It won't be in vain
To swallow all your pain
And learn to love what burns
And gather the courage to return to...
Faces in the crowd
Faces in the crowd will smile again
And the devil may cry
The devil may cry at the end of the night
Devil May Cry ~ The Weeknd
~
נקודת מבט לוק
המנהל התקשר לאמא של אשטון. המורה שלחה ילד כלשהו כדי לקחת אותנו למשרד של המנהל. היא ידעה על המצב של אשטון, אז לא הסתבכנו בבעיות. כמובן, אף אדם שפוי לא יחשוב אפילו על לצעוק על מישהו במצב הזה.
"אשטון? אמא שלך פה." המנהל אמר. אשטון הנהן בתגובה, קם ממקומו. הרמתי את התיק שלו, משלב את אצבעותינו והולך לעבר המכונית של אמו. היא הייתה חייבת לאסוף את אשטון בעצמה כי לקחנו את המכונית שלי לפה. לא יכולתי להשתחרר מהשיעור. עצרתי כשהגענו לדלת הנוסע.
"אני אבטל את הפגישה עם קאל." אמרתי, מניח בעדינות את התיק של אשטון במושב האחורי. הוא הסתכל עליי במבט מבולבל. הוא לא זוכר את התוכניות שלנו?
"למה?" הוא שאל. אז הוא כן זוכר. הוא עדיין רוצה לבוא? חשבתי שהוא יהיה יותר מדי נסער.
"חשבתי שתהיה יותר מדי נסער." עניתי. הוא נענע את ראשו, ממלמל 'אני בסדר.' ידעתי שהוא לא.
"בכל מקרה, זה היה מעודד אותי." הוא אמר, מחייך. חייכתי בחזרה, מושך אותו לנשיקה, שהוא החזיר בשמחה. פתחתי את הדלת עבורו, סוגר אותה כשהוא התיישב. נופפתי לו, צופה במכונית מתרחקת לפני שפניתי בחזרה לבית ספר.
הגיע הזמן למצוא את ג'וש.
~
הפעמון צלצל כשיצאתי מהמשרד של המנהלת. היא אמרה לי שאין טעם בללכת לכיתה כשנשארו רק עשר דקות. אמרתי לה להתראות, ועם מה שאני הולך לעשות, זה כנראה יקרה.
זעם צף בי כשראיתי את ג'וש. הוא חייך אליי, כאילו היינו חברים. אני לעולם לא אהיה חבר שלו. לעולם. הוא יותר מדי דושבאג.
"הי, לוקי." הוא אמר, מנופף בידוו. הוא ידע שכעסתי. הוא רק התעסק איתי. דחפתי אותו ללוקרים עם כל הכוח שהיה לי. זה היה נראה הרבה יותר חזק ממה שחשבתי. החזקתי בצווארון חולצתו, מרים אותו לגובה עיניי.
"אם אתה אי פעם, ואני מתכוון לאי פעם, תגע באשטון שוב, אני אזיין אותך מכות. אל תחשוב שאני צוחק. עד שאני אסיים איתך, כבר לא תוכל להביא ילדים." אמרתי, שם לב לפחד בעיניו. אם הייתי הוא, גם אני הייתי פוחד. אני מאוד גבוה, והוא קצת יותר נמוך ממני, והוא מסתכל ישירות לעיני. אני אפילו לא מתכופף במעט. זה אומר שהרגליים שלו כנראה לא נוגעות בקרקע אפילו.
"תסתום את הפה, לוק. אני לא מפחד ממך." הוא אמר, דוחף אותי ממנו. נתתי לו להשתחרר, מועד אחורה מהדחיפה שלו. העברתי את ידי בשערי, מגחך לעברו.
"בטח, אמין לגמרי." אמרתי, סרקזם מובהק בקולי. היה קהל קטן שהצטופף סביבנו. הם היו נואשים למריבה, ולא התכוונתי לתת להם את מבוקשם.
אבל אני אעשה את כל מה שנדרש כדי להרחיק את ג'וש מאשטון.
"אני אמחק את הגיחוך מהפרצוף הקטן היפה שלך, המינגס." הוא איים. התנשמתי, מניח יד בדרמטיות מעל לבי.
"אתה חושב שאני יפה?" אמרתי, מזייף קול גבוה. הוא נראה פאקינג מעוצבן.
הצלחה?!
"אתה לא תהיה ברגע שאסיים איתך." הוא אמר, מרים את שרווליו הארוכים למרפקיו והולך לעברי.
"הו, לא! הענק הירוק כועס! הענק הירוק כועס!" צעקתי, מעיף את ידי בדרמטיות. ידעתי שגרמתי לזה להתחמם, אבל אני לא היה זה שהתחיל את זה, נכון? הוא התחיל את זה כשהוא הכאיב לאשטון.
