לילה טיפוסי נוסף עבר עליי במועדון. עשיתי את הדברים הרגילים שבעיקר כללו התמודדות עם כמות אנשים שיכורים שהייתה גדולה יותר משאי פעם ראיתי, וניקיון יסודי של הרצפה כתוצאה מכמות האלכוהול שכנראה נשפכה עליה.
אני לא אגיד שהייתי ערנית לחלוטין, בגלל שכנראה יהיה מדובר בשקר, אבל כן - כל מה שרציתי לעשות עכשיו היה ללכת לישון. אך לצערי, הדבר היחידי שכנראה אעשה במשך הלילה הוא להמשיך ללמוד בעודי שותה יין טוב.
איידן אסף את אוליביה לפני כמספר דקות ואני הצטרפתי אליהם לנסיעה מסעירה בה השניים צחקו על השיחה של איידן ושלי אתמול בצהריים. הוא סיפר לאוליביה על ההברקה שלו ברגע שענה לצעקתי, והיא פרצה בצחוק קולני.
רק ישבתי שם, מידי פעם מאפשרת לאיזה חיוך להמרח על שפתיי בעוד שמחשבה אחת ויחידה עברה בראשי - והיא הייתה שאוליביה עדיין לא יודעת שהארי ואני שכבנו.
ידעתי שאין קשר בין שני הדברים, אך זה עדיין לא מנע מהמחשבה הזו להתקע בראשי.
-
לא ציפיתי למצוא את הארי נשען על דלת הדירה שלי ברגע שהגעתי אל הקומה. הוא החזיק בבקבוק יין שהיה נראה כחצי ריק, מביט בי במבט מלא סיפוק. יכולתי להרגיש את הזעם שלי מתחיל להתגבר כתוצאה מהמבט הזה שלו. ידעתי שכל הכעס ההוא שהיה לי עליו היה לחלוטין חסר טעם, אך זה לא עניין אותי.
ידעתי שההתפרצות הזו של הארי עליי נבעה מאכפתיות בלבד. ידעתי שהוא דאג לי ורק רצה לדעת למה נהגתי בטיפשות כזו - אבל כנראה שפשוט לא ידע איך להראות זאת. זה הכל.
נעמדתי מולו, משחררת את השיער שלי מהקוקו המבולגן, לא מאפשרת לעיניי לרדת משל הארי במשך כל הזמן הזה. הוא קימט את מצחו בזמן שהסתכל עליי, צופה בכל תנועה שעשיתי.
לא ביקשתי ממנו לזוז כלל. פשוט המשכתי לעמוד שם, מרגישה שאין לי צורך לבקש ממנו לזוז. ולהודות בזה כנראה תהיה טעות, אבל רק רציתי שישאר שם.
הוא הרים את בקבוק היין, מנער אותו מעט ומאשר לי שנשארה בו כמות מספקת. הוא צפה בגבותיי מתרוממות בחוסר ידיעה, כתוצאה מכך חיוך מטופש נמרח על שפתיו האדמדמות. לאחר מכן השיניים הצחורות שלו נחשפו, אחריהן מגיע הצחוק המתגלגל אליו כל כך התגעגעתי.
יכולתי להודות שהצחוק שלו הפך לרעש האהוב עליי.
ללא שליטה על תחושותיי, הנחתי לעצמי לפרוץ בצחוק יחד איתו, צופה בעיניים המכווצות שלו שהחלו להתמלא בדמעות של אושר, או שאולי היה מדובר ביין ששתה קודם לכן.
התקדמתי לכיוונו, צופה בו נע הצידה. פותחת את הדלת בעזרת המפתח, הרגשתי את ידו של הארי מתגנבת ונחה על כתפי. מניחה את ידי על ידית הדלת, סובבתי את ראשי והבטתי בו. העיניים שלו כבר היו עליי, הלחיים שלו קיבלו את הגוון האדמדם שאהבתי מאוד, והחיוך השובבי היה מרוח על שפתיו.
