"לא." האדס עוצר אותי במיידית.
"למה לא?" ארטמיס שואלת.
"האדס, אני לא ילדה. אני יכולה לעשות את זה!" אני מוחה.
"לא." הוא חוזר.
"למה אתה עושה מזה סיפור כל כך גדול?!" אני צועקת.
"בגלל שאני לא לוקח את הסיכון של לאבד אותך!" הוא צועק.
השפה שלו רועדת וזה מובן מאליו.
הוא מפחד.
"ואתה לא. אני רק צריכה שאתה תבטח בי שאני יכולה לעשות את זה. במיוחד בגלל שהאלה של האסטרטגיה והחוכמה הולכת לאמן אותי." אני אומרת לו.
"בסדר, בסדר!" הוא זורק את ידיו בתיסכול לפני שהוא מסתער אל חדרו.
אני מתכווצת כשנשמעת הטריקה החזקה של דלתו.
"לא התכוונתי להרגיז אותו." אני ממלמלת.
"זו לא אשמתך. הוא תמיד היה דרמה קווין." ארטמיס אומרת.
"אני הולכת לבדוק אותו. מיד אחזור."
אני הולכת לחדרו ודופקת על הדלת בעדינות.
"אני בסדר, אנג׳ל." הוא עונה בקשיחות.
אני נכנסת בכל מקרה.
"לא אתה לא. אתה בבירור מתוסכל מכלום."
הוא נראה נעלב.
"הו, אז האפשרות של המוות שלך הוא כלום? זה הכל בשבילי."
"אני מתכוונת שאם אני אתאמן אז אני אהיה יותר מוכנה. אתה לא תאבד אותי, מבטיחה."
"בסדר אבל אם אני כן-"
"אתה לא." אני מבטיחה לו.
"אז, אנחנו בסדר?" אני שואלת.
הוא מהנהן ונותן לי נשיקה קטנה אך מלאת משמעות.
"אני אוהבת אותך."
"גם אני אוהב אותך."
"ועכשיו בוא נלך להתכונן."
אני הולכת לחדרי ושמה גופייה שחורה, טייץ שחורים ונועלת מגפיים צבאיות.
אני מסרקת את שיערי ומסדרת אותו לקוקו גבוה ומשחררת כמה קצוות שיער מלפנים.
אני הולכת חזרה אל אולם הכניסה שם כולם מחכים.
אנחנו צועדים החוצה כשאדריאן עוצר אותנו.
"אני חושב שאני אשאר כאן." הוא אומר.
"למה?" אני שומעת את עצמי שואלת.
"אני בספק אם אני אהיה שימושי לכם." הוא מודה.
"ועדיין, אני נהנית מחברתך."
פניו מסמיקות לפני שנכנע.
"בסדר, פלרטטנית שכמוך. אני אבוא איתכם."
"נפלא, ועכשיו אנחנו יכולים ללכת?!" האדס מסנן.
"מישהו כאן מקנא." אדריאן לוחש אל תוך אוזני וגורם לי לצחוק.
האדס תופס את ידי ומושך אותי אל המכונית מוודא שאני יושבת מלפנים לידו בעוד אדריאן יושב מאחור.
ואז הוא מתחיל לנסוע.
אני פותחת את החלון מעט רק כדי להרגיש את הרוח הקרה על פניי.
אחר כך המכונית עוצרת מול בית בעל שתי קומות.
אני יוצאת מהמכונית מתעלמת ממבטו הנוקב של האדס.
אני שוכחת שהוא אוהב לפתוח לי את הדלתות.
אנחנו הולכים לעבר דלת הכניסה ואני נותנת להאדס לדפוק על הדלת.
חמישה נקישות לאחר מכן, אישה בעלת פנים מזיעות אך יפות פותחת לנו את הדלת.
"אני סגורה- האדס?" היא נראית המומה.
"שלום, אתנה." הוא אומר. "למה את נראית כל כך מופתעת?"
"לא עזבת את ביתך במשך עשורים." היא אומרת.
"את תזמיני אותנו להיכנס?" הוא שואל.
"הו כן." היא צועדת הצידה ונועצת בי מבט בזהירות כשמבחינה בי.
"מי אלה?" היא מצביעה עלי ועל אדריאן.
"אתנה זאת אנג׳ל, ארוסתי ואדריאן, חבר שלי."
"היי."
אני מושיטה את ידי כדי ללחוץ את שלה.
היא מסתכלת על ידי לפני שלוחצת אותה באחיזה הדוקה.
ואז אני רואה את אדריאן קורץ לעברה וגורם לה להסמיק לפני שהיא מביטה חזרה בי.
"נעים להכיר אותך." היא ממלמלת.
אני מהנהנת כתשובה.
"אז מה מביא אתכם לפה?"
