נקודת מבט מייקל
"הוא ניסה לאנוס אותי." קולה של אוליביה רעד מדמעות כשהיא ענתה לי.
בלעתי את רוקי בכבדות כשהבטתי בפניה הפגועות.
היא נראתה כל כך חלשה וחיוורת.
לא הצלחתי להגיב במשך כמה שניות, הדם זרם בעורקי ועצביי התחזקו.
ניגבתי עם אגודלי את דמעותיה, וליבי נשרט מהמראה השבור שלה.
האפס הזה לא שווה אפילו דמעה אחת שלה.
"מתי...?" שאלתי אותה בזהירות.
היא היססה מעט. "אתה זוכר שהלכתם לבריכה, והייתי צריכה לפרוק את המזוודה?" היא לחשה בצרידות מרוב בכי.
הנהנתי והמשכתי להאזין לדבריה.
"בדיוק כשהתכוונתי לבוא, הוא... הוא יצא מהחדר שלו..." היא חזרה לגמגם והבכי שלה עיוות את מילותיה, הצמדתי אותה אליי וחיכיתי עד שהיא נרגעה קצת. היא רעדה בתוך ידיי.
אוליביה המשיכה. "והוא תפס את היד שלי, ואז הוא שאל אותי, 'את לא רוצה שנעשה קצת כיף?'." היא השתחררה מהחיבוק שלי ושפתיה רעדו כשדיברה.
התמלאתי זעם, וליבי נשבר כשראיתי שוב את אוליביה השבורה שמולי.
"ו... ואז איכשהו הגעתי לחדר שלו... והוא הוריד ממני את הבגד ים." היא סיפרה בלחש והרכינה את ראשה. "אחר כך הוא הוריד גם ממנו את המכנס, ולפני שהוא הספיק בעטתי בו..." יבבות שקטות נפלטו מפיה, זה היה הדבר הכי כואב ששמעתי בזמן האחרון.
כמה מטומטם הייתי כדי לא לשים לב שהיא מסתירה את זה כבר יומיים.
כבר יומיים שהיא סוחבת איתה את הדבר המזעזע הזה ואף אחד לא נמצא לצידה.
אני החבר שלה.
אני אמור להיות איתה בזמנים הקשים.
וזה אחד מהם.
הרמתי בחזרה את ראשה ועיניה נצצו מרוב דמעות.
הדבר היחידי שרציתי לעשות עכשיו היה ללכת לליאו ולפוצץ אותו במכות.
עד שידמם למוות.
רציתי שהבן אדם הזה יקבר.
הוא פאקינג נגע בה.
הוא ניסה לאנוס אותה.
קול הבכי שלה מילא את החדר. "זה היה ממש מלחיץ, מייקל." היא בכתה ועטפתי אותה בזרועותיי. "והוא הזהיר אותי לא לספר לאף אחד, ואני... אני סיפרתי לך..." היא לחשה בפחד לתוך החולצה שלי. "אני מפחדת. אני מפחדת שהוא יעשה לי משהו שוב."
הצמדתי אותה קרוב יותר אליי. "הוא לא." עניתי חד משמעית. "אני לא אתן לו לפגוע בך." הבהרתי לה.
התרחקתי מעט כדי להסתכל אל פניה, הן בהו ברצפה.
הרמתי שוב את ראשה כדי שתביט בעיני. "אני לא אתן לאף אחד יותר לפגוע בך בחיים." אמרתי עמוק לתוך עיניה, כדי שהמידע יובהר. "הבנת?" ווידאתי כשאני אוחז בסנטרה בעדינות בכדי שלא תשפיל את פניה היפות.
היא הנהנה חלושות.
"אף אחד לא יעז לגעת בך." עיני חקרו את עיניה הכחולות כשהסברתי לה מה אני מוכן לעשות למענה. "ואם הוא ינסה, הוא ימצא את עצמו בשלולית דם." היא הסתכלה עמוק אל תוך עיני. "וזה יהיה הדם שלו."
