קוראים לי ג'יין, הוריי נרצחו לפני 7-8 שנים. מאותו היום גדלתי לבד ולמדתי להעריך את החיים ,אבל לא ממש יישמתי את זה. התבגרתי לבד ונהפכתי לעצמאית, אך באותה מידה גם תלותית מאוד , ולמרות זאת לא היה שום דבר חיובי בחיי ,הייתי לבד כל הזמן ,בבית הספר היו מציקים לי ,ולא היה לי עם מי לדבר, הייתי מתעוררת לבד בבוקר והולכת לישון לבד בלילה, מאחלת לילה טוב לכוכבים מבעד לחלון שלי מעל המיטה. לא החלפתי מילה כמעט עם אף אחד ביום ,אם זה לא היה עם המורה שלי ,אחד הילדים בבית הספר ,או המוכרת בחנות. אף אחד לא ידע על ההורים שלי ,ידעתי מה היה קורה אם כן, היו שולחים אותי לבית אומנה או לבית יתומים ,ולא הייתי מוכנה לזה. כל הלבד בחיי עשה לי אפילו טוב. למדתי להכיר את עצמי הרבה יותר טוב ,למדתי לדאוג לעצמי ופשוט שרדתי.
אבל ביום אחד, יום שהיה רגיל לגמרי ,לא שונה בכלל חוץ מהעובדה שלא התעוררתי בחדר שלי אלא על המדרגות ,לראשונה היה מישהו בבית שלי מזה שנים. מצאתי אותו שוכב באמבטיה ,הוא לא נשם ,ופחדתי שהוא מת ,הוא התעורר כשהשפרצתי עליו מים. כבר מההתחלה הוא הפחיד אותי. מבטו היה כועס, הוא היה אגרסיבי ועצבני, ודיבר כאילו הייתי חייבת לו משהו. אמא תמיד אמרה לי שכשזרים מטרידים אותי, עליי להתקשר למשטרה ,ואני עדיין לא בטוחה למה לא עשיתי את זה ,אני מניחה שפחדתי ממנו יותר מידי. הוא היה חזק ממני ,ועוצמתי, אבל היה בו גם צד מאוד רך.
"כל הדלתות בבית הזה הולכות להנעל,ואסור שאף אחד יכנס לכאן ,אסור שאף אחד יראה אותי ,אסור שאף אחד ידע שאני כאן, ואת הולכת להיות היחידה המודעת לקיומי, ובתמורה, אגן עלייך".
במבט לאחור ,הרשו לי לגחך על האמירה הזו. מעולם לא שברתי את המשפט הזה ,אפילו שהוא סוג של ציווה אותו עליי ,לא יכולתי להתנגד. אז נכון ,באחד הימים כשלקח אותי לבלות בעיר ,ברב טיפשותי שאלתי אישה שפגשתי ,מה היא היתה עושה לו היה מופיע לה מישהו באמבטיה והיה מכריח אותה לשמור אותו ,והוא כעס כשגילה ,אך הוא מעולם לא ציווה עליי לא לדבר עליו עם אנשים אחרים, ועצם זה שיצא איתי לעיר הוא כבר חשף את עצמו ואנשים כן ראו אותו בניגוד למה שאמר. אני מניחה שזה כי הרגיש בטוח להסתובב איתי ,באותו היום הוא גם סיפר לי את השם שלו ,לואי.
שיער חום ,עיניים בהירות ,הוא היה גבוה ממני, ולא משנה איך הוא היה מסדר את השיער שלו ,לא משנה מה הוא לבש ,הוא היה נראה טוב ,הוא היה נראה מושלם, יפה כל כך ,כל הזמן ,והוא גרם לי להתאהב בו כל יום מחדש ,זה גרם לי לתהות אם כל הטוב הזה מגיע לי. בנוסף למראה שלו, הוא היה מאוד מוזר ,לא היה לי קשה לנחש שהוא לא אנושי. הוא לא אכל אף פעם ,לא שתה ,ועם הזמן גיליתי שהוא גם לא ישן ,ליבו לא פועם ,והוא לא נושם. הוא ידע דברים שמעולם לא סיפרתי לו ,וידע מה אני מרגישה או חושבת בכל רגע ,גם אם הבעת הפנים שלי לא שידרה זאת ,לואי פשוט ידע עליי הכל.
