פרק 3-
לפעמים יש בחיים רגעים כאלה,רגעי חג פרטיים רק שלך
היום זה היה אחד הימים האלה,במקום לחזור בראשון לבסיס
ניתן לי עוד יום חופש .
סדרתי את הדירה לאחר שהחבר׳ה היו פה אתמול , והבית היה נראה כמו אחרי קרב לוחמים .במציאות הקדומה שהייתי גר עם ההורים לא הייתי מסדר אך כעת אם אני לא אעשה זו אני אטבע בתוך הבלגן של עצמי ולמרות שלא חבבתי את מחלת הנקיון של אמי אני חושב שירשתי ממנה אותה לפחות באופן חלקי.
הלכתי למטבח ושלפתי בכיסי את הפאלפון שצילצל
״הלו?״ שאלתי למספר הלא מוכר שהופיע על צג הפאלפון
״דניאל?״קול מוכר של בחורה,אך לא הצלחתי לזהות מי
״מדבר ״ השבתי
״זאת מאיה״ היא אמרה בהיסוס קל
״הי מאיה״ מלמלתי בהפתעה היא האדם האחרון שחשבתי שהתקשר אלי ״אני צריכה עזרה ,אתה בבית נכון?״
״כן אני פה "
״נתקעתי בחדר ואדל נמצאת לבד בחדר הסמוך,יש מצב אתה..״
״אני מגיע״ השבתי לפני שהיא גמרה את המשפט ויצאתי מהדירה ועליתי במדרגות אל כיון ביתם
״דניאל יש מפתח ליד הארון חשמל שבחוץ״ צעקה וקולה נשמע דרך החלון שהיה פתוח אך עם סורגיים
חיפוש קטן בארון חשמל ומצאתי את המפתח ,הכנסתי אותו סובבתי אותו והדלת נפתחה ״אדל?״ קראתי ונסיתי להבין באיזה חדר סמוך מדובר עד שמצאתי אותה יושבת על שטיחון ומשחקת עם מכונית קטנה אדומה ״היי״ חייכתי עליה והיא החזירה לי חיוך ״בואי נלך להציל את דודה שלך״ מלמלתי והרמתי אותה על ידי
״מאיה ?״ קראתי וחכיתי לתגובה ממנה ״מה?״ שאלה
״אך לעזאזל נתקעתי בחדר?״ שאלתי ונלחמתי מעט עם הדלת
״פשוט נתקעתי ״ מלמלה ואני בקשה ממנה להתרחק מעט מהדלת למקרה ואשבור אותה ״רגע אדלי״ הנחתי את אדל על הרציפה ונאבקתי מעט עם הדלת ,לקחתי סיכת סבתא שנמצאה באזור והכנסתי במחשבה שזה יעזור
״בקשה״ מלמלתי שהדלת נפתחה לאחר שתי דקות ומאיה יצאה מחדר
״איזה מזל שאתה פה ״ אמרה והניחה את ידיה על ליבה
״אחרת הייתי תקועה עד חמש בערב״ הוסיפה וליטפה את אדל
״באמת היה לך מזל..בדרך כלל אני חוזר לבסיס בראשון״ מלמלתי שאדל פרסה ידיה לעברי ורצתה שאני ארים אותה ״ובוגדת קטנה ״ מאיה אמרה ונתנה לה מכה עדינה וקטנה באצבע על האף
״מאיה״ לחשתי לה שהיא עמדה במטבח לאחר שהתווכחנו בנינו שהיא לא צריכה להוקיר לי תודה על ה׳ההצלה׳,
וטבלה את השניצלים בפרורי זהב היא הסתובבה לעברי ״נרדמה״ אמרתי בשקט שאדל הניחה את ראשה על כתפי
״תניח אותה בחדר שלי,יש שם לול״ ענתה ואני התקדמתי לעבר חדרה של מאיה,החדר שבו למעשה נתקעה .
