לאחר שכולם הלכו מביתו של מייקל נותרנו רק אני והוא, מאוחר יותר גם אני הלכתי והוא ליווה אותי לביתי.
כשנכנסתי לבית שום קול לא נשמע חוץ מפתיחת הדלת. הסתכלתי בביתי בחשדנות וסקרתי את הסלון הריק.
"אמא? אבא?" צעקתי ברחבי הבית, לא נשמעה תשובה. "שון?"
דממה.
אף אחד לא היה בבית, וזה מאוד מוזר. בדרך כלל כולם בבית בשעות הערב.
כשהלכתי למקרר לחפש מה לאכול היה מודבק עליו פתק: אוליביה, אני ואבא שלך בסידורים ושון הלך לאימון כדורסל. השארתי לך פיצה על השיש.
ממתי שון בכדורסל?
כנראה שאני לא יודעת הרבה על אחי.
הלכתי לשיש ולקחתי משולש פיצה מהמגש, נאנחתי בהנאה כשטעם הבצק עם הרוטב והגבינה הגיע לפי.
לאחר מכן נזכרתי שיש שיעורים שלא עשיתי בפיזיקה, אז התיישבתי לעשות אותם.
***
"אוליביה, את מאחרת, קומי." שמעתי במעומעם קול שמנסה להעיר אותי.
"מאחרת?" שאלתי מתוך שינה.
"יש לך בית ספר. את מאחרת. קדימה."
פקחתי את עיני לחריצים קטנים והראייה שלי הייתה מטושטשת מהשינה, עד שראיתי שנרדמתי על השולחן, יחד עם השיעורים הלא גמורים שלי בפיזיקה.
אימי דחקה בי לקום ולהתארגן מהר, לבסוף קמתי ועשיתי זאת.
התארגנתי במהירות ויצאתי לבית הספר, כשאני יודעת שאני באיחור של רבע שעה.
הייתי באיחור של עשרים דקות כשהגעתי לבית הספר, התקדמתי לכיתה ונעמדתי בפתח.
ביד מהוססת פתחתי את דלת הכיתה, ובבת אחת כל המבטים הופנו אליי.
על הלוח נכתבה נוסחה, וג'ייקוב, המורה לפיזיקה, הסביר אותה ואחז בסרגל ארוך שהצביע על הלוח. לפתע הוא שם לב אליי, הוא הוריד את הסרגל מהאוויר והביט בי.
"מצטערת על האיחור," אמרתי במבט מתנצל, כשאני מרגישה את כולם תוקעים בי מבטים.
"תבקשי מאחד התלמידים שיסבירו לך את מה שלמדנו בזמן שאיחרת. לכי לשבת." הוא הצביע על השולחן ליד סטייסי.
הנהנתי והלכתי למקומי.
"כבר חשבתי שהוא ירביץ לי עם הסרגל." לחשתי לסטייסי כשהתיישבתי לידה.
היא החניקה צחקוק, "הוא עוד יעשה את זה למישהו."
במהלך השיעור ניסיתי להקשיב ולהבין את החומר שפספסתי, וגם מייקל, שישב לידינו עם ג'ייסון עזר לי.
"אז עכשיו נבדוק את שיעורי הבית." הכריז ג'ייקוב לאחר שסיים לכתוב את הנוסחה ולקח דף משולחנו, הוא החל לקרוא בשמות התלמידים.
הוא הגיע לשם שלי.
שיט.
"לא הספקתי," עניתי בהיסוס, מבטו החמיר וננעץ בי. "קודם איחרת ועכשיו אין שיעורי בית. אני אצטרך לרשום את זה." הוא אמר בקול נוקב ומאיים.
"למה לא אמרת לי? הייתי מביאה לך להעתיק." לחשה לי סטייסי,
משכתי בכתפיי.
לאחר שגמר לבדוק את שיעורי הבית הוא כתב על הלוח שאלה שקשורה לנושא שלמדנו, אחד התלמידים הצביע כדי לענות, הוא ענה תשובה נכונה.
"גברת סולרסקי," הוא פנה אליי וכתב שאלה נוספת, חוט המחשבה ניתק ממני. "את יודעת מה התשובה?" הוא הצביע על הלוח.
ניסיתי למצוא תשובה לשאלה שעל הלוח, אך לא הבנתי שום דבר. כל המידע התערבב ויצר סלט במוחי. המשכתי להסתכל על השאלה כאילו זה יגרום לה להפתר מעצמה.
"לא..." עניתי והמשכתי להביט בלוח.
"חבל. אם היית מגיעה בזמן..." הוא זרק והמשיך לשאלה הבאה.
הזעם שבתוכי התגבר.
ידעתי שהוא שונא אותי.
ריסנתי את רצוני העז לצאת עליו ורק פתחתי את מחברת הפיזיקה שלי מבלי לענות.
השיעור הרגיש כמו נצח, וכשסוף סוף נגמר יצאתי לחצר בית הספר עם סטייסי והבנים, שם פגשנו את התאומות.
התיישבנו על מגרש קטן עם דשא וסככה מעליו.
"חבל שאיחרתי לשיעור הראשון. היה עדיף לפספס אותו וזהו." הכרזתי בזמן שהוצאתי את האוכל שלי מהתיק.
"שוב איחרת?" שאלה מאדי ונגסה בכריך שלה.
"כן. ועוד נרדמתי על השיעורים בפיזיקה, ככה שיצא שבנוסף לאיחור לא הכנתי שיעורים." הוצאתי את הכריך מהשקית שעטפה אותו והמשכתי. "והג'ייקוב הזה, מה הוא עושה כזה סיפור. לא ראה בן אדם מאחר בחיים שלו?"
