עמדתי שם צופה בו מתרחק מעיניי. מנופפת עם ידי עד השנייה האחרונה כל גופי כאב והרגשתי את ליבי פועם בחוזקה. בכיסי מששתתי את המכתב, בדקתי שהוא נמצע שם. עידו ביקש שאקרא אותו רק כשאגיע הביתה.
הרגשתי כל כך רע, עמדתי שם לבד מסתכלת על עבר המדרגות שלקחו אותו מימני, הכאב היה כל כך חזק. הרגשתי שכרתו לי איבר מהגוף. הרגשתי חולשה, התיישבתי על ספסל קרוב. באותם הרגעים לא היה לי אכפת מה חושבים עלי. נתתי לעצמי להישבר בתקווה שהכל יהיה בסדר.
זוג ידיים נעימות חיבק אותי מאחור, וקול מוכר הבטיח שהכל יהיה בסדר. "קחי תשתי" בן הושיט לי בקבוק מים, לקחתי מידיו את הבקבוק, שתיתי את המים. והנחתי את הבקבוק על הריצפה. "בוא נלך מפה" אמרתי וקמתי ממקומי מתחילה ללכת לכיוון המעלית.
הדרך הביתה הייתה שקטה, בן נהג בזהירות ומדי פעם שאל לשלומי. הוא עצר את המכונית בכניסה לבית שלי. והסתכל עלי דואג. "אתה יודע, אף פעם לא חשבתי שיקרה לי דבר כזה" אמרתי והסתכלתי עליו, "אף פעם לא חשבתי, שאתה תהיה זה שיחזק אותי כשקשה. זה שיתן לי את החיבוק כשצריך, זה עושה לי טוב לדעת שאתה בסביבה" אמרתי וחייכתי עליו מביטה בפניו מקרוב.
בן התקרב במהירות בניסיון לנשק אותי. הדפתי אותו. "מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלתי אותו כמעט צועקת. "אני מצטער פשוט מה שאמרת עכשיו והקרבה בינינו והכל ביחד, אני מצטער זאת הייתה טעות" הוא השיב.
"ברור שזאת הייתה טעות, בן אני מצטערת אבל התכוונתי בתור ידיד. אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו, עידו עוד לא נחת וכבר אתה מצפה שאני אשכח אותו? באמת שאני לא מבינה אותך. אתם הייתם חברים הכי טובים! פאקינג חברים הכי טובים" אמרתי בעצבים "עד שהוא הכיר אותך..." הוא אמר בלחש, לא עניתי. "בכל אופן, תודה על הטרמפ. אני יראה אותך בסביבה.." סיימתי את דברי ויצאתי מהרכב.
+שלוש שעות לפני הטיסה+
נקודת מבט- עידו:
"תודה שהסכמת להיפגש איתי" אמרתי לבן והתיישבנו על הספסל בפארק. "שמעתי שאתה נוסע, אני מצטער אחי." הוא אמר והסתכל עלי. "אני הולך לספר לה, בן. היא תדע הכל" אמרתי מגיע ישר לעניין. בן הנהן ושתק. "תשמור עליה גבר" אמרתי לפתע והלכתי משם.
+עכשיו+
ישבתי על המיטה שלי בוהה במכתב. לקחתי אותו והרחתי אותו. הריח של הבושם החדש של עידו נדף ממנו. לא יכולתי להתאפק יותר ופתחתי אותו.
"תומי, תומי שלי. קשה לי כל כך לכתוב לך את המכתב הזה בידיה שאולי לא ניפגש שוב. הלב שלי נשבר בכל פעם מחדש כשאני מבין שאני אפספס אותך.
שאני לא אזכה להיות זה שמחזיק לך את היד כשתסיימי את בית הספר, לא אזכה לחיבוק האוהב שלך בכל פעם שאחזור מהצבא במדי החאקי הגדולים שלי. אני לא אזכה להסניף את הריח שלך בכל פעם שתצאי מהמקלחת. כי אני לא אהיה שם. אני לא אהיה שם לחזק אותך לפני מבחני הבגרות הארורים אני לא אהיה שם לרקוד איתך בנשף הסיום.
אני לא אהיה שם לחזק אותך ברגעי משבר. לעזאזל תום. אני אוהב אותך כל כך. אין לך מושג מה הייתי עושה לך עכשיו לולא היית כאן איתי. אני רוצה להרגיש אותך כל כך. אני רוצה שתהיי איתי. אני רוצה אותך.
אני אוהב אותך יותר מעט עצמי. אני זוכר את הפעם הראשונה שהתנשקנו, את הפעם הראשונה שנגעת בי. באותו רגע הבנתי שאת לא עוד נערה רגילה, את תום. את ההשראה שלי. את האור שמאיר לי את הדרך.
אני זכיתי להיות הראשון שלך. זה היה הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים, אני נקרע מהמחשבה שלא ארגיש אותך יותר לעולם. אני נקרע מהמחשבה שעכשיו מישהו אחר יבוא במקומי. מישהו אחר ינשק את שפתייך הבשרניות והתמימות, מישהו אחר יגע בגופך המדהים, מישהו אחר יענג אותך.
אני מת מבפנים כשאני יודע שאחרי מה שאכתוב פה עכשיו את תלכי אליו, ותהיי איתו. אני רוצה שתדעי את האמת תום. אני יודע שלא תרצי לדבר איתי יותר, לכן בפעם האחרונה אני רוצה להגיד לך, אני אוהב אותך.