נכנסתי לחדרה שהיה צבעו שמנת ובהיר מעורבב באור מסויים ושונה ומרגיש כל כך רגוע .הנחתי את אדל בעדינות
קצת הצחיק אותי העובדה שמצאתי חן בעיניה ילדה בת שנה
שמעדיפה אותי על פני אנשים שהיא מכירה לפני ,כסיתי אותה ויצאת מהחדר בצעדים קטנים ושקטים על מנת לא להעיר אותה
״את לא צריכה להיות בלימודים או משהו כזה?״ שאלתי
והתיישבתי על כיסאות הבר בביתה שהיו מול המטבח בו עמדה
״חופשת חנוכה אדון גאון״ ענתה בזמן שטיגנה
״מה הייתי עושה בשביל לחזור ללימודים,ולהיות בחופש ״
״אתה כל כך סובל בצבא ?״ שאלה ופתחה את החלון
״לא סובל,בלימודים בכל פעם שמתחשק לך להישאר אתה נשאר בצבא הכל מוגבל יותר,חופש יש פעם במליון שנה בערך״
״בקשה״מלמלה והניחה צלחת על השולחן ״צ'יפס ?״ שאלתי
״אם התחלתי כבר לטגן ...אז ״אמרה והתיישבה מולי
״משקענית ״ אמרתי וחייכתי בחזרה
״עדין מחכה עד החתונה ?״ שאלתי במלמול ובפתיחות ״דניאל״ אמרה בצחקוק קצת מופתעת מאופן שאני מדבר,הבנתי שסביר להניח שאף אחד לא שואל את השאלה הזו בצורה ישירה
״מה זה מה שאמרת בפעם האחרונה ״השבתי ונגסתי בשניצל,האמת שהשניצלים שלה לא יורדים מהרמה של אמי
״אני פשוט לא רגילה לפתיחות הזו אתה יודע ״ גרדה את ראשה
״יצא לי לערער קצת במה שדיברנו שנה שעברה״ אמרתי
״וואלה ?״ שאלה ושחקה בידיה עם פקק שהונח על השולחן
״אני לא מבין אך אפשר לחכות עד החתונה,או אך זה להיות במערכת יחסים אבל לא לגעת במישהו ...אבל אני מעריך את זה שאדם הולך אחרי העקרונות שלו גם אם קשה בדרך ״
״יכולת להיות דוס מצחיק״ מלמלה ושילבה ידיה
״ממש ,רק אני ״ גלגתי עינים והיא זרקה עלי את הפקק קמה מכיסא ושלפה משהו מהגירה
״שים ״ הושיטה לעברי כיפה לבנה,לא מאלה שלובשים באירועים בכדי לכבד את המעמד אלא כיפה סרוגה לבנה
שלחתי לעברה מבט
״אני לא מנסה להחזיר אותך בתשובה או משהו רק תשים ״
״נו באמת ״ לקחתי את הכיפה והנחתי את ראשי ״מחמיא לך״
אמרה ״הכל יפה לי ,עם כיפה בלי כיפה ״השבתי ושלחתי לעברה את הכיפה ״שחצן ״ אמרה והזיזה את שערה לאחור
״לא שחצנות,זו האמת גברת גפן ״ השבתי לאחר שסיימתי לאכול ״דניאל אל תנצל את המצב שאני לא יכולה להרביץ לך״
״אנצל אנצל ״ אמרתי בחיוך והיא צחקקה .