הוא היה שד ,ולפני כן מלאך ככל הנראה ,ולפני כן בן אדם ,כמוני. ידעתי זאת בגלל שבפעם הראשונה שנפגשנו ,היו לו שתי שריטות עמוקות ועבות בגב ,היה נראה שכנפיו נתלשו ממנו. הוא היה חייל שנהרג באחת המלחמות ,לפני מספר שנים. לפי מה שהבנתי ,הוא לא היה מוכן ללכת ,והיה צריך להרוג כדי לקבל חיים ,ההורים שלי היו הקורבן, שני אנשים תמימיים לחלוטין, מנותקים מהעולם שמעבר לכביש. היום אני יודעת שהוא קיבל משימה להרוג גם אותי. דברים רעים, שטנים רעים מאוד רימו אותו ,ההורים שלי נרצחו לחינם. לואי היה צריך להרוג נפש צעירה כדי לחיות ,הוא היה צריך להרוג רק אותי.
מאותו היום שלואי לקח אותי אל העיר ,התחברנו יותר מרגע לרגע ,ואני התאהבתי בו יותר ויותר. כל צעד שלו הקסים אותי מחדש ,כל מילה שלו ,כל מבט ריסק אותי. הוא החדיר בי ביטחון בנוכחות שלו ,והעזתי לדבר, העזתי לעשות. ליבי נשבר כשניסיתי את מזלי ונישקתי אותו. התאכזבתי מאוד, אבל לא התחרטתי.
הוא מילא את ההסכם שלנו. הוא הגן עליי, הוא שמר עליי מכל רע ,גם כשלא תמיד ראיתי את זה, לואי תמיד רצה בטובתי ומעולם לא הכריח אותי לעשות או לא לעשות משהו לטובתו. התרגלנו זה לזו ולמדנו לחיות ביחד ,הסתובבנו ביחד ,הכרנו חברים ועברנו חוויות מדהימות ועצובות שאני לעולם לא אשכח, את הכל עשינו ביחד.
היום שאני תמיד אזכור ,הוא היום שבו הוא סיפר לי שהוא אוהב אותי. אני יכולה להודות שליבי הושלם באותו היום. אני לא אשכח את המראה שלו יורד מהבמה בזרועות פתוחות ומחבק אותי ,ומודה באהבתו אליי. אבל ,מיד אחר כך ,ליבי שוב נקרע לגזרים. לואי סיפר לי שהוא זה שהרג את ההורים שלי. הייתי מאוד מבולבלת ,ותהיתי מה הוא מנסה לעשות כשהוא מספר לי שהוא אוהב אותי ואז שהוא זה שהרג את ההורים שלי. אבל כפי שאמר לי מאוד ממזמן ,הסיפור הזה מאחוריי ,ואם אני מכירה בפחד הכי גדול שלי לפני שאני יודעת באמת למה הוא הפחד הכי גדול שלי ,אני יכולה להתגבר עליו ,ואני התגברתי. כל הזמן הזה ,כל כך הרבה פעמים שנאתי אותו ,אבל בכל רגע ורגע אהבתי אותו.
היום הוא הלך. היום לואי עזב אותי ,היום לואי ויתר על ההזדמנות שלו להתחיל חיים חדשים ,כדי שאני אחיה. ואני לבד, ואני מתגעגעת אליו ,ואני רוצה לבכות ולצרוח ולהתמרמר על החיים שלי ולהזכר בכל רגע ורגע בחודשים האחרונים ,ואני אעשה את זה כשאהיה במקום שבו אף אחד לא יוכל לשמוע אותי. אני אעשה את זה כשאשכב במיטה מתחת לחלון שלי ואשקיף לכוכבים ,ואני אזכר בלואי ששמר עליי בכל לילה וחיבק אותי והסתכל עליי ,וגם כשאני אבכה ואצרח הלילה ,הוא יסתכל עליי ואני אדע שהוא איתי ,וגם בלילה שמחר ובלילה שאחריו.