באותו הלילה כאשר השליח דפק בדלת והביא לך את התמונות, זה הייתי אני. בן לא אשם! אני הבאתי לו אותה. שכרתי אותו בצורה כזו שהוא לא יזכור איך קוראים לו. ואז זה קרה בדיוק לפי התוכנית. נפרדתם ורצת ישר לידיים שלי, ואת נתת לי את כל האהבה שיכולת לתת לי. בלי לדעת שבן לא עשה כלום כדאי לפגוע בך. הוא באמת אהב אותך תום. ואני הרסתי לך את זה. כי חשבתי על עצמי.
אם היו אומרים לי לעשות את זה שוב הייתי עושה. האהבה שלי אלייך כל כך גדולה. לא יכולתי לראות אותך...
זוג הדפים נפל מידי, הנשימה שלי נעתקה. הרגשתי שאני עומדת להיחנק. כל הקשר שלנו היה שקר, הוא שיקר לי! בן לא בגד בי, הוא דבר אמת כל הזמן הזה. כל האהבה שלי הפכה לשינאה. שנאתי אותו על מה שעשה לי. שנאתי אותו כל כך.
חסרת עונים, ישבתי על עדן החלון מביטה בשמיים. הדמדומים החלו לרדת ורוח קרירה חדרה לעצמותיי. נטע באה מאחורי עם שמיכה נעימה, מחסה אותי ונאנחת בכבדות. "דיברתי אם אבא, אני נוסעת" אמרתי בעצב. "זה הדבר הנכון לעשות, תנקי את הראש. וכשתחזרי תחליטי מה לעשות." היא אמרה ונאנחתי "הלואי שהכל היה פשוט יותר"
אמרתי והסתכלתי עליה מחייכת מעט. "מתי הטיסה שלך?" "מחר בבוקר, ארזתי כבר הכל"
הכל חומק לי מבין האצבעות. כל מה שבניתי בשנה האחרונה נהרס. אולי זה באמת יעשה לי טוב, לונדון תסדר לי את הראש.
"תום אני קראתי את המכתב, אני מצט" "זה בסדר" קטעתי אותה. "ככה תוכלי להסביר לבן איפה אני" אמרתי והבטתי שוב בכוכבים. "מעניין מה הוא עושה עכשיו, הוא בטח יושב בטיסה ליד הזונה הראשונה שהוא רואה" "אני בטוחה שזה לא נכון" היא אמרה מנסה להרגיעה אותי "נטע את קראת בעצמך, כל הקשר הזה היה שקר, הוא לא אוהב ולא אהב אותי באמת! הוא סתם ניסה לקחת אותי מבן, כאילו שאני איזה צעצוע"
נטע פתחה את הפה, אך עצרתי אותה. "עזבי, אני הולכת לישון זה יעביר לי את הזמן עד הטיסה מחר" קמתי ונישקתי אותה על הלחי "אני אהיה בסדר" אמרתי והלכתי משם, לכיוון חדרי נכנסת למיטה ולא רוצה לצאת מימנה.
________________________
שדה התעופה הגדול עמד לפני, נשמתי לרווחה מתקדמת לעבר התורים הענקיים, אחרי כשעתיים עשיתי את זה, הגעתי לדיוטי- פרי. מחויכת נכנסתי לחנויות העצומות קונה וקונה שוכחת מהכל נהנת מכל רגע. הזמן עבר והגיע הרגע. המטוס עמד לפני והאנשים התחילו להיכנס. הרגשתי שמשהו חסר לי, חיבקתי את עצמי בעזרת ידי נושמת נשימה עמוקה, "אני מוכנה" אמרתי לעצמי ועליתי למטוס, מחפשת את מקומי בין שורות הכיסאות.
יד גדולה נגעה בכתפי מושכת אותי לאחור, "חשבתי שאני לא אספיק להגיד לך שלום.." הקול אמר מאחורי "איך ידעת שאני כאן?" שאלתי מבולבלת "נטע" אמרנו ביחד חיוך עלה על פני, "אני יודע שזה לא הזמן אבל את חייבת לדעת לפני שיהיה מאוחר מידי! אני אוהב אותך תום, אף פעם לא הפסקתי לאהוב." "בן זה לא הזמן" אמרתי לחוצה מסתכלת על האנשים מסביבי.
"אני יודע, אבל לא יהיה לי זמן אחר" הוא אמר ופתאום משום מקום הוא הצמיד את שפתי לשלו ונישק אותי. האנשים שמסביביינו מחאו כפיים הרגשתי בתוך סרט. לא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם. באותו הרגע הבנתי. זה מה שהיה חסר. "אני אוהבת אותך" לחשתי לאוזניו כשהתנתקנו. "סליחה אדוני אתה חייב לרדת מהמטוס" אחת הדיילות אמרה בחביבות, בן עשה כדברייה וירד. משאיר אותי עם הרגשות האלו מחכה שיחזור.
%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#%#
ואו ואו ועוד ואו! אני לא מאמינה שסיימתי! אני מקווה שהצלחתי לרגש אותכם ובכלל אני מקווה שאהבתם את הסיפור שלי...
אני אוהבת אותכם יפות שלי! עשיתם לי את השנה.
אז זהו, אני לוחצת על הושלם. עכשיו זה התור שלכם....❤️😍❤️😍❤️😍❤️