"ובכן, זאוס רשמית הכריז מלחמה ביני לבינו. יש לו עזרה ואנג׳ל רוצה לעזור גם היא." האדס אומר.
"ו-?"
"אני צריך שתאמני אותה." הוא נאנח.
"לא." היא אומרת.
האדס נראה מעט רגוע.
"למה לא?" הוא שואל בכל מקרה.
"אתה לא יכול להיעלם למשך שנים ואז פשוט לדפוק על דלתי ולבקש טובות." היא נוזפת בו.
"בבקשה אתנה." הוא מבקש.
"בסדר אבל אתה חייב לי."
"כל דבר." הוא אומר.
היא נוקשת באצבעותיה ואני מסתכלת מסביב לסימן של שינוי.
"אמ חברה, א-אני לא יכול לשמוע." אדריאן צועק.
"דייט איתו." אתנה ממשיכה.
"שלום?" הוא קורא.
"בסדר." האדס מבטיח.
היא נוקשת עוד פעם.
"אני יכול, אני יכול לשמוע." אדריאן אומר.
"מה לעזאזל זה היה?" הוא ממלמל לעצמו.
"את, בואי אחריי. כל שאר יכולים לעזוב." היא משחררת אותם.
האדס עוזב בחוסר רצון כשאחריו אדריאן וארטמיס.
"אני אחזור בעוד חצי שעה." הוא מבטיח.
אני מהנהנת והם עוזבים.
אתנה מובילה אותי לגרם מדרגות המוביל מטה אל חדר חשוך.
ברגע שאני למטה היא צועדת הצידה ומדליקה את האור, אשר חושף חדר כושר ענק ובמרכזו טבעת איגרוף גדולה.
"ברוכה הבאה לגן העדן שלי." היא לוחשת.
"זה נחמד. אז, איך האימון הזה עובד?"
"קודם כל, ציוד מגן." היא עונה.
היא זורקת אלי קסדת איגרוף שחורה וזוג כפפות.
"בסדר גמור, קפצי פנימה." היא מזמינה אל תוך הטבעת.
היא מרימה זוג רפידות אימון מהרצפה ומרימה את ידייה.
"עכשיו אני רוצה שאת תחבטי בי הכי חזק שאת יכולה. תזכרי- זה לא בנוגע לכוח, זה בנוגע למיקוד." היא אומרת.
אני מביטה בין שתי ידיה ומחליטה בזריזות לחבוט.
אני חובטת עם השמאלית ובזריזות מחליפה לימנית שחובטת ברפידה.
"טוב אבל אני בטוחה שאת מסוגלת ליותר."
אני מנענעת את ידי ומנסה שוב, בפעם הזאת הכוח דוחף אותה מעט אחורה.
"הנה לך. עכשיו בואי ננסה שילוב של שמאל-ימין-שמאל. את יכולה לעשות את זה?"
כמו שאמרה אני מתחילה עם יד שמאל ובזריזות מבצעת את השילוב.
"אני רואה מה את עושה. אל תפעילי את כל כוחך בכל מכה. תני לזה להיבנות." היא מציעה.
אני חוזרת על זה שוב ובונה את הכוח והיא מחייכת כשאני מסיימת בהצלחה.
"בסדר. עכשיו אני אלמד אותך לגבי התכופפות בגלל שיש מכות שמסוגלות להגיע בכל דרך. את מוכנה?"
אני מהנהנת.
היא שולחת את אגרופה הימני לכיווני ורגע לפני שאני מספיקה להתכופף אני מרותקת לרצפה.
האוזניים שלי מצלצלות קצת לפני שאני מנערת את זה וחוזרת לעמוד על רגליי.
היא מנסה עוד פעם אבל אני בקושי מפספסת את זה כשאני מתכופפת.
היא נותנת לי טפיחת ׳כל הכבוד׳ על ראשי.
"עכשיו ננסה שמאל-ימין-שמאל, להתכופף, ואז עוד שילוב. הבנת?"
אני מהנהנת בשנית.
היא עומדת בעמידת לחימה וכך גם אני.
אני מתחילה את השילוב והיא מתחמקת בקלות מהימניות שלי ולא כל כך עם השמאליות.
כשהיא מחזירה את האגרופים אני מתכופפת ומתוך דחף פנימי רגלי הימנית באה מאחורי שלה ושולחת אותה לרצפה במשיכה קלה.
אני מחייכת לעצמי עד שהיא לא זזה.
"אתנה?"
אני קופאת כשאני שומעת מחיאות כפיים כבדות באות מהצללים.
אני מביטה סביב החדר ולא מוצאת דבר.
"מ-מי שם?" אני מנסה להישמע אמיצה.
ואז פנים לא רצויות יוצאות מהחשיכה.
זאוס.