הוא דחף אותי בחזרה ללוקרים. הוא הניף את אגרופו לפרצוף שלי, אבל התחמקתי ממנו במהירות, גורם לו להרביץ ללוקרים. הוא צרח מכאב, מחזיק את ידיו, מבט זעום על פניו.
אוקיי, עכשיו אני מעוצבן.
תפסתי את קדמת חולצתו, מושך אותה ודוחף את חזהו לעבר הלוקרים. הלוקרים הקטנים והמסכנים האלה מקבלים יותר מכות מאשר שנינו ביחד. אצטרך לשנות את זה.
העפתי את אגרופי לפניו. הוא הניח את ידו על הלחי שלו, בועט בבטני. התקפלתי, מה שהעניק לו יתרון. הוא דחף אותי. הוא בעט בבטני פעמיים, מה שכאב כמו הגיהנום עצמו. בעטתי בקרסול שלו, גורם לו ליפול על הגב שלו.
עליתי עליו, מכה אותו ישירות באפו, דם זולג ממנו. החזקתי את הזרועות שלו. הייתי חזק יותר ממנו, אז ההיאבקות שלו בי הייתה חסרת טעם. זה הרגיש מוזר להכאיב למישהו ככה. עשיתי את זה פעם, אבל זה היה עם אנשים שהו חזקים יותר ממני. אף פעם לא ניצחתי בדבר כזה.
"עכשיו, אתה תפסיק להפריע לאשטון? אתה מפסיד כרגע, אז אני לא חושב שיש לך ברירה בכלל." אמרתי. הוא ניסה להשתחרר מהאחיזה שלי, לפני שנאנ בתבוסה. הוא הנהן. אני לא יודע אם הוא באמת יעזוב את אשטון לנפשו או לא. אני חושב שהוא כן, נוכח לכך שזו התוצאה של הסירוב הקודם שלו.
"יופי." אמרתי, יורד ממנו. נשענתי מעל ראשו. היה עליו מבט מבולבל. חייכתי, יורק עליו לפני שעזבתי. ראיתי מבטים המומים מתלמידים. אני מניח שאף אחד לא ניסה להתנגד לג'וש לפני זאת.
"אל תנסו אותי, בני זונות." מימלתי כשחציתי את הקהל. הלכתי לקפיטריה וישבתי ליד קאלום, שישב לבד.
"איפה היית?" קאלום שאל. חייכתי.
"רק טיפלתי במשהו." עניתי, מחייך חיוך תמים. הוא בהה בי, מחזיק את הכריך שלו לפניו. הוא עמד לדבר, לפני שנשענתי לעברו ונגסתי בסנדוויץ' שלו. הוא דחף אותי ממנו, ממלמל עלבון טיפשי אליי.
"אל תדאג לגבי זה. זה היה שום דבר. אתה עדיין פנוי הערב?" שאלתי, חרד לשנות את הנשוא. הוא יגלה על כך כשהשמועה תתפשט בבית ספר. אני אצטרך להקשיב להרצאה מפי קאלום ואשטון על כמה שלריב מכות זה רע כשמייקל נותן לי כיף.
"כן. איך אשטון?" קאלום שאל. הנהנתי, אשמה מתפשטת בי בפתאומיות. איך אשטון יגיב לזה? הוא יהיה כועס? הוא יהיה שמח? גאה? נסער?
אני מניח שאצטרך לגלות לאחר מכן.
~
חניתי בחנייה ליד הבית של אשטון. הלכתי לעבר הדלת, דופק עליה בעדינות. הייתי צריך לחזור הביתה כדי להחליף בגדים, כי הקודמים היו מלוכלכים ממשחק הכדורסל עם קאלום. לבשתי חולצה אדומה עם ג'קט כחול מעל. כשאשטון פתח את הדלת, השיער שלו היה רטוב והוא החזיק מגבת. ראיתי שהוא בחר בגדים חדשים בפזיזות, כי הוא לבש בגדים אחרים מהתלבושת הבוקר.
"הו, הי." הוא אמר. חייכתי, נשען לנשיקה, שהוא החזיר.
"מוכן לכת?" שאלתי. הוא הסתכל מטה למכנסי הכדורסל הקצרים.
"כן, רק תן לי לשנות את המכנסים." הוא אמר, פותח את הדלת עוד יותר כדי שאכנס. הסתכלתי על המכנסיים שהוא לבש כרגע. היה אפשר לראות את הברכיים שלו. הרגליים שלו היו רזות מאוד ומספר צלקות עיטרו אותן. ידעתי שרוב הצלקות היו על היריכיים שלו. נאנחתי, עוקב אחריו לחדר שלו.