לאחר כמה דקות שהיינו מחובקים שוב, קול מוכר מהמסדרון גרם לה להרתע ממגעי ולהתחיל לרעוד שוב.
רק לאחר כמה שניות זיהיתי את קולו של ליאו.
אני עומד לרצוח אותו.
"הבן זונה הזה..." לחשתי בזעם לשמע קולו מדבר עם ג'ייסון.
ניסיתי לרסן את עצביי, אך כשראיתי שוב כמה אוליביה מפחדת ממנו הדבר היחידי שעשיתי זה לצאת מהחדר בסערת עצבים ולהתקדם ישירות אליו.
אל מי שפגע בדבר הכי חשוב בחיים שלי.
ג'ייסון כבר לא היה לידו, כנראה שהוא חזר לחדרו לפני שיצאתי.
גבו של ליאו היה מופנה אליי אז ניצלתי את ההזדמנות והתנפלתי עליו עד שהוא נחת על הרצפה בנחיתה כואבת.
גהרתי מעליו ופניו של ליאו התעוותו בכאב.
לא חיכיתי שיבין מה שקורה והטחתי את אגרופי בלסת שלו.
הוא נאנק בכאב והתפתל כשהמשכתי להכות אותו באגרופי בשיניים חשוקות.
אני רוצה שהוא יסבול.
אני רוצה להחזיר לו על הכאב שגרם לה.
ליאו התנשם בכבדות ואחז בידו את לסתו הפצועה.
"אני רואה שהזונה סיפרה לך-"
קטעתי את מילותיו של ליאו בכך שתפסתי את צווארו וסגרתי את אחיזתי בו.
"שלא תעז לדבר עליה." הזהרתי אותו כשהתענגתי על דמותו כלוא מתחתיי ופניו מאדימות כשהוא מנסה לקחת אוויר.
לפתע רגלו בעטה במפשעתי, ידי השתחררה מצווארו והתהפכנו, שהוא היה מעליו ואני כלוא מתחתיו.
נשכתי את שפתיי בכאב כשנאנקתי ופרצופו של ליאו עומד מול פניי.
פניו עדיין אדומות ולסתו מדממת, הוא התנשם בכבדות, מפצה על השניות הקודמות שבהן לא היה לו אוויר.
נאבקתי בנסיון להעיף אותו מעליי, אך הוא לא נענה, והטיח את אגרופו בבטני בחוזקה.
התכווצתי ואחזתי בבטני, הכאב שם גבר, על פניו של ליאו נמרח חיוך קטן.
לא נתתי לו את העונג הזה, לחייך, אז בשנייה אחת שבה הוא היה לא ממוקד העפתי אותו ממני והתהפכתי מעליו, שכעת אני שוב זה ששולט.
שיערי התפרע ונשמט על מצחי וזיעה קרה עיטרה את פניי, הוא השתנק, האדרנלין והזעם שַעָטו בדמי כשנזכרתי שוב באוליביה, ולאחר מכן ראיתי את פרצופו של ליאו מתחתיי.
בכל הכוח שהצלחתי לגייס הטחתי את אגרופי בחוזקה באפו, הוא פלט זעקה והאף שלו התחיל לדמם.
פניו היו מלאות חבלות ודם זלג מהם.
ידו נשלחה לאחוז באפו נוטף הדם, והוא הביט בי במבט מלא שנאה.
בטני עדיין כאבה מהמכה הקודמת שלו, אך זה לא הפריע לי מלנקום בו על מה שעשה לה, להחזיר את כבודה שנגזל ממנה.
מבטו הופנה לאחור בחיוך משועשע והוא לחש, "זונה קטנה."
סגרתי את ידי על צווארו שוב והידקתי את האחיזה כדי להסתכל על מה שהוא מסתכל מבלי שיקח ממני את השליטה.
