זהו היום המושלם ביותר בחיי.
היום שחלמתי עליו מאז שהייתי ילדה.
החתונה שלי.
עבר חודש מאז שזאוס נהרג ולא שמענו דבר מארס, וזה הרגיש כמו שנים.
מוזר.
המחשבות שלי נקטעו על ידי אדריאן שנכנס פנימה.
"את מוכנה?" הוא שואל.
אני מסתכלת פעם אחת אחרונה במראה ומרוצה מהתסרוקת שלי.
"בואי נלך."
הוא תופס את ידי כמו שאבא היה עושה ואנחנו הולכים במורד השביל.
ידיו של האדס מתכווצות בעצבנות עד שהוא מביט בי.
זה נראה כאילו כל הדאגות שלו עפות למרחקים ועיניו מתמלאות בגאווה.
כשאנחנו מגיעים אליו אדריאן עומד בצד כאחד השושבינים.
ואז הטקס מתחיל.
"נאספנו כאן היום, באירוע השמח והמרגש הזה, כדי לאחד את הגבר הזה ואת האישה הזאת לנישואים קדושים." הכומר מתחיל.
"נישואים הוא מוסד חגיגי שעליו להישמר בכבוד על פני הכל, זהו אחדות של המשפחה והחברה. זה דורש משני הצדדים נתינה מוחלטת ללא אנוכיות של אדם אחד. זהו לא רק צעד אל תוך האור, אלא גם כנות הדדית לאהוב איש את רעהו. המחוייבות הזאת מסמלת את השיתוף האינטימי של שני בני אדם, ועדיין משפרת את האינדיבידואליות של כל אחד מכם." הוא ממשיך.
"חתן, האם אתה לוקח את האישה הזאת להיות אישתך? האם אתה מבטיח לאהוב אותה, לנחם אותה, לכבד ולהישאר עימה בחולי ובבריאות, להישאר נאמן לה עד שהמוות יפריד בינכם?"
"אני מסכים." האדס אומר.
"כלה, האם את לוקחת את האיש הזה להיות בעלך? האם את מבטיחה לאהוב אותו, לנחם אותו, לכבד ולהישאר עימו בחולי ובבריאות, להישאר נאמנה לו עד שהמוות יפריד בינכם?"
"אני מסכימה." אני מחייכת.
"אז בכוח שניתן לי, אני מכריז עליכם כבעל ואישה. אתה רשאי לנשק את הכלה."
וזה מה שהוא עושה.
כולם קמים מהכיסאות וממלאים את האולם במחיאות כפיים.
האדס מלווה אותי לחדר ההלבשה שלי בזמן שהאורחים הולכים לחדר הקבלה.
בתוך החדר, אני מחליפה לשמלת תחרה לבנה וקלילה.
ואז אנחנו הולכים לריקוד הראשון שלנו.
השיר 'All of me' של ג׳ון לג׳נד מתחיל להתנגן.
כולם מפנים את הדרך כשהאדס מוביל אותי למרכז. יד אחת משולבת בשלו, וידי האחרת מונחת על כתפו.
אנחנו מתחילים לרקוד וזה כמעט קסום.
שום דבר אחר לא קיים חוץ משנינו ביום שייזכר לשארית חיינו, ואני לא מאמינה שהתמזל מזלי מספיק כדי לפגוש אותו.
המוזיקה מפסיקה וכולם קוראים בקולות שמחה.
רמיקס של שירים מתחיל להתנגן וכולם מצטרפים אלינו לרחבת הריקודים.
אני מסתכלת סביבי ורואה את כל מי שאני אוהבת מאושרים, בפעם הראשונה מזה זמן מה.
חיי הושלמו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חנוכה שמח!
יש עוד פרק אחד בלבד לסיפור- האפילוג.
כבר תירגמתי אותו, ויש שתי אפשרויות:
-או שאני מעלה אותו ב31.12, כמה דקות לפני חצות (אני חוגגת את השנה החדשה יאסס)
-או שאני מעלה אותו כמה דקות אחרי חצות, היישר לשנת 2017.
הבחירה בידיים שלכם, ולא, אני לא מעלה אותו היום או לפני ה31.12 😉😛