♥ DON'T BE A GHOST READER, VOTE AND COMMENT ♥
(תורגם ע"י akabitch המדהימה. כאילו תודה ענקית!!! לכו לעקוב אחרי ולשלוח לה שוקולד כי אפשר -הילה)
And I just can't keep living this way
So starting today, I'm breaking out of this cage
I'm standing up, I'ma face my demons
I'm manning up, I'ma hold my ground
I've had enough, now I'm so fed up
Time to put my life back together right now!
Not Afraid - Eminem
~~~
נקודת מבט מייקל
מחיתי את דמעותיי מעיניי והסתכלתי על לוק. הוא נראה שבור לגמרי. נאנחתי, מסובב את ראשי כדי לראות אם קאלום בסדר. הוא הסתכל עליי, העיניים שלו מלאות בתערובת של עצב וזעזוע. הצמדתי את השרוול שלי לפניו, מוחה את שבילי הדמעות על הפרצוף שלו. הוא החווה לעבר לוק, הבעת הפנים שלו שואלת מה כדאי לנו לעשות איתו. משכתי בכתפיי.
"כדאי לנו פשוט לקחת אותו הביתה." לחשתי לקאלום. הוא הנהן. הסתכלתי סביב וראיתי את כל האנשים שבהו בי ובלוק. הם לא התחרפנו או משהו. הם נראו סימפטיים.
"לוק, אנחנו צריכים ללכת הביתה. קדימה." אמרתי, לוקח את זרועו. הוא לא התנגד. הוא רק קם ונתן לי ולקאלום לסחוב אותו. הוא לא אמר כלום בדרכנו לביתו.
הלכנו לדלת הקדמית. לוק הוציא את המפתחות של ופתח את הדלת. הוא ניסה לסגור אותה לפני שאני וקאלום נכנסנו, אבל עצרתי את הדלת עם ידי. הוא הסתכל עליי במבט מבולבל. הבטתי על קאלום.
"אני לא חושב שכדאי לך להיות לבד עכשיו, גבר." קאלום אמר, מחייך אל לוק.
"אני בסדר." לוק אמר, מסתובב אחורה. הוא כיסה את פניו עם ידיו, מתחיל לרעוד, יפחות עוזבות את פיו.
"בטח." אמרתי, עביר יד בשיערי. באתי מאחוריו וחיבקתי אותו. הוא ניסה להשתחרר, אך סירבתי לעזוב.
"מה יגרום לך להרגיש טוב יותר?" שאלתי אותו. מה שזה לא יהיה, אני אעשה את זה.
"לראות את אשטון." הוא ענה. די ניחשתי כבר שהוא יגיד את זה. הממ. איך הוא יכול לראות את אשטון?
"כאילו, לבקר אותו בבית החולים?" קאלום שאל. זה רעיון טוב. (איזה מטומטמים מה הם כבר יכולים לעשות ה/מ)
"מספיק קרוב." לוק מלמל.
ועם זה, היינו בדרכנו לראות את אשטון.
~
נקודת מבט לוק
אף פעם לא הרגשתי מאויים מבתי חולים. רוב האנשים פשוט שנאו אותם או שהיה להם סוג של חוסר חיבה כלפיהם. אבל כשאשטון הוא האחד בבית חולים, אני פאקינג שונא אותם.
היינו בחדר ההמתנה בשעה האחרונה. קאלום, מייקל, הארי, לואי, ליאם, אמא של אשטון ואני היינו היחידים לראות את אשטון. אני לא יודע לאן זאין ונייל נעלמו, אבל כדאי לזאין לא פאקינג לבוא לפה.
הוא הסיבה שאשטון פה.
אבל כמו שלאחרונה למדתי, דברים לא משתנים בדרך שאתה רוצה שהם ישתנו.
צפיתי בדלת כשזאין נכנס לתוכה, נייל מאחוריו. לא אכפת לי אם זאין מחשיב אותו ואת זאין "מגניבים" עכשיו, הייתי עדיין כל כך עצבני. אתה לא יכול פשוט להרוס פאקינג חיים של מישהו!
"כדאי שפאקינג תעוף מפה, זאין." אמרתי, הולך לזאין. לא אכפת לי אם אני נשמע כמו פאקינג רשע, הוא צריך לעזוב. הוא פגע באשטון. הוא לא יכול להיות פה.
