היי! אוקיי, כן אני יודעת שזה חמש בבוקר אבל חופש אז למה לא
תהנו :)
---
"אני לא מצליח להבין.." הארי אמר, מכווץ את גבותיו.
לואי נשען על הקיר, מניח יד על עניו ועוצם אותן בעוד שהוא נאנח.
"תוכל לספר לי עכשיו מה יש לך?"
לואי הוריד במהירות את ידו מפניו וניער את ראשו.
כשהוא ראה שהארי היה רציני, הוא הניד לא.
"אתה נולדת עם זה.. לואי. אתה באמת חושב שאני אאשים אותך?" הארי שאל, מביט בלואי בעיניים חמות ומתקרב אליו לאט.
"אל תגע בי." לואי אמר, קולו רגוע.
"אני לא מנסה לפגוע בך.." הארי לחש, והתקרב עוד יותר באישורו של לואי.
הוא הניח יד על כתפו ולחש, "אני לא."
לואי נלחץ, והעיף את ידו של הארי.
"שלא תעיז לגעת בי!" אמר בפאניקה.
הארי נאנח, וידע מה יכול לעזור עכשיו. הוא חייך. הוא פשוט חייך אל לואי.
כשלואי הבחין בחיוכו של הארי, בהתחלה היה מבולבל אך לאחר מכן הוא חייך אליו קלות בחזרה.
לואי התחיל לנשום רציף שוב, והבעת החרדה ירדה מפניו.
"תודה לך," לואי אמר,מביט ישירות בעיניו של הארי.
"על מה?" הארי שאל מבולבל.
"על שחייכת."
(דיי נו זה כזה חמוד יפים שלייי - הערת המתרגמת)
~
השעה הייתה שבע בבוקר, השעה שבה הארי מתעורר בדרך כלל, רק שעכשיו הוא על רצפת חדרו של לואי, מכורבל בשמיכה על מזרון חלופי.
הוא לא זכר הרבה מהלילה שלפני, רק שהוא ושלואי יצאו מחדר האמבטיה, נכנסו לחדר של לואי, דיברו ודיברו עד שנרדמו.
הארי מצמץ בעיניו מסתגל לאור השמש המגיח מהחלון.
הוא ראה, או יותר נכון שמע ואז ראה את זאין שנחר חזק לידו על הרצפה, ואת לואי שישן בשקט על המיטה.
הארי הביט בלואי למשך כמה שניות נוספות, הוא נראה כל כך שלו, כל כך תמים..
הוא לא יכל לעצור את עצמו מלהתקרב יותר, ולהביט בשפתיים הורדרדות של לואי.
ליבו פעם מהר יותר, וגם זקפת הבוקר שלו לא עזרה במיוחד.
לאחר כמה שניות נוספות, לואי התחיל לרפרף בעיניו והארי התרחק.
הוא סופסוף פתח את עיניו והביט בהארי.
הוא נאנח וחזר לעצום את עיניו.
"הארי, מה אתה עושה?"
"כלום," הארי מיהר להגיב.
"בדיוק התעוררתי."
"באמת? נראה כאילו היית ער כמה זמן," לואי אמר, מחייך אל הארי שהתחיל להרגיש אשם.
"ל-לא. בדיוק התעוררתי." הוא אמר, משחק עם אצבעותיו ומביט ברצפה.
"היי! שתוק!"
ממש שנייה לאחר מכן הארי הרגיש כרית על פניו.
זאין.
הארי הסתובס כדי להביט בזאין בחיוך, כשזאין חוזר לישון, ושם את ראשו מתחת לכרית.
הארי צחקק וכחכח בגרונו.
"היי, אל תזרוק כריות על מתולתלי!" לואי קרא בצחוק, שולח חיוך מעודד להארי.
הארי נשך את שפתיו, כי לא היה לו מה להגיד.
"אני יכול לזרוק כמה כריות שבא לי אם הוא לא ישתוק," זאין מלמל מתחת לכרית, והארי קפץ כשהוא שמע קול נוסף מהצד השני של המיטה של לואי.
זה היה ליאם, והוא נאנח מכל הרעש שהם עושים.
"שקט ליאם! תפסיק להתלונן!" לואי צחק.
בזמן שלואי הסתובב אל ליאם, הארי לא יכל לעצור את עצמו מלהביט בתחת של לואי.
הוא פשוט היה כל כך בולט.
לואי החזיר את מבטו והארי מיד הסב את עיניו לאצבעותיו והחל לשחק איתם.
"אתה הסתכלת!" לואי צחק.
הארי לא ענה, ורק המשיך לשחק עם אצבעותיו.
"לא ענית, וזה אומר שללא ספק בהית בטוסיק החמודי שלי," לואי לחש, מתקרב להארי, ונתן לעצמו מכה קטנה בתחת, שבכלל, אבל בכלל לא עזרה לזקפה של הארי.
הארי נאלץ לקחת עוד שמיכה מזאין כדי להסתיר אותה.
הוא נראה כל כך טיפש, שיערו פרוע, לחיו אדומות והוא משחק בשקט באצבעות.
"אני לא.." הארי מלמל.
"אני חושב שאמרתי את זה לפניי, אבל אתה שקרן נוראי," לואי גיחך. עיניו התקמטו בצדדים, והיו לו עיגולים שחורים מתחת לעיניים, שזה הצביע על חוסר בשינה.
לפתע הארי נזכר שהוא ולואי היו היחידים בחדר, אז איך ליאם וזאין נכנסו?
"מה קרה אתמול בלילה אחרי שנרדמנו?" הארי שאל, מביט בלואי.
"אתה נרדמת," לואי חייך.
"ליאם הציע לישון פה ולעשות ערב חברים, אבל עד שהוא הגיע כבר נרדמת."
"זאין..זאין היה שתוי, אז לא נתתי לו לנסוע הביתה. הם באו שניהם לחדר ופשוט נרדמנו פה." לואי נאנח.
"כן, אבל אני זוכר שנרדמתי במיטה שלך?" הארי שאל, וזה יצא יותר כשאלה, כי הוא לא היה בטוח כל כך.
"כן, נרדמת לידי, ואז ליאם הגיע, ורציתי שיהיה לך יותר נוח אז העברתי אותך למטה."
"כן טוב.. נוח זה לא." הארי חייך.
מיד לאחר מכן הארי קיבל עוד כרית בפניו.
"אולי שניכם תסתמו כבר?!" זאין קרא בעצבים, ולואי והארי צחקקו להם בשקט.
---
מקווה שאהבתם, אני יודעת שזה קצר, פרק נוסף מחר :)
אוהבתתתת המוניםםםם
נשיקות :*******
YOU ARE READING
I Sleep Naked - Larry Stylinson \ אני ישן ערום- לארי סטיילינסון
Fanfictionהייייי, שוב אני כן כן אכן וכן חוחים. הסיפור הוא לא שלי, אני רק מתרגמת אותו באישור של : @uniquelyxlarry ~~ "אתה בטוח?" "למה אתה מחכה?" ~~ מקווה מאוד שתהנו! הסיפור הזה הוא בין הפאנפיקים המצליחים ביותר באנגלית, מקווה שיצליח גם פה, אוהבת המונים!