הוא הלך לשירותים כדי לשנות את בגדיו. אני מניח שהג'ינס היה שם מכיוון שהוא לא הביא דבר איתו. ישבתי בכיסא, מנגן בגיטרה שלו בינתיים. כשהוא יצא, הוא לבש מכנסיים והשיער שלו היה כמעט יבש. הוא ראה אותי מנגן וחייך.
"אתה מנגן בגיטרה?" שאלתי, מחזיר את הגיטרה לאיפה שהיא שכבה קודם. היה לו סטנד מיוחד, אז אני מניח שהוא מאוד אהב אותה. הוא נענע בראשו.
"אז למה יש לך אותה?" שאלתי. פשוט הייתי סקרן. לא ידעתי שגיטרות הן גם קישוט.
"היא הייתה של אבא שלי." הוא ענה, מושך בכתפיו. הנהנתי, מניח לנושא. שמתי לב שהוא מאוד נסער כשאביו מוזכר בשיחה. הוא אמר לי פעם שהוא הרגיש כמו טעות אחת גדולה כשאבא שלו עזב.
הלכנו למכונית שלי. העברתי את הגיטרה שלי למושב האחורי כדי שאשטון יוכל לשבת במושב לידי. ידעתי שאני צריך לספר לו על מה שקרה היום. תיכננתי לעשות את זה. פשוט הייתי מפוחד.
"אש?" אמרתי כדי להשיג את תשומת הלב שלו. הוא הסתכל עליי, אומר לי להמשיך.
"אחרי שעזבת, דיברתי עם ג'וש." אמרתי. לא היו כל כך הרבה דיבורים, האמת.
"ו?"
"הוא התנהג כמו זין ודי נכנסנו למריבה?" אמרתי, אבל זה יצא יותר כמו שאלה. העיניים של אשטון התרחבו.
"זה למה אתה צולע?" הוא שאל. ידעתי שצלעתי, פשוט חשבתי שהצלחתי להסתיר את זה טוב.
"אתה, אה, שמת לב לזה?"
"כן. הוא כיסח לך את הצורה?"
"לא, אני ניצחתי. הפלתי אותו וירקתי עליו." אמרתי, מחייך. גם אשטון חייך. אוקיי, אז הוא לא מעוצבן.
"יופי. אבל מכות זה לא בסדר ואלימות לא פותרת דבר."
"בסדר, אמא."
שאר הנסיעה הייתה שקטה. אבל היא לא הייתה ארוכה. היינו במרחק חמש דקות מקאלום כשהפסקנו לדבר.
"לא הבאתי את הקאג'ון שלי." אשטון אמר, מבט מודאג על פניו. חייכתי, לוקח את הגיטרה שלי מהמושב האחורי.
"אתה לא צריך אותו. אתה הולך לשיר." אמרתי. הוא נראה מהוסס, אבל הוא הנהן. ידעתי שהוא היה חסר ביטחון בנוגע לקול שלו, אבל לא הבנתי למה. הקול שלו היה מדהים.
"הי!" קאלום בירך אותנו בדלתו. הוא לבש עניבה, מה שגרם לי לצחוק.
"כמובן, אתה לובש עניבה. שוב." הקנטתי אותו, נכנס לביתו כשאשטון מאחוריי. הוא הסתכל סביב, בוחן את ביתו של קאלום, מכיוון שאף פעם לא היה פה. מחאתי כף, לוקח את הגיטרה שלי.
"אז, מה אנחנו מנגנים?"
~
נקודת מבט אשטון
בסוף ניגנו את השיר פוראבר של כריס בראון. לוק היה מעולה בנגינה של השיר הזה. שרתי כמו שהוא אמר לי. לא הייתי ממש שמח עם איך שהקול שלי נשמע, אבל זה היה נראה כאילו הוא וקאלום אהבו אותו. ציינתי שזה היה הסרטון הראשון שלהם איתי, והחלטנו לפרסם את זה אחרי שהצגתי את עצמי.
לוק ואני הסתכלנו אחד על השני די הרבה בסרטון. אפשר לראות שאנחנו יוצאים אחד עם השני רק מלצפות בסרטון. אבל זה לא הפריע לי. ידעתי שאנשים כנראה ידעו שאני ולוק יוצאים, כי הוא התגונן עבורי. גם זה לא הפריע לי.
אספתי את האומץ ואיבדתי את הכוח שיהיה לי אכפת. אנשים יכולים לחשוב מה שהם רוצים. זה לא יפריע לי יותר. אני שונה עכשיו. הכל שונה עכשיו.
אני באמת שמח עכשיו.
~
ה/מ
קאג'ון = הדבר הזה שאשטון יושב עליו בקאברים
לול על זה שאשטון הוא כזה פגיע ובוטום בסיפור הזה ובמציאות יש לו דאדי קינק והוא הודה על זה (אם אני אמצא את הצילום מסך מטאמבלר אני אשים פה אבל בינתיים פשוט תצטרכו להאמין לי)
אוהבת ♥