לאחר כשעה שבה בחרנו חדרים, פרקנו את המזוודה, וקצת דיברנו, ירדנו למטה כדי לשמוע מה רוברטו רוצה להגיד לנו.
לפני כן עשינו סיבוב בוילה החדשה שבה נשהה בזמן הקרוב, היא בהחלט יוקרתית.
יש עלייה לגג בקומה האחרונה, ובגג יש כיסאות נוח כאלה כמו בים, אני חושבת שיהיה ממש מגניב לצפות משם בשקיעה.
וקומה מתחתינו היה המטבח.
זה מרגיש לי מאוד מוזר שהמטבח בקומה השנייה, אבל כנראה שאני אאלץ להתרגל.
ישבנו בספה הלבנה שבסלון הנמצא בקומה הראשונה, בדיוק איפה שרוברטו ישב כשקיבל את פנינו.
"אז אתם זוכרים שאמרתי שאני מסדר לכם משהו?"
הזכיר לנו רוברטו, שעמד מולנו.
"כן, מה זה באמת?" שאל ג'ייסון בסקרנות.
"או. זה בדיוק העניין." רוברטו לקח כיסא שהיה ליד הספה, הניח אותו בחזרה מולנו והתיישב עליו. "אז הצלחתי לסדר איזה משהו. זה הולך להקפיץ לכם את הקריירה לשמים." הוא הצביע מעלה, כאילו מתאר עד לאן נגיע עם מה שהוא סידר לנו.
הסקרנות תפסה את כל המחשבה שלי, ושאלתי את עצמי, מה הוא כבר סידר לנו?
"אז אני סידרתי לכם לשחק בסדרה חדשה." בישר חגיגית.
קולות תדהמה נשמעו מכולנו ופי נפער.
"סדרה... סדרה שתשודר בטלוויזיה והכל?" שאלה סטייסי, כשקולה מגמגם מההלם.
"סדרה שתשודר בטלוויזיה והכל." אישר רוברטו.
"אבל עשינו אודישנים להמון סדרות ולא קיבלו אותנו, איך התקבלנו בלי אודישן?" תהיתי. אני וסטייסי עשינו כמה אודישנים בעבר, אבל לא קיבלו אף אחד מהם. אז פשוט המשכנו הלאה.
"שלחתי להם את אחד האודישנים הקודמים שלכם, וגם את אלה של מייקל וג'ייסון שניסו להתקבל לסדרה בעבר. הם עפו עליכם." הוא הדגיש את המילה 'עפו' בהתרגשות. "מחר יחלקו לכם טקסטים ואת כל מה שצריך לדעת."
הייתה דקה של שקט, כולם שקעו במחשבות ועיכלו.
"זה רק אם אתם מסכימים, כמובן." הוסיף רוברטו.
"ברור שאנחנו מסכימים." הכריז מייקל. "נכון?"
כולנו הסכמנו פה אחד ורוברטו חייך בגאווה.
"אם לא תתחברו לסדרה תוכלו להגיד לי לפני שיתחילו הצילומים ואני אוריד אתכם מזה."
הנהנו בהסכמה.
אנחנו אשכרה עושים את זה.
אנחנו אשכרה עומדים לשחק בסדרה.
וואו. אני בשוק.
ליבי עדיין לא עיכל את הבשורה ולכן דפק במהירות.
לאחר שהודנו לרוברטו על כך שסידר לנו לשחק בסדרה עלינו חזרה למעלה וכולנו ישבנו בישיבה מזרחית על המיטה בחדר של ג'ייסון וסטייסי.
"אתם קולטים?" שאלה סטייסי בהתלהבות.
"אני עדיין בשוק." הודתי.
"זה עומד להיות כל כך כיף שנופיע כולנו יחד בסדרה חדשה." ג'ייסון חיבק את כתפה של סטייסי וקירב אותה אליו.
"רגע, אתם חושבים שגם ליאו בסדרה...?" שאל מייקל.
"אין לי מושג." ענה ג'ייסון ומשך בכתפיו.
"רוצים ללכת לבריכה?" הציעה סטייסי.
"קפוא בחוץ!" הזכרתי לה.
"הבריכה מחוממת." היא ענתה כמובן מאליו.
"וואו, השקיעו בנו." מלמל מייקל וגיחך.
"לגמרי." הסכים ג'ייסון. "אז תלכו להתארגן ונלך לבריכה?"
הנהנתי.
אני ומייקל הלכנו לחדרינו-חדר ליד של ג'ייסון וסטייסי- וראשי לפתע התחיל לכאוב בטירוף.
צנחתי על המיטה ועצמתי את עיני בחוזקה אך הכאב לא נעלם.
"את בסדר?" שאל מייקל והתיישב לידי על המיטה.
"כן, אני... סתם כאב ראש." מלמלתי ונאנחתי.
"את רוצה שאני אלך להביא לך כדור?" הוא הניח את ידו על מצחי. "אני לא חושב שיש לך חום."
"לא, זה בסדר." פתחתי את עיני והתקרה הלבנה שמעליי נגלתה.
"אני אביא לך בכל מקרה. חכי פה." הוא נשק על מצחי ויצא מהחדר, כשאני עדיין סובלת מהכאב הלא צפוי בראשי.
לאחר כמה שניות מייקל חזר כשבידו האחת כוס עם מים ובשנייה קופסת אקמול.