"אל תדאגי, הוא לימד חומר ממש פשוט. את תקלטי אותו בשתי שניות." עודדה אותי סטייסי.
"אני יכול לעזור לך אם תצטרכי." הציע מייקל, ונראה שאני לא היחידה שעייפה, עיניו של מייקל היו חצי עצומות.
"כנראה שאני אצטרך." גיחכתי.
"זורמים להבריז שעה אחרונה? לא בא לי על ספורט." שאל ג'ייסון וכולם הסכימו חוץ מאשלי.
"מה להבריז, יש לי מתמטיקה! יש לנו מבחן עוד יומיים. מאדי, כבר הספקת לשכוח?" התעקשה אשלי.
"אוי, שכחתי שאת חנונית קטנה." לעג ג'ייסון.
"אני לא חנונית, אני פשוט יותר מוצלחת ממך." היא גלגלה את עיניה ונאנחה.
"מאדי, איזה צד את? אנחנו או החנונית הקטנה?" הוא פנה אל מאדי, שהחזירה את הכריך שלה לתיק.
"אני בעד כל דבר שהוא לא מתמטיקה." ענתה מאדי. "גם כן המבחן הזה, סתם עוד ציון חרא לאוסף."
ממש לא שמים לב שהיא שונאת מתמטיקה...
"נפגש פה בסוף השעה השמינית?" שאלה סטייסי וסיכמנו שכן.
"רוצה לעשות משהו ביחד היום?" לחש לי מייקל כשהלכנו במסדרון לכיתות.
"כן," לחשתי חזרה וחיוך קטן מתח את שפתיי.
"היום אצלי?"
הנהנתי כשהחיוך עדיין על פניי, הוא הניח את ידו סביב גבי וקירב אותי אליו כשנכנסנו לכיתה.
לאחר שעשיתי כמה מטלות בבית והכנתי אוכל הלכתי לביתו של מייקל כמו שקבענו.
"כנסי," אואן פתח לי את הדלת, ולאחר שנכנסתי הוסיף, "אני חושב שמייקל בחדר שלו."
עליתי למעלה, המסדרון הרגיש לי שקט.
שיערתי שההורים של מייקל בעבודה או בקניות ומישל בצהרון.
נעלי הסניקרס שלי הנוגעות ברצפה היו הרחש היחידי במסדרון.
דפקתי בדלת הסגורה והלבנה בקומה השנייה, ולאחר כמה שניות שמעתי את קולו של מייקל בתוך החדר. "פתוח," אמר מייקל, רגוע כמו תמיד.
פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדרו, הוא שכב על הגב במיטתו ושם את ידיו מאחורי ראשו.
הוא ראה אותי והתיישב, "מזמן לא נפגשנו."
"היי," צחקקתי והתישבתי לידו על המיטה.
סקרתי את חדרו הנקי, הכל היה מסודר.
כל דבר נמצא במקום.
איכשהו זה כאילו החדר שלו לא יכול להתבלגן בחיים.
לאחר שדיברנו על כל נושא בעולם בערך הגענו לדבר על לימודים, ונזכרתי בשיעור פיזיקה.
"אחרי הבית ספר ניסיתי ללמוד את החומר שהפסדתי היום בגלל שאיחרתי. זה מרגיש לי טיפשי שלא הבנתי אפילו תרגיל אחד." מלמלתי.
"זה בגלל שעדיין לא למדת עם המורה מייקל." הוא גיחך וקם מהמיטה, לקח שני כיסאות שהיו בחדרו והניח אותם מול השולחן.
הוא התיישב באחד הכיסאות וסימן לי להתיישב בכיסא השני. "אחרי זה את תדעי הכל פיקס."
נאנחתי והתיישבתי לידו על הכיסא, הוא לקח דף ועט והתחיל להסביר.
בזמן שהוא הסביר לי איך פותרים את התרגיל הוא היה צמוד אליי, ועורו התחכך בשלי.
מבטו היה ממוקד בדף עם התרגיל שמולנו, אבל לא נתתי לו יותר מידי תשומת לב.
איך אפשר להסתכל על זה כשהבחור הזה נמצא לידי?
"הבנת?" שאל מייקל והוציא אותי מהלופ שהייתי בו, עיניו פגשו את שלי.
"מה...?" שכחתי לרגע מה הייתי אמורה להבין, וכשראיתי שוב את התרגיל המרושע הזה על הדף חזרתי למציאות.
"לא הקשבת, אה?" התלוצץ מייקל.
"מצטערת, אני לא יכולה להתרכז ככה כשאתה לידי."
"את רומזת לי ללכת?" הוא צחקק.
"להפך." חייכתי בהתגרות.
מייקל רכן אליי ונתן לי נשיקה קצרה ומהירה,
התקרבתי אליו שוב כדי לקבל עוד, אך הוא הניח את האצבע שלו על שפתיי ועצר אותי. "תקבלי עוד אחת כשתצליחי את התרגיל."
נאנחתי והוא חייך והצביע על הדף שמולנו. "קדימה, את לא יוצאת מפה עד שאת לא יודעת את החומר מושלם." התעקש.
"איזה כיף, פיזיקה..." מלמלתי בתיעוב.
---------------------
שלוםםםםם
תקשיבו, הפרק הזה כאילו הרגיש לי קצת משעמם אז אני ממש צריכה את דעתכםםם
בכל מקרה, אני מאוהבת בזוג הבלונדינים האלה😍
עברנו את אמצע הספר ואנחנו מתקרבים לסוףףףף
מחכה לכם הרבה בהמשך
בקיצורררר אני אשמח שתצביעו לפרקקק
ביושששש💕