אני באיטיות פוקחת את עיניי, נותנת להם להתרגל לאור השמש שמגיע מהחלון ליד המיטה. אני מרימה את מבטי, רואה את הארי מחייך אליי כשעיניו שפופות. אלוהים הוא כל כך חמוד.
"יום הולדת שמח חתלתולה." (-אני כל כך מצטערת ברברה תסלחי לי בבקשה אני יודעת שאת שונאת את החתלתולה אבל גם אני שונאת את החתלתולה בבקשה אל תשנאי אותי אני אוהבת אותך מעומק לבי את כל העולם שלי את החיים שלי את מושלמת כלכך אני רוצה לבכות♥♥♥) הוא אומר ואני מגלגלת את עיניי, מנשקת אותו בעדינות וגורמת לו לחייך.
הוא אוחז בישבן שלי עם ידו השמאלית, מוחץ ומושך אותי קרוב יותר. אני מצחקקת נגד שפתיו בזמן שהוא מנשק אותי.
"אני צריך ללכת לעבודה." הוא אומר בקול צרוד, נופל על גבו ומשפשף את עיניו.
אני משרבבת את שפתיי, יושבת בפיסוק על מותניו, גורמת לעיניו להיפקח. הוא מניח את ידיו ברכות על הירכיים שלי, מוחץ בזמן שאני מניעה את המותניים שלי בתנועות מעגליות על הבליטה שלו.
"אבל זה יום ההולדת שלי." אני משרבבת את שפתיי ומורידה את הטי שירט שלי, מה שמשאיר אותי עירומה על הגוף החשוף שלו.
"הו אלוהים אל תעשי לי את זה." הוא אומר כשהוא נושך את שפתו התחתונה ואני מרימה את עצמי, מיישרת את האורך שלו עם האיבר שלי.
"לעשות מה?" אני שואלת בתמימות כשאני מחליקה על האורך שלו וגורמת לשנינו לגנוח.
אני יושבת ישר על המותניים שלו בזמן שאני אוחזת בבטן שלו. הוא מוחץ את הירכיים שלי בזמן שאני מזיזה את מותניי בעיגולים.
"את יודעת מה יהיה נהדר?" הוא שואל כשאני מזיזה את מותני מעלה ומטה.
"המ?"
"אם תרכבי על הפנים שלי," הוא מחייך ואני מצחקקת אבל עוצרת כשאני מבינה שהוא רציני.
"מה? לא אני—"
"בואי לכאן מותק." הוא אומר כשהוא מוציא את עצמו ממני ומשפק את ירכיי שכל אחת בצד השני של ראשו.
הוא מושך את האיבר שלי לפה שלו ואני צועקת, אוחזת בראש המיטה בזמן שהוא אוכל אותי.
"לעזאזל!" אני צועקת כשהוא מכניס את אצבעותיו לאיבר שלי בחוזקה בזמן שהוא מוצץ את הדגדגן שלי. אני מניעה את מותניי במעגל על הפה שלו והוא מזמזם.
אני זורקת את ראשי אחורה בזמן שאני צווחת, מתנשפת לאוויר כשאני גומרת – הוא מלקק את הכל, מנשק את פקעת העצבים שלי ברכות בזמן שאני נרגעת.
"זה היה לוהט." הוא אומר כשאני יורדת ממנו והוא מתיישב. הוא לוקח את האגודל שלו ומשפשף את הריר מהקצוות של הפה שלו ומוצץ את זה.
"אהבתי את זה." אני מסמיקה והוא מחייך בזמן שנעמד. אני סותרת לישבן שלו, גורמת לו ליילל.
"הו כן!" הוא גונח בצחוק ואני מתחילה לצחוק בחוזקה.
הוא צוחק איתי בזמן שהוא זוחל בחזרה למיטה ומנשק אותי ברכות. אני מחזיקה את עורפו והנשיקה מתעמקת.
"אני צריך להתלבש." הוא אומר בזמן שהוא נעמד והולך לארון.
אני שוכבת על הצד שלי, מרימה אחד מרגליי בזמן שאני מחבקת את הכרית שלו. עד כה זה היום הולדת הכי טוב וזה רק התחיל.
"אאו!" אני מייללת כשאני מרגישה אותו סותר לישבן שלי.
"החזרתי לך." הוא קורץ ואני זורקת את הכרית שלו עליו בזמן שאנחנו צוחקים.
אני מתיישבת על קצה המיטה, מתמתחת ומפהקת בזמן שאני צופה בו חובש את כובע הפדורה החום שלו יחד עם החלוק רופאים שלו. (-נמאס לי מהפדורה אבל אי אפשר להכחיש הוא אחד הכוסים עם הפדורה)
"תהנה בעבודה." אני אומרת בזמן שהוא מתקדם אליי ומנשק אותי ברכות.
"אני אחזור לבית כמה שיותר מוקדם שאני יכול מותק." הוא אומר ואני נעמדת.
"בעצם אמ- תוכל לקחת אותי הביתה?" אני שואלת והוא מקמט את גבותיו בזמן שהוא מביט בי בדאגה.
"את בטוחה?"
"אני צריכה להתמודד עם אבא שלי לפעמים." אני מושכת בכתפיי והוא מהנהן ומנשק אותי שוב.
