בעלי אובחן עם סרטן ריאות שלב 4 בערך שנה וחצי לאחר שטופל בהצלחה בסרטן הערמונית. כששאלנו את הרופא האם שני הסרטנים קשורים אחד בשני, הרופא ענה שלא, ושזה מקרה קיצוני של מזל ביש.
הוא נפטר לאחר חמישה חודשים, ואז התחלתי לשמוע הערות מאנשים שונים בנוגע לחלקו של בעלי בגורלו המר. הם לא אמרו בדיוק שזאת היתה אשמתו שמת, אך רמזו שאולי זה היה קשור בילדות עשוקה, או בי. הם גם התענינו לדעת אם עישן, אם לא היה מרוצה בעבודה, אולי לא עשה פעילות גופנית או אכל יותר מידי בשר אדום.
אותם אנשים טובים ששתפו אותי בתהיותיהם ושאלו על סגנון חייו של בעלי ועל מצבו הנפשי חשבו בודאי שאם אדע את הסיבה, אוכל להתגבר יותר בקלות על האובדן. זה לא קרה.
האמירות העקרות האלו היו במיוחד מכאיבות כשבאו מאנשים שהערכתי. באחד מהניסיונות שלי להתמודד עם הכאב השתתפתי ברטריט עם גורו ישראלי נערץ.
מטרת סוף השבוע הזה היתה לעזור למשתתפים למצוא את האושר הפנימי . הגורו העביר כמה הרצאות ובאחת מהן טען שחוסר אושר גורם לסרטן. לא יכולתי יותר להתאפק ואמרתי שזה לא בהכרח נכון. שמתי לב שהגורו נעלב ממני, הוא בסך הכל רצה לעזור לנו להיות יותר מאושרים.
אבל אני יודעת שצדקתי, לא היה דבר בביוגרפיה של בעלי, במצבו הנפשי או הפיזי שיכול היה להצביע שימות בגיל 55 מסרטן. הוא אהב את משפחתו, היה מאד מרוצה בעבודתו כפרופסור באוניברסיטת תל אביב, והסטודנטים שלו ועמיתיו כיבדו והעריכו אותו ואת פועלו. בסולם של אושר מ1 עד 5 בעלי נמצא באופן יציב בשלב 4. הוא התעמל, שמר על תזונה נכונה, לא הסתכן ללא צורך, לא עישן ולא היו לו הרגלים גרועים אחרים.
אסונות קורים לאנשים גם ללא סיבה וסרטן אינו שונה מכל אסון אחר. היתה לי הקלה גדולה לקרוא מאמר בניו יורק טיימס מאת דניס גריידי (מ 5 בינואר) ״ההתקפה האקראית של הסרטן.״ המאמר מדווח שלמרות שזה נשמע לא רציני לומר שסרטן נגרם ממזל ביש, זה בדיוק מה שגילה לאחרונה מחקר רציני. מזל הביש נובע מ״שגיאות״ גנטיות או מוטציות שקורות כאשר תאים בריאים נחלקים.
״מזל ביש״ לא נשמעת כאבחנה רפואית, אבל באותו יום כמעט לפני 9 שנים כשהסתכלתי על בעלי בעת ששוחח עם רופאו, היה ברור שהוא הבין בדיוק למה התכוון הרופא. יותר מזה, הוקל לו לדעת שהוא עצמו לא יכול היה לעשות דבר למנוע את מה שקרה.
סרטן לא קשור בצדק פואטי: או במידה כנגד מידה, הוא יכול להכות בכל רגע, בהפתעה.
אז מה היא המילה המדעית למזל ביש?