אוקיי היי לכם שוב!
אני בשוק שוק שוק שוווווווקקקקק מכמות ההצבעות והתגובות, אין לי איך לתאר לכם את ההרגשה!
ציפיתי למקסימום 12 הצבעות, עוד ביום הראשון!
אני כל כך חולה עליכם!!!!!
תודה תודה ושוב תודה !
הנה הפרק :)
_-_
זאין צדק לגבי נייל, בתוך כמה שניות הוא חזר עם שקית צ'יפס בידו והוא לועס כמה בפיו.
"תן לי קצת!" זאין קרא, מצחקק, מעיף את הפלאפון שלו לספה ומושיט ידיים.
נייל התכוון לזרוק את שקית הצ'יפס על זאין, אבל זאין התחמק והשקית פגעה בהארי.
"אאוץ'!" הארי קרא כשהשקית פגעה בראשו ושאר הצ'יפס נפלו על גופו.
זאין צחק ונייל מיד התקרב להארי.
"סליחה, לא התכוונתי." אמר
"לא מצחיק," הארי פלט.
"האמת היא שזה כן מצחיק." זאין אמר, מכסה את פיו כדי לא לצחוק.
הארי נחר.
זאין פתח את פיו כדי לדבר אבל נקטע על ידי הנער שיורד במדרגות, ללא חולצה.
הארי מיד הסמיק, כשראה את גופו של לואי.
"מה קורה לו?" נייל שאל.
"אימא לא תהיה כאן כדי לבשל ארוחת ערב, אז אני אמור לשאול אתכם איזה פיצה אתם רוצים?" הוא שאל, נאנח.
הארי לא הפסיק לבהות בו, לרגע מבטיהם נפגשו, אבל הארי הוריד את ראשו במהירות.
"פפרוני," זאין ונייל אמרו ביחד, לואי הנהן.
"אתה?" שאל, מפנה את מבטו לנער המתולתל.
הארי בדיוק פתח את פיו, אבל לואי מיהר ואמר, "ואל תגיד גבינה."
הארי סגר את פיו.
"הא.. הממ.." הארי התמהמה, ולואי זז באי נוחות.
"קדימה ילד, אין לי את כל היום." אמר.
"מה שבאלך." הארי אמר לבסוף.
"ובכן, אני רציתי פפרוני, אבל אנחנו מזמינים שני פיצות כך שאתה יכול גם לבחור." אמר.
כנראה שלואי הבין שמה שאמר היה נחמד, אז הוא מיהר להסיט את מבטו ולנשוך את פנים לחיו.
"גבינה?" הארי אמר, למרות כי ידע שלואי אמר לא לומר זאת.
לואי צחק.
"לא אמרתי לא להגיד גבינה?" לואי התגרה.
"המ.. אני מניח, אתה-"
"אוקיי בסדר! אני אזמין גבינה!" הוא קרא, ועלה במדרגות.
הארי הביט בידיו, מחייך.
~~
כל הבנים סיימו בסופו של דבר רדומים על הרצפה, עם כמה שמיכות אקראיות שמצאו בחדר של נייל.
זאין צחקק כשהבי שהארי הוריד את כל בגדיו.
הארי אף פעם לא ישן עם בגדים.
אף פעם.
תמיד חם לו מידי איתם.
נייל כיבה את המנורה ונאנח, והחדר נהיה חשוך.
~~
"תתעורר-"
הארי פתאום פקח את עיניו במהירות, מרגיש קור בכל גופו, איפה לעאזאזל השמיכה שלו?
"הו אלוהים אדירים אני כל כך מצטער!"
הארי בחיים לא היה טועה בקול הזה.
מה יותר גרוע מלהיות ערום מול מישהו?
להיות ערום מול לואי.
לואי.
כשהוא סוף סוף קם לתנוחת ישיבה, הוא הבין שלואי עדין בוהה בו, עם לסת שמוטה.
"אני.. אני ישן ערום." הארי מלמל, מובך.
"זה אפילו לא הבית שלך!" לואי קרא, אבל הארי רק צחקק.
"אני מצטער, אבל למה אתה עדין-"
"הו," לואי אמר, מסובב את ראשו אבל לא זז.
"אתה סתם הולך להיות פה?" הארי שאל, מסמיק ומנסה לכסות את עצמו בשמיכה.
לואי נשך את שפתיו, והארי נשבע שלואי הביט בגופו כמה שניות נוספות לפני שיצא מהחדר.
--
אני מצטערת, יודעת שזה קצר, מעלה עכשיו את הפרק הבא :)