השכונה השקטה שלי ברמת גן עוברת שיפוץ רציני, וכחלק מהשיפורים, אחת הפינות בין שני רחובות ראשיים, שהיתה פעם גינה מוזנחת, הפכה לגן משחקים מקסים לפעוטות.
זמן קצר לאחר מכן היתה הודעה בפייסבוק השכונתי שהעיריה מחפשת שם חדש לגן המשחקים שבזמנו נקרא גן הבנים, על שם בני השכונה שנפלו במערכות ישראל.
אני סברתי שבקשה זאת משקפת הענות לרוח הזמן והצעתי כמה שמות מתאימים. אבל זמן קצר אחר כך קבלנו הזמנה לחנוכת גן הבנים החדש. אני תוהה מדוע חברי המועצה בקשו מהתושבים להציע שם חדש אם לא היתה להם שום כוונה להחליף את השם הישן.
למרות שללקוחות הקטנטנים של הגן יקח עוד זמן רב עד שילמדו לקרוא, הם בודאי ישאלו כבר מיד האם רק לבנים מותר לשחק בגן הבנים.
כמובן שלא היה צורך לוותר לגמרי על השם הישן, אך העיריה יכלה להציב לוח גדול ומכובד עם שמות הנופלים ולהוסיף שם יותר אופטימי כמו גן התקוה, חיים, או גן הילדים, לטובת הפעוטות שמבקרים בגן. זאת יכולה היתה להיות דרך משמעותית לכבד את החילים ואת החיים שהם איפשרו לנו.
כתבתי פוסט בפייסבוק ושאלתי נשים ואמהות בקהילה איך הן מרגישות בקשר לשם הישן שנשאר בגן המשחקים. לרוע המזל זה הפך להיות הנסיון הראשון שלי בשיימינג והוא תפס אותי לגמרי לא מוכנה.
כאמא לבנות, ציפיתי שאמהות אחרות יביעו רצון לשם יותר מכיל. אבל אף אחת מאלו שענו לא הרגישה כמוני. להפך הן לגמרי תמכו בשם הישן.
האשימו אותי שאני לא פטריוטית, שאין לי כבוד למורשת, שנשים כמוני נותנות שם רע לפמיניזם. כשמחיתי וניסיתי להסביר שאלו פעוטות שמשחקים בגן ושצריך לתת להם כמה שנות חסד עד שנעיק עליהם עם משא ההסטוריה, האשימו אותי בבגידה.
כשקראתי את התגובות הבנתי לפתע שבתמימות ובלי להתכוון דרכתי על היבלות הקולקטיביות של הקהילה שלי.
נראה שבשביל דור שלם שגדל בשכונה פיסת הירק המוזנחת היתה גן הבנים, זה היה חלק מהילדות ומההסטוריה שלהם. בעוד שאני סברתי ששם חדש ומלא תקוה מביע כבוד לקרבן החיילים, שכניי פרשו את הצעתי כנסיון למחוק את עברם.
היו עוד תגובות נזעמות רבות ולבסוף הסרתי את הפוסט מתוך כבוד לשכניי.
ביום שני הי"א באדר תנועת נשים עושות שלום תעלה צפונה לחלוק כבוד למורשת תל חי ולחלוצים שהגנו עליה בגבורה לפני 96 שנה. הן תחברנה את ההקרבה של הלוחמים בעבר לחזון השלום לעתיד בקריאה ״טוב לחיות בעד ארצנו.״
מאז הקמתה בסוף 2014, מיד לאחר מבצע צוק איתן, תנועת נשים עושות שלום נסתה לקבץ מתחת למטרייתה נשים רבות ככל האפשר. למטרה זאת התנועה הקפידה להשאר בתוך הקונצנזוס ולהתמקד בערכים אוניברסליים ולא שנויים במחלוקת,
אני חברה בתנועה ועד לבוקר זה הייתי בטוחה שהמוטו ״טוב לחיות בעד ארצנו״ הוא עוד בטוי לאמת אוניברסלית, ושכל הנשים הישראליות, במיוחד האמהות, יוכלו להזדהות איתה.
אבל עכשיו לאחר התקרית בנוגע לשינוי שם גן המשחקים ברמת גן, אני יותר .סקפטית וקולטת שאפילו בתוך השכונה שלי יש דברים רבים שאני לא מסוגלת להבין
http://blogs.timesofisrael.com/the-sons-garden-stepping-on-collective-toes/