הנחתי לראשי לנוח על החזה שלו לרגע, מיד לאחר מכן פתחתי את הדלת. צעדתי פנימה בעוד שידו של הארי הוסרה מכתפי, משאירה את המקום קריר. הדלת נסגרה אחריו, והחיוך עדיין נשאר על שפתיו.
"יש לך מזל שהגעת לכאן עם יין, אחרת לא היית נכנס הנה," אמרתי בכנות, צופה בגבותיו מתרוממות, "ועוד עם הסוג האהוב עליי."
"אני יודע מה הבחורה שלי אוהבת." אמר לאחר כמה שניות של שקט, גורם ללב שלי לנתר. לעזאזל, הבחור הזה ידע איך להקסים מישהי.
התקדמתי בדממה לכיוון המטבח, מוציאה מן הארון שתי כוסות מיוחדות ליין. מסתובבת לכיוונו של הארי, נראה היה שעיניו סקרו את חומר הלימוד שלי. כחכחתי בגרונו, צופה בראשו עולה במיידיות.
"קדם רפואה, הא?" שאל, שולף את פקק העץ בקלות - כנראה בגלל שכבר היה פתוח. הנהנתי, מרגישה את לחיי מאדימות מעט. "זה סקסי."
"מבחינתך כל דבר בעולם הוא סקסי." עניתי ללא מחשבה, סוטרת לעצמי מנטלית לאחר הבעת הפנים של הארי. הוא גיחך, מרים את כתפיו. "אני טועה?" אחזתי בבקבוק היין שהושיט לי, מתחילה למזוג לאחת הכוסות.
הושטתי לו את כוס היין, עדיין תוהה אם זה הכרחי בגלל שכנראה כבר שתה. הלחיים שלו עדיין היו בעלות גוון אדמדם שלא הופיע על לחיו של הארי רוב הזמן, אז הסקתי מכך שהיה מדובר ביין ששתה.
הוא רק הרים את גבותיו בעודו לוגם, "כן ולא."
"למה אתה מתכוון?" לגמתי מהיין גם אני, מתרגלת לתחושה המרירה והאהובה בגרוני.
הוא פשט את מעיל העור מגופו, שללא ספק החמיא לו בצורה שלא יכולתי לתאר, מניח אותו על אחד הכסאות. הוא התיישב על אותו הכסא, צופה בי. "אני חושב שבעולם יש המון דברים שמושכים אותך מאוד ומוגדרים כסקסים, אך הם עדיין לא ישתוו לדבר אחד שמושך אותך יותר מהכל."
נותרתי עומדת, מנסה לעכל את דבריו של הארי. הוא רק לגם מהיין, מרוקן את תכולתו של הכוס. "אני חושב שזה מספיק בשבילי הערב, אני לא רוצה לאבד את עצמי." המשיך, מרים את מבטו אליי. העיניים הירוקות שלו זהרו, גורמות לחיוך קטן להמרח על שפתיי.
"אני אוהבת את זה." עניתי ללא שום מחשבה, יודעת שדבריי יתקילו אותי לגמרי כרגע ברגע שהארי ירצה לדעת למה התכוונתי.
גבותיו התרוממו בהפתעה, וצפיתי בשאלה מגיעה. "אוהבת את מה?".
נאנחת, לגמתי מכוס היין. באותו הזמן שקלתי את המילים שלי בצורה שתגרום לי להשמע הגיונית. "את זה שיש לך שליטה על עצמך ואתה מודע להכל."
הוא גירד בעורפו, מסתכל עליי. "כן, אני מודע לשליטה בעצמי."
לא אהבתי את הכיוון אליו השיחה הזו הלכה, אך לא יכולתי להפסיק.
"אתה אוהב את זה?" שאלתי שוב, מוזגת לי עוד מבקבוק היין. זה בדיוק מה שרציתי לעשות הלילה, חוץ מהעובדה שהלימודים לא היו קשורים בשום צורה. "אני מתכוונת, לשליטה."
