטח יודעים מה קרה לטאהיונג אבל אני מתבייש לדבר איתם.
אזרתי את כול האומץ שלי ונגשתי אליהם ״ה-היי״ הם הסתכלו עליי והם היו המומים ״היי קוק- סליחה... ג׳נקוק״ דיי התאכזבתי שיונגי לא קרה לי קוקי, אני מתגעגע לחברים שלי.
״אני רוצה לשאול אתכם משהוא, א..אם אפשר?״ הססתי קצת, פחדתי שהם לא יענו לי ויצעקו עליי ובצדק.
הם הסכימו ואני התחלתי ״טאהיונג מדאיג אותי לאחרונה, הוא מאוד חיוור ואיבד המון משקל, הוא לא טאהיונג השמח שאני מכיר. היום בשירותים ראיתי שיש לו תחבושות על היד וכתמי דם, בבקשה תגידו לי מה יש לו?״ הם כועסים מאוד ואפשר לראות את זה דרך העיינים שלהם ״אתה רציני ג׳נקוק״ הוסוק אמר לי באתי, לענות והוא קטע אותי.
״זה בגללך! הכול בגללך, טאהיונג היה כמה פעמיים בבית החולים, כי הוא לא אכל או שתה ובטח שלא ישן. כול לילה הוא בוכה שתחזור אליו, ג׳ימין היה אצלו שבוע והמצב לא משתנה. ועוד הוא צריך לראות אותך ואת החבר שלך מתנשקים לו מול העיינים, זה בגללך ג׳נקוק, הכול בגללך!״ הוסוק צודק, בכול מילה, אבל למה זה כול כך כואב?
לא ידעתי מה לומר דמעות יצאו לי מהעיניים, יונגי וג׳ימין הרגיעו את הוסוק ״ג׳נקוק, לנו טאהיונג לא מקשיב בכלל, רצינו לבקש ממך את הטובה הזאת מלא זמן. תנסה אתה, אולי לך הוא יקשיב, לך תראה מה איתו״ יונגי אמר לי, הוא לא צעק עליי כמו הוסוק, הוא דיבר איתי ברוגע.
הלכתי לבית של טאהיונג, אני עומד עכשיו בפתח ביתו ״1...2...3״ נקשתי