עבר כבר חודש מתחילת הלימודים.
סטייסי וג'ייסון כבר הפכו לזוג ואני עדיין מסרבת לצאת עם מישהו, באמת שניסיתי, אבל אף אחד לא מצא חן בעיני.
לי ולסטייסי יש היום קמפיין דוגמנות לקולקציה חדשה של חולצות בית ספר. לבשתי ג'ינס רחב ואת החולצות שהביאו לי. רוב החולצות היו צמודות וישבו עליי יפה. שיערי היה אסוף בקוקו גבוה והרגשתי שהראש שלי עומד להתנתק מהכתפיים מכמות הגל ששמתי.
"מהמם," אמרה לי מישהי מההפקה כששיניתי פוזה.
"סטייסי, מבט למעלה." הורתה מישהי אחרת.
הרגשתי מסונוורת מהפלאש של המצלמה והשתדלתי לא למצמץ.
"מושלם." אמרה הצלמת והניחה את המצלמה על הרצפה. "אני אשלח לכן את כל התמונות במייל."
נפרדנו מכולם וסטייסי הסיעה אותנו לבית שלה.
"זוכרת שאת ישנה אצלי היום, כן?" הזכירה לי סטייסי באוטו.
"ג'ייסון יכול לבוא בסוף?" זכרתי שהיא הזכירה את זה שהוא אמור לבוא.
"כן, אמרת שזה בסדר, לא?"
"כן, כן," מיהרתי להגיד.
הפעלתי את הרדיו והעברתי לתחנה שאני וסטייסי אוהבות. "karma is my boyfrienddd," שרתי וכמעט לא שמעו את קולה של טיילור סוויפט.
"Karma is a god," המשכתי לשיר בקולי קולות וסטייסי הצטרפה. "Karma is the breeze in my hair on the weekend."
"מזל שאנחנו לא זמרות," אמרה סטייסי כשנגמר השיר וצחקתי.
מקום הצילומים היה רחוק אז כשהגענו לבית שלה כבר היה לילה, והייתי גמורה מעייפות.
התיישבנו בספה הגדולה שבסלון וראינו טלוויזיה עד שגייסון הגיע.
"היי," אמר ג'ייסון והתיישב לידנו בספה.
השבנו לו היי ועלינו לחדר של סטייסי.
"אני וג'ייסון חשבנו ללכת מחר לים, מה את אומרת?" שאלה אותי סטייסי ועיניