To hell with you and all your friends
To hell with you and all your friends, it's on
Sad, small, sure in porcelain
You're skin and bones, I'm a nervous wreck
I got a bad feeling about this (when it comes to this)
I got a bad feeling about this
a decade under the influence// taking back sunday.
-
נקודת מבט אשטון.
פאק.
באמת שקלתי את כל העניין הזה של "להצטרף ללהקה". אני מרגיש טוב לידם כמו כשאני עם הארי. אפילו אכלתי את העוגייה הקטנה שלוק הציע לי.
זה משהו שאני לא עושה עם הארי.
אגב הארי, הוא בדרך לכאן. אני עדיין חושב על תירוץ למה אני לא הולך לאכול כלום. אני די בטוח שפשוט אלך עם התירוץ של "שיט, שכחתי שכבר אכלתי משהו קודם." לא שקר גמור, נכון? אכלתי אוראו. וזה עדיין בבטן שלי. לבינתיים.
אני שומע נקישה בדלת וקם כדי לפתוח אותה. פתחתי אותה כדי לגלות הארי מחייך ואת אן, אמא שלו. חייכתי את החיוך המזוייף הטוב ביותר שלי.
"היי, אש." הארי בירך.
"היי. שכחתי בכלל שאתם באים אלינו." שיקרתי, מקווה להפוך את התוכנית שלי ליותר משכנעת.
"זה בסדר, מותק. הארי גם שכח. הוא בא הביתה ופשוט נרדם!" אן סיפרה לי. ניסיתי להחזיק את הצחוק שלי אבל נכשלתי כישלון חרוץ. הארי חבט בזרועי בשובביות וייבב, "אשטוןןן."
אני והארי עזבנו את אן שצפתה בטלוויזיה, ועלינו לחדרי. עדיין היו לנו בערך 20 דקות עד שאמא תחזור הביתה.
"אז, שמעתי שכמה ילדים ישבו לידך בקפיטריה?" הארי שאל אותי.
"אה, כן. קאלום, מייקל ולוק." השבתי.
"הם היו מרושעים?" או, האז המגונן-יותר-מדי שלי. (ה/מ over-protective.)
"תירגע, הם לא היו מרושעים אלי. האמת, אה, הם הציעו לי להצטרף ללהקה שלהם."
"באמת? אתה שר? ולא אמרת לי?"
"אני לא אוהב את הקול שלי, אבל אני יכול. הם הציעו לי להיות המתופף שלהם."
"אהה, הגיוני יותר. אתה מעולה בנגינה בתופים. הסכמת?"
"רק אמרתי להם שאחשוב על זה."
"אה, אוקיי."
"טוב, מה איתך, האז?"
"מה איתי?"
"יש לך כישרונות מוזיקליים כלשהם?"
"הממ. טוב, אני שר קצת."
"אוו, תשיר לי."
"לעזאזל לא."
"לעזאזל כן."
"אמרתי לעזאזל לא, ביץ'." פאק לא!
"הו, אני יודע שלא אמרת עכשיו מה שחשבתי שאמרת, הארולד."
"אמרתי את זה, ביץ'."
"ברצינות? רוצה לריב, סטיילס?"
"נראה אותך."
זה פאקינג מתחיל.
זרקתי כרית על הפרצוף שלו ודחפתי אותו על המיטה. התחלתי לדגדג אותו בערך חמש דקות. הוא המשיך לצרוח דברים כמו "אני הולך להשתין על עצמי," וגם, "אתה כל-כך מת, אירווין."
הוא סוף סוף חשב על הרעיון לדחוף אותי ממנו, מה שהיה קל בשבילו בגלל המשקל הקל שלי. הוא נעמד וניסה להסדיר את נשימתו.
"אוקיי, תן לי לנשום כמו שצריך ואז אני אהרוס אותך." הוא אמר.
"נמושה. אני אפילו לא צריך הפסקה." אמרתי, צוחק.
"אוקיי, אירווין, בוא נסיים את זה." הוא אמר לי, עדיין חסר נשימה. זה הולך להיות קל.
הוא היה יותר מדי חסר נשימה מכדי לריב, אז נעמדתי על המיטה שלי וסובבתי אותו אחורה. קפצתי על הגב שלו לפני שהייתה לו אפשרות כלשהו למחות.