התרוממתי לישיבה ונשענתי על ראש המיטה כשמייקל התיישב לידי והגיש לי כדור שהוציא מהקופסא יחד עם כוס המים.
"תודה." חייכתי כשלקחתי ממנו את הכדור והמים.
בלעתי את הכדור ולגמתי מהכוס.
"אני מקווה שזה יעזור." הוא חייך ולקח ממני את כוס המים, הניח אותה על השידה שלצד המיטה.
"אני אבוא לבריכה אבל אני לא חושבת שאני אכנס." אמרתי, וגם נזכרתי בכך שהקרסול שלי לא מאפשרת לי זאת.
"בגלל הכאב ראש?" הוא ליטף את שיערי.
"גם, אבל אני לא חושבת שאני יכולה להכנס לבריכה בגלל הרגל." הצבעתי על הקרסול החבוש שלי.
"זה בסדר, אני אשאר איתך בחוץ."
"
אתה לא צריך להשאר בחוץ בגללי."
"אני רוצה."
"אתה חושב שנשחק זוג גם בסדרה?" הרחקתי את ראשי כדי להביט במייקל שמעליי.
"אני מקווה שכן." הוא רכן אליי כשאני יושבת בין רגליו וגבי צמוד לחזהו ונישק את שפתיי.
ישבנו בחוץ באחד הכיסאות נוח שהיו בזמן שג'ייסון וסטייסי היו בבריכה.
"מוזר שליאו לא יוצא מהחדר, לא ראיתי אותו בוילה מאז שדפקנו לו בדלת." ציינתי.
"נכון,"
ג'ייסון וסטייסי יצאו מהבריכה והתעטפו במגבת שהייתה כיסא שלידנו.
"זהו, התעייפתם?" שאלתי אותם והם התיישבו על הכיסא.
"אפשר להגיד." הנהנה סטייסי וישבה על רגליו של ג'ייסון.
"מעניין על מה הסדרה שלנו..." מלמלתי במחשבה והבטתי אל השמיים, שבאופן מפתיע לא היה קר בחוץ, אלא יחסית נעים.
"אני כבר מת להתחיל את הצילומים." אמר ג'ייסון.
"אני חושב שזה יקח זמן, קודם צריך ללמוד את הטקסטים ולהתאמן וכל זה, אתה יודע..." הזכיר לו מייקל.
"נכון." נאנח ג'ייסון.
שאר היום עבר בעיקר בדיבורים על הסדרה או על הוילה.
התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה על זה, היא הבטיחה שתצפה יחד עם שון ואבא בשנייה שזה יעלה.
התקשרנו גם לתאומות ועדכנו גם אותן, הן כמעט צרחו משמחה.
רוברטו הזכיר לנו שיש מחר הכנות לתחילת הסדרה, והן בשש בבוקר.
הלכתי לישון מוקדם מהרגיל, וגם מייקל.
***
קמתי בבוקר מהשעון במעורר שלי, בזמן ששעונו של מייקל צלצל אך לא העיר אותו.
צחקתי מהעובדה שהוא פשוט ממשיך לישון וזה לא מפריע לו שיש צלצול שמנקר לו באוזן, והוא שקוע כל כך בשינה שהוא אפילו לא שומע את זה.
הסתכלתי כמה שניות על הדבר היפה שישן לידי.
ראשו היה מונח על הכרית והעפעפיים שלו הסתירו את עיניו המושלמות.
התיישבתי בשקט על המיטה והמשכתי להביט בו.
פאקינג זכיתי.
זכיתי בדבר הכי מדהים בעולם.
בכמה שניות, או אולי דקות שהבטתי בו גם אני כבר לא שמתי לב לשעון המעורר שצלצל, עד שהוא שב לאוזניי.
הושטתי את זרועי אל הטלפון של מייקל שהיה על השידה וכיביתי אותו.
התקרבתי אל פניו הישנות של מייקל ונישקתי אותן, לאחר מכן לחשתי באוזנו, "בוקר טוב."
לקח לו כמה שניות עד שהוא פקח את עיניו וחייך את חיוכו.
"בוקר טוב, נסיכה קטנה." הוא התמתח וקם מהמיטה. "מוכנה ללכת לחזרות?"
"לא," גיחכתי וקמתי גם אני.
לאחר שהתארגנו וחיכינו בערך עשרים דקות עד שהזוג יונים השני סיימו להתארגן ירדנו למטה, רוברטו הגיע כמה דקות לאחר מכן.
לבשתי ג'ינס ארוך שמתרחב למטה וחולצת טי שירט פשוטה, ושיערי היה אסוף לגולגול מרושל מפני שלא היה לי כוח להתעסק עם שיערי הבוקר.
"הם יסבירו לכם שם על מה הסדרה ואת מי אתם מגלמים, וביל יסיע אתכם למקום." הוא הסביר לנו. "בהצלחה שיהיה לכם."
"תודה." אמר מייקל.
------------------
אז כןןןן הם הולכים לצלם סדרהההה
אבל זה לא הכל, תאמינו לי מחכה לכם עוד הרבה הפתעות בפרקי וילה.
מייקל כל כך חמודדדדד
בקיצורררר מקווה שאהבתםםם
אני אשמח שתפרגנו לספר שלי ותצביעו ותגיבו בתגובות מה דעתכם על הפרקקקק
לילה טוב לכולם💙