הוא גיחך, מסתכל עליי. "את רומזת שאני חולה שליטה?" שאל בטון ציני, אך למרות זאת עדיין הנדתי בראשי במהירות. "כן, אני אוהב שליטה."
ולאחר המשפט הזה, בלעתי את המילים שלי לגמרי. המשכנו להסתכל אחד על השנייה בדממה, סוקרים את הפנים של השני. המחשבה על ההתנהגות של הארי באותו הלילה קפצה לראשי, גורמת לי לנוע באי נוחות. שילבתי את רגליי בכוח, מרגישה את עצמי מתכווצת. הדרך בה שכב מעליי ולא הפסיק לנוע בדרך שעינגה אותי בצורה שאי אפשר לתאר, והוא שלט. הוא היה בשליטה. הוא אוהב שליטה.
"אז בכל מקרה, קדם רפואה?" הארי מלמל, מחזיר אותנו אל הנושא הקודם. כנראה שהוא הבחין באי הנוחות שיצרתי ומיהר להעביר את הנושא. הנהנתי, צופה בחיוכו גדל. "את נהנת מזה?".
"מאוד, זה מרתק. כמובן שמדובר רק בהתחלה, לפחות כרגע יש לי קצת זמן חופשי לעצמי. אני מקווה שלא ימאס לי מהר מידי, זה מה שחשוב." הסברתי, לא חוסכת במילים. הוא הנהן, העיניים שלו לא יורדות משלי בעודי מדברת. אהבתי את זה. ידעתי שכל תשומת הלב שלו הייתה עליי, וזה היה דבר נהדר.
"ואיך את מצליחה לשלב בין העבודה ללימודים? הבנתי שלימודי רפואה הם מעייפים לגמרי." המשיך לשאול, אך לשונו שעברה על שפתיו הסיחה את דעתי לגמרי.
המהמתי בשקט, מנסה לחשוב על תשובה.
"אני משתדלת כמה שיותר. הרי אני חייבת לשלם על הלימודים בדרך מסויימת. למרות שההורים מתעקשים לעזור לי, אני החלטתי לשלם על הכל בעצמי." הסברתי, צופה בסקרונותו של הארי גוברת. "בכל מקרה, בחיים לא שאלתי במה אתה עוסק."
הוא חייך שוב, מלקק את שפתו התחתונה, "אני מקעקע."
גבותיי הורמו בהפתעה. זה הדבר האחרון שחשבתי עליו. תיארתי לעצמי שאולי היה אחראי על איזשהו בר מקומי, אבל מקעקע זה מרשים.
כנראה שהבחין במבט המופתע שלי בגלל שפרץ בצחוק, ממשיך להסביר את עצמו. "אני מקעקע במכון קעקועים בעיר," התרוממתי מהכסא, אוחזת בשתי כוסות היין. הוא התרומם מהכסא גם הוא מאיזשהי סיבה, צופה בי. "אבל אני חולם לפתוח מכון קעקועים משל עצמי, בתקווה שזה יקרה בעתיד."
מניחה את הכוסות בכיור, הסתובבתי אליו בחיוך. אני בטוחה שהוא הצליח לגלות שהתרשמתי מדבריו בגלל הבעת הפנים, והיה נראה שהיה שמח לגמרי. "זה מרשים, הארי."
"בטח לא תיארת לעצמך שאני מקעקע." הוא העביר את ידו בשיערו, צופה בי נושכת את שפתי התחתונה בעדינות. המחשבה על הארי מקעקע אדם מסויים עברה בראשי, גורמת לי לפעול כך. דמיינתי את שרירי הידיים שלו מתכווצים בעוד שהיה שקוע בעבודה שלו, ולא היה דבר סקסי יותר מזה.
"את האמת שלא, בכלל לא." התייחסתי לדבריו בעוד שהתמונה שלו מקעקע יצאה מראשי - למזלי. "למרות שכנראה אתה מלא בקעקועים, אז.."