"אתה הבאת את זה על עצמך, הארולד!" אמרתי בצחוק עדיין. הוא רק עמד שם. הוא נראה איכשהו... המום. הוא אפילו לא צחק.
"האז?" קפצתי מגבו.
"הארי, מה קרה?" שאלתי אותו.
"א-אתה כל כך.. קל..." חרא.
"אני- אמ- זה-"
הוא הצביע על השירותים. "לך תעמוד על הפאקינג משקל הזה."
"אני לא יכול! זה רק ש-"
"בנים! זמן ללכת!" תודה לך, אמא. זינקתי במדרגות לפני שהארי יוכל לומר משהו אחר. הוא הלך במדרגות מאחורי, נותן לי מבט שאומר "זה לא נגמר."
"קדימה, הארי. את כל כך איטי." צחקתי, כדי שאף אחד לא יחשוד למה רצתי ממנו.
הנסיעה הייתה די שקטה חוץ מאמא שלי ואן מדברות. הארי נראה די פאקינג מרוכז בידיו ואני פשוט הרגשתי מובך. האמת שהרגשתי הקלה כשנכנסנו למסעדה, מה שהפתיע אותי לגמרי.
"מה תרצו לאכול, חברים?" מלצרית צעירה ויפה שאלה אותנו. בשם שלה היה כתוב "פרי." אלוהים. זו החברה של זאין.
יצאתי מפוקוס מעט עד ששמתי לב שהעיניים של כולם היו עליי.
"הממ?"
"מה אתה רוצה לאכול, אשטון?" אן שאלה אותי.
"אה, די אכלתי לפני שבאתם כי שכחתי. סליחה, אני לא ממש רעב עכשיו." שיקרתי, מקווה שעשיתי זאת בצורה טובה וחלקה.
"לעזאזל, אש. אתה צריך זיכרון טוב יותר." אמא שלי אמרה לי.
"כן, ספרי לי על זה." הזיכרון שלי היה בסדר גמור, האמת.
הארי לא האמין לשקר שלי.
הרגשתי את הטלפון שלי מזמזם בכיס שלי.
מ: האזי xox.
אל תעז לחשוב שיצאת מזה בשלום ואתה צריך פאקינג לאכול!
מ: אשלי. xx:)
אני חושב שדי הצלחתי, מכיוון שלקח לך זמן לשים לב לזה.
מ: האזי xox.
כמה זמן זה כבר קורה?!?!
הממ. כמה זמן זה כבר קורה?
*פלאשבק*
זאין עזב עם כל החברים שלי. כל מה שיש לי זה הארי. זאין צודק, אני רק חרא קטן, שמן וחסר תועלת. נעצתי מבט בכריך החצי אכול שלי. לא, אתה שמן מדי מכדי לאכול. אתה מגעיל אותי. לא מגיע לך לאכול את זה עכשיו.. או אפילו לעולם לא...
*סוף פלאשבק*
מ: אשלי. xx:)
משהו כמו שלוש שנים..
מ: האזי xox.
פאקינג שלוש שנים??? בבקשה תגיד לי שאתה לפחות אוכל משהו!??
מ: אשלי. xx:)
יאפ. אני אוכל לפחות ארוחה אחת ביום.
נסה חטיף קטן פעם או פעמיים בשבוע.
מ: האזי xox.
אוקיי.. זה לא כזה גרוע.. מה גרם לך להתחיל את זה?
מ: אשלי. xx:)
אני חושב שאתה יודע..
מ: האזי xox.
אני פאקינג הולך להרוג את זאין
מ: אשלי. xx:)
לא!! אני לא רוצה שתיפגע ואני לא רוצה שתגרום לזה להיות יותר גרוע!
מ: האזי xox.
תירגע, אש. אני לא אעשה את זה, אוקיי?
מ: אשלי. xx:)
כדאי לך שלא
הפסקנו לסמס אחד לשני כשהאוכל של כולם הגיע לשולחן. כמובן, זה נראה כל כך פארינג טוב ואני גוועתי. למה אמא שלי הייתה חייבת ללכת למסעדה האהובה עליי? טוב, המסעדה האהובה עליי לשעבר. אין לי אחת עכשיו בדיוק...
טוב, לא מגיע לי לאכול. מגיע לי פאקינג למות! זאין צודק! כולם צודקים! אני פשוט כישלון אחד גדול שלאף אחד לא אכפת ממנו!
מצויין, אני פשוט רוצה להיעלם שוב.
-