״אך הגעת למספר שלי?״ שאלתי שהיא הרימה את הצלחת לכיור ״אבא שלי״ ענתה במלמול לא ברור ״כלומר לא אמרתי לו שנתקעתי ואני צריכה עזרה,אלא סתם המצאתי שמישהו מחפש אותך בדלת ומבקש את המספר ״ אמרה והסתובבה לעברי ״למה לא אמרת את האמת ? ,מאיה אסור לשקר״
״אבא שלי אומנם מחבב אותך,אבל לא יודעת אך הוא היה מקבל את זה ...אולי הוא היה מעדיף שאחכה שמישהו יחזור לבית או בכלל הוא היה יוצא מעבודה בעצמו בשביל לחלץ אותי ״
״הבנתי ״ רונן לא היה רוצה שווצר קשר בנינו מהסיבה הפשוטה והברורה שכלפי חוץ זה עשוי להראות דבר שללי שגבר חילוני
ובחורה דתיה בקשר אפילו ידידותי לחלוטין ומעבר לזה הוא בטח היה אוכל סרטים שאני אעשה דברים לביתו,או סתם שיתפתח בנינו משהו מעבר
״מה קורה איתך ?״ שאלה לאחר כמה שניות ששתקתי והרהרתי בראשי ״לא סתם חשבתי לרגע ״ עניתי למאיה ושלחתי הודעה לגל שהוציאה את התסכול על המזגן ברכבת ,ועל המפקד שלה ובצלצול מהפלאפון נשמע שנייה לאחר מכן
״אוף לא רוצה ללכת נמאס לי״ היא ענתה ישר ״מאמי זה תקופה,בקרוב זה היגמר ״ נסיתי לנחם אותה
״הוא שונא אותי דני ,פשוט שונא כל הזמן נגדי ״ אמרה בכעס למרות שידעתי שזהו לא האמת,גל לפעמים עושה רק מה שבראש שלה ״יפה שלי עוד מעט הוא עובר תפקיד תעבירי את השבועיים האלה איתו וזהו יבוא מישהו חדש ויהיה בסדר ״
״אתה צודק...״,טוב אני יורדת מהרכבת ביי אוהב שלי״ אמרה ונתקה את השיחה
״החברה?״ מאיה שאלה בחיוך קטנטן ״החברה״ השבתי באותו טון ״כמה זמן אתם ביחד?״ שאלה ״האמת ,שזה קצת מוזר אבל באותו הערב שהיתי פה עם המשפחה אני וגל התחלנו לצאת ״
״וואלה ?אז שנה וחצי עברה בערך ״
״רגע מה איתך?יש מישהו במערכה או שזה עובד אחרת..?
״אין אך אחד,ועדיף כך כרגע״השיבה וסומק עלה על לחייכה
״אני מעדיפה להתרכז בדברים אחרים כרגע״
״את לא אמורה להתחתן השנה או משהו ?״ שאלתי
״דניאל אולי בעבר היה נהוג בעולם הדתי להתחתן בשמונה עשרה היום פחות ״ אמרה ושוב פעם יצאתי דביל בכל הקשור לעולם הזה ״באיזה שלב תחשבי לבוגרת וזקנה ?״
״עשרים וארבע,שלוש זה הגיל שנהוג להתחתן פחות או יותר״
ענתה ואני החזרתי מבט מופתע
תיק הענק היה כבר מוכן,אשקר אם אגיד שלקום בשש בשביל להספיק זה דבר קל ובמיוחד עכשיו שיש לי מקום משלי לחזור אליו .הרמתי את התיק על גבי ,סדרתי את המדים שלא ממש התאים לתקופה החמה של השנה וכבתי את אורות הבית בדרך
לעוד שבוע או לפחות חמישה ימים בבסיס .
עליתי במדרגות בידיעה שיש לי משהו כמו חצי שעה ארבעים דקות להגיע ״הנחתי את המפתח מתחת לאגרטל״ שלחתי לרונן
חשבתי שאהיה עדיף להחזיר ולקחת את המפתח שאחזור מאשר לקחת אותי לבסיס ולך תדע אם יאבד או לא.
״ממהר ?״ קול נשמע מאחורי הסתובבתי וראיתי את מאיה
״לבסיס״ השבתי והוצאתי את מפתח הרכב ״טרמפ?״ הצעתי
״לא זה בסדר...״ אמרה במהירות
״בטוחה?״שאלתי ופתחתי את דלת הרכב
״בטוח,יום טוב דניאל״ השיבה ונעלמה מהאופק .