שתקתי מיד לאחר המשפט הזה, מבחינה בכך שהתחלתי לדבר שטויות. הוא הנהן, מחייך ומתקדם לעברי. "לא הייתי אומר מלא, אבל כן יש לי לא מעט קעקועים." הוא שילב את ידיו, חושף את השרירים המרשימים שלו.
מרימה את מבטי אליו, הרגשתי את ברכיי נהפכות לחלשות. הנוכחות שלו החלישה אותי, זה היה מטורף. "אני יכולה לראות אותם?" שאלתי, מקווה לקבל תשובה חיובית. הוא הנהן, פושט את חולצתו ללא היסוס.
כמה קעקועים מרשימים התנוססו על ידיו, בעוד שקעקוע אחד על חזהו של הארי משך את תשומת ליבי לגמרי. הושטתי את ידי לעברו, מאפשרת לאצבעותיי להחליק על עורו של הארי. העבודה הייתה מרשימה לגמרי, והתוצאה אפילו יותר. הרשיתי לאצבעותיי לעבור על כל סנטימטר, מבחינה בכך שנשימתו של הארי מתחזקת.
מרימה את מבטי אליו, הבחנתי בקרבה בינינו. המשיכה הייתה מטורפת, והיה ניתן להבחין בכך כל עוד היד שלי לא עזבה את עורו. לא רציתי לעזוב.
הלחיים שלו קיבלו גוון כהה יותר, הגבות שלו היו מעט מכווצות יותר. פיו היה פתוח מעט בעוד ששפתיו עדיין היו מלאות בצבע הנהדר שלהן.
ידי החליקה אל מאחורי צווארו של הארי, וכך התקרבתי אליו אפילו יותר. המצח שלו כמעט ונצמד לשלי מספר שניות לאחר מכן, וכבר יכולתי להבחין בקצב הלב המהיר שלי. ידעתי שהיין הוא לא הסיבה לכך, ואהבתי את זה.
הנשימה החמימה של הארי הכתה את פניי, ורק חיכיתי שיעשה את הצעד הבא. התגעגעתי לטעם הנהדר של השפתיים שלו. התגעגעתי אל כולו.
אך לצערי, הוא לא התקרב עוד. הוא פשוט קפא, העיניים שלו צופות בי ללא מחדל. הנשימה שלי האטה, וכך גם של הארי. הוא השפיל את ראשו, כנראה חש מובס. נשכתי את שפתי באכזבה, מרגישה שהאווירה שהקיפה אותנו החלה להיעלם. זה לא מה שציפיתי שיקרה.
ציפיתי שארגיש את שפתיו שוב. ציפיתי שאוכל להתמסר שוב, לפחות זה מה שחשבתי שיקרה. המחשבה על זה שאולי שתי כוסות היין שיבשו את ההיגיון שלי מעט גרמו לחיוך קטן למצוא את מקומו על שפתיי, אך ידעתי שזה לא זה.
"אני מצטער, אודרי." אמר בטון מבולבל, ואפילו היה נשמע שהיה מבולבל יותר ממני כרגע.
הנהנתי בתגובה, מרימה את מבטי אל הארי. ניתן היה לראות שצער השתקף בעיניו, וכנראה שזו הייתה הסיבה לכך שמשך אותי אליו בעזרת ידיו, מחבק אותי בחום.
הידיים שלו עברו על גבי, מלטפות ומרגיעות. האוזן שלי הייתה צמודה אל החזה של הארי, דפיקות הלב שלו נשמעות חזק מאוד בטווח השמיעה שלי. ואהבתי את זה. אהבתי לשמוע את הלב שלו.
רק בדרך הזו ידעתי שהוא לא היה היחיד שהצליח להשפיע, אלא גם אני השפעתי עליו. וזה מה שהפך את הכל לטוב יותר באותו הרגע.