"לוק, אני יודע שאתה כנראה שונא אותי, אבל אני מתחרט על כל מה שעשיתי לאשטון. זה היה כל כך טיפשי וילדותי מצידי." זאין ענה. אם מה שהוא אומר לא היה נכון, הייתי מפרק לו את הצורה... או שמייקל היה עושה את זה במקומי.
"כדאי לך שזה יהיה האמת, מאליק." אמרתי. אני מקווה שהפחדתי אותו בגלל הגובה שלי.
"זו האמת. אני מבטיח." זאין אמר, בתקווה שהוא דיבר אמת.
"אתם צריכים לעשות את הדבר הזה עם הזרת." קאלום אמר. זאין הושיט את הזרת שלו, מצפה שאחבר את שלי עם שלו. בהיתי בו, הולך ומתעלם ממה שלא יהיה הפאקינג דבר הזה עם הזרת. חזרתי בחזרה למקום הישיבה שלי. מקפל את הברכיים שלי כנגד החזה ומשעין את הראש שלי עליהם.
"פאקינג תעוף ממני, קאלום. או מייקל. שתיכם, פשוט פאקינג תלכו. אין לי מצב רוח." אמרתי, מעוצבן. אני לא רוצה לדבר איתם עכשיו. הם ינסו לומר לי שטויות כמו, "הו, הוא לגמרי הולך להיות בסדר." וחרא כזה.
הרגשתי שמישהו הניח את היד שלו על הכתף שלי. אנחנו לא פאקינג יכולים לדעת אם הוא יהיה בסדר!
"זה לא הם." האדם אמר.
הארי.
"מה אתה עושה פה? אתה יודע, מדבר איתי?" שאלתי בצורה הכי מנומסת שיכולתי. הארי לא נראה כמו בחור רע, ואני לא רוצה להפחיד אותו ולגרום לו לחשוב שאני פריק.
"טוב, אני חושב שאני יודע מה אתה צריך לשמוע. אני לא הולך להגיד לך את החרא הזה שמאשר לך שהוא הולך להיות בסדר. אנחנו לא יודעים מה הולך לקרות, אז למה שאני אשקר לך ככה? אני מתכוון, אל תצפה לטוב. אני לא אומר שהולך לקרות משהו רע, אבל אני גם לא אומר שהוא הולך להיות בסדר בצורה מושלמת כשהוא יצא מזה. טוב, אם הוא יצא משם."
זה מה שהייתי צריך לשמוע.
הבטתי בהארי, העיניים שלי נתנו לו מבט שאני מקווה שנראה כמו "תודה". הוא חייך, הולך לכולם. כולם היו בקבוצה, חוץ ממני.
"אמ, הארי?" אמרתי.
"כן, לוק?"
"א-אני יכול לבוא אליכם?" שאלתי.
"בטח" הוא אמר, מחייך ומזמין אותי לבוא איתו.
דיברנו, מחכים לחדשות לגבי אשטון.
~
"אוקיי, אני שונא להפוך את האווירה הכיפית שלנו לרצינית, אבל אתם חושבים שאשטון יהיה בסדר?" נייל שאל אותנו.
"טוב, אני חושב שהוא לוחם. הוא עשה את זה עד עכשיו. הוא דיבר על לוותר כל כך הרבה. אבל הוא וויתר עדיין? תמיד יהיו כמה טעויות או תקלות, אבל מה שלא יקרה, אני חושב שהוא יכול לעשות את זה." הארי ענה. אני יודע שמוקדם יותר הוא לא אמר את זה. אבל הוא בכנות מאמין שאשטון יהיה בסדר. אני יכול לראות את זה בעיניים שלו. יש לו תקווה באשטון.
"אני גם חושב שהוא לוחם, אני לא מפחד." לואי אמר, אוחז בידו של הארי. כולם הסכימו איתו. הארי, לואי, נייל, ליאם, זאין, קאלום, מייקל. הם לא פחדו. זה עשה לי את זה קשה עוד יותר לומר את זה, אבל אמרתי בכל מקרה.
"אני מבועת."
~
אני כל כך שונאת להעתיק טקסט ממקום אחר לווטפאד, זה פאקינג משנה את המיקום של הטקסט לגמרי איכשהו [[דוגמה: אני הלכתי לבית ספר. אשטון לא הלך לבית ספר. - הופך ל: אשטון בית ספר לא הלך. אני לבית ספר הלכתי לא.]] כאילו מה לעזאזל??? בכל מקרה שוב תודה לakabitch בת האדם הכי מקסימה בעולם שתרגמה את הפרק ♥