"תמהרי ותתלבשי." הוא אומר ואני לובשת סקיני ג'ינס וטי שירט שהבאתי לפני כמה ימים למקרה שלא יהיה לי מה ללבוש שאני אבוא לכאן.
אנחנו הולכים למכונית שלו בזמן שאני אוספת את השיער שלי לפקעת מרושלת. הוא נוסע דרך הכביש המהיר בזמן שהוא אוחז בידי – משהו שתמיד יביא לי פרפרים בבטן.
הוא עוצר ליד הבית שלי ואני מושכת באפי, רואה שההורים שלי עדיין בבית, "אני אראה אותך מאוחר יותר?"
"כמובן," הוא מחייך ואני נשענת אליו, מנשקת אותו ברכות למשך כמה שניות.
"להתראות, הארי," אני אומרת והוא מחייך. אני יוצאת מהמכונית וסוגרת את הדלת.
אני מתרחקת ואני נשבעת שאני אומרת אותו אומר משהו אבל אני לא בטוחה בזמן שהמכונית שלו נוסעת הרחק.
אני מושכת באפי, נכנסת לבפנים ורואה את ההורים שלי הולכים קדימה ואחורה וכשהם רואים אותי אמא שלי צועקת.
"בריטני מיי! היית צריכה להיות בבית לילה שעבר!" היא אומרת בזמן שהיא מחבקת אותי בחוזקה.
"הייתי אצל חברים." אני אומרת כשאני דוחפת אותה.
"את עדיין גרה בבית הזה גברת צעירה," אבא שלי אומר ואני מרגישה את הכעס נבנה בתוכי.
"אני בת 18 – אני יכולה לעשות מה שאני רוצה."
"לא את לא!" הוא צועק ואני מגלגלת את עיניי. "אני לא יודע מאיפה הגישה הזאת מגיעה אבל כדאי לך להירגע!"
"תשתוק! אתה מגעיל אז אל תגיד לי מה אני יכולה לעשות ומה לא!" אני צועקת ואמא שלי מתנשפת.
"איך את מעזה-"
"איך אני מעזה!? אתה בוגד באמא!" אני צועקת והיא מרימה את גבותייה בבלבול ועיניו של אבי נפקחות.
"מה?" אמא שלי צווחת ולפתע אני מרגישה רגשות אשם.
"אני לא יודע על מה היא מדברת-"
"מיסי! אתה בוגד באמא עם מיסי!"
"מיסי לאב?" אמא שלי שואלת ואבא שלי חוזר אחורה.
"זה לא איך שזה נראה אני-"
"15 שנים של נישואין!" אמא שלי צועקת בזמן שהיא מכה את החזה שלו – לא עושה שום דבר באמת.
"יקירה-"
"אל תקרא לי יקירה! תצא!" אמא שלי צועקת.
"בסדר!" אבא שלי אומר בזמן שהוא צועד החוצה ואני מרגישה דמעות מופיעות בעיניי – מה עשיתי?
"את לכי לחדר שלך!"
"תסלחי לי?" אני שואלת בבלבול.
"עכשיו!"
אני צוחקת דרך הדמעות שלי, הולכת לחדר שלי וטורקת את הדלת.
מה עשיתי?
| הארי |
"שיהיה לך יום נהדר," אני מהנהן לאישה בזמן שהיא הולכת מבית החולים.
"עוד כמה מטופלים?" אני שואל בזמן שאני צועד לדלפק איפה שמירנדה יושבת.
"עוד שניים, נראה שאתה מאוד רוצה ללכת הביתה היום. משהו עם אישתך?" היא שואלת בזמן שהיא מושיטה לי שתי לוחות כתיבה.
"רק יום נהדר." אני מחייך והיא מושכת בכתפייה בזמן שאני הולך לחדר.
"אני דוקטור סטיילס ו—טיילור?"
"אנחנו יכולים לדבר?"
"למה את בבית החולים?"
"הוואגינה שלי כואבת." (-אמן תקבלי סרטן בדגדגן) היא אומרת ואני כמעט מקיא.
"תצאי."
"אתה לא יכול לסרב לתת את הטיפול הרפואי שלי מתוק." היא אומרת ואני מקלל.
"תשכבי." אני אומר בזמן שאני שם כפפות ומושך באפי, הולך אלייה.
לעזאזל עם העבודה שלי.
אני מפשק את רגלייה ומחליק את האצבעות שלי לתוכה. אני באיטיות מעביר אותם מסביב, לא מביט או שאאבד את הארוחה שלי.
"הו קדימה, אל תהיה ככה." היא מייבבת כשאני מוציא את האצבעות שלי.
"את בסדר." אני אומר כשאני זורק את הכפפות ורוחץ את הידיים שלי במהירות בגועל.
"אני יודעת שאתה מתגעגע אליי." היא אומרת ואני מסיט את מבטי, מבחין שהחלוק שלה לא עלייה.
"אני אקרא לאבטחה." אני מזהיר בזמן שאני עוצם את עיניי.
"קדימה—"
"טיילור תפסיקי!" אני צועק בזמן שאני דוחף אותה.
"אבל אתה אוהב אותי נכו-"
"לא! אני אוהב מישהי אחרת!"