הכעס שחשתי באותו הרגע התחזק פי מיליון והאדרנלין התגבר כשראיתי את אוליביה עומדת שם ומביטה בנו, חזרתי להסתכל על ליאו המושפל וחסר האונים כשהכתי אותו שוב. "תעיף את הפאקינג עיניים המחורבנות שלך ממנה." צרחתי עליו וראשו נפל על הרצפה מעוצמת המכה שלי.
זיהיתי את קולה של אוליביה כשזעקה נפלטה ממנו.
קמתי מליאו והשארתי אותו חבול על הרצפה והלכתי אל אוליביה, כשליאו עדיין לא הצליח להתרומם והדם החל להגיע אל הרצפה.
הוא יכול להרקב שם מבחינתי.
כשהגעתי אל אוליביה היא סקרה את פניי בפנים מודאגות.
אני חושב שהנזק היחידי שהוא גרם לי היה הבטן, מה שהיה כלום לעומת מה שעשיתי לו.
"אתה... לא היית צריך לעשות את זה בשבילי." היא לחשה כשהציצה לעבר ליאו.
"הוא נגע בך. הוא גרם לך לסבול." עניתי בזעם כשנזכרתי כמה עלוב הוא היה נראה כשחנקתי אותו. "מגיע לו הרבה יותר מזה."
לקחתי את ידה ולקחתי אותה לחדר, למקום שאני נמצא איתה והיא מוגנת בו.
לא היה אכפת לי שליאו שרוע על המסדרון בחוץ ואני לא יודע אפילו מה עומד לקרות איתו.
התיישבתי על קצה המיטה והתנשפתי.
אוליביה נעמדה מולי, "הוא עשה לך משהו?" שאלה בדאגה והעבירה את מבטה על כולי.
הרמתי מעט את חולצתי כדי לראות אם מבחינים במה שעשה לי, על בטני נחשפה חבולה טרייה.
היא העבירה את אצבעה ברכות עליה כשהיא מלמלה בדאגה, "זה לא נראה טוב." היא הנידה בראשה והתעכבה על האיזור הפצוע. "אני אלך להביא משהו לחטא את זה."
עצרתי בעדה. "לא צריך." מחיתי, ידיה השתלבו על חזהה כשהיא ביטאה את שמי בקול שמבשר שהיא לא מרוצה מהתנגדותי.
היא נעלמה בשירותים וחזרה כמה דקות לאחר מכן,
עם פד צמר גפן, אלכוהול לחיטוי, ומשחה.
היא התיישבה לידי על המיטה וספחה את הפד באלכוהול לחיטוי, פשטתי את חולצתי כדי שתוכל לחטא את האיזור והנחתי את החולצה על הרצפה מתחתיי.
היא קירבה את הפד הרטוב אל בטני, "זה עומד לכאוב לכמה שניות." היא הזהירה והצמידה אותו.
חשקתי את שיני כשהפצע צרב ונשכתי את שפתי התחתונה.
"סליחה." היא אמרה בקול חלש והורידה את הפד ספוג הדם.
אוליביה לקחה את שפופרת המשחה ופתחה אותה, מרחה מעט משחה קרה על הפצע.
צפיתי בה מטפלת בפצע שלי בעדינות.
------------------------
כמו שאמרתי לפני כמה פרקים (בפרק הקודם שהיה נקודת מבט של מייקל) הספר הוא רק מהנקודת מבט של אוליביה, אבל מדי פעם אני אעשה גם של מייקל כי אהבתם את זה.
מקווה שאהבתם את הפרקקק בבקשה תצביעו ותגיבווו
דרך אגב בכמה ימים האחרונים הספר קיבל יותר חשיפה ועוד אנשים התחילו לקרוא ולהגיב עליו, אני ממשששש מעריכה את זה.
אז תודה על הכללל
ממש השקעתי בפרקקק והשתדלתי לעשות אותו הכי מדוייק וטוב שאפשרררר.
ביוששש אוהבת אתכםם🤍