איך אני יכולה להמשיך מכאן הלאה? איך אני יכולה להמשיך? אני הכרתי טוב מאוד את אכזריותו של לואי. והוא אכזרי ,והוא היה אכזרי גם אליי ,זה אכזרי להשאיר אותי כאן לבד כשהוא יודע כמה אני לא רוצה שהוא יילך. הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור ,ללפני כמה חודשים ,כשרק פגשתי אותו ,ואני אכיר אותו מחדש ,ואבלה איתו שוב ,ואחיה איתו שוב ,ארגיש אותו.
"אני מתגעגעת אלייך. אתה שומע אותי נכון?" לחשתי בקולי החנוק כששכבתי על המיטה שעליה ישב לואי לפני כמה דקות. "אתה מתנה נפלאה לחיים לואי ,אני אספר עלייך לילדים שלי ,ולנכדים שלי" חייכתי לעצמי וניגבתי את דמעותיי. "תודה שהיית איתי ,חיזקת אותי". רציתי כל כך עוד כמה דקות איתו ,לא נהניתי מספיק מהאהבה שלו. "אתה מדהים ,אתה המלאך שלי, אתה המלאך השומר שלי ,תמיד היית ,ואתה תמיד תהיה ,אני יודעת" נשמתי עמוק. קמתי מהמיטה והנחתי את רגליי על הרצפה. סידרתי את השמיכה עליה ודחפתי אותה חזרה אל התא ,סגרתי את הדלת והצמדתי את ראשי אליה ,מנגבת דמעות אחרונות. דמיינתי את עצמי מסתובבת כדי לצאת מהחדר הזה ,ושלואי יעמוד מאחוריי ,משלב ידיים ויחייך אליי את החיוך הזה שלו ,ויספר לי שהוא יכול להשאר איתי. אבל פחדתי להסתובב, ופחדתי להתאכזב. אבל לא היתה לי כל כך ברירה. עצמתי עיניים והסתובבתי אל הדלת ,משאירה הכל מאחור ,את כל הסיפור שלי ושל לואי שנגמר בנקודה הזאת. פקחתי את עייני ולא עמד מולי שום דבר שציפיתי לו. לואי לא עמד מולי כמו שרציתי.
"את בסדר?" שאל טום כשיצאתי מהחדר. "כן ,בוא נלך" דיברתי חלש ,טום אחז בידי ותמך בי כשהלכנו במסדרון ,מתרחקים מחדר המתים. פחדתי שכשאני אצא מפה ,אני לא אדע לאן ללכת ,לא אדע איך להמשיך ,איך להתחיל את החיים שלי בלי לואי ,אבל ידעתי שהוא יעזור לי ,כמו שאמר ,לבחור בבחירות הנכונות ,וכל דבר שאעשה ,אני אדע שלואי עזר לי, והוא היה איתי.
אני לעולם לא אשכח אותך ,אני אוהבת אותך לואי.
"גם אני אוהב אותך".
אז כאן מסתיימת העונה הראשונה של IWMDH. כן ,כן, הולכת להיות עונה שנייה שאני כותבת ממש בימים האלו ,אני אעלה את הפרק הראשון בעוד כשבוע-שבוע וחצי, תהיו פה? אני מקווה מאוד. תודה רבה לכולכם (יש בנים בקהל?) שקראתם ואהבתם אני מקווה את העונה הראשונה ,ושאתם מוכנים לצאת לדרך לעונה השנייה ,כי מחכה לכם משהו שונה לגמרי, במסגרת שונה ואנשים שונים ,הכל הולך להשתנות.
אני אשמח מאוד לשמוע חוות דעת על העונה ועל הסיפור בכלליות ,אני מעריכה אתכם מאוד ,זה ממש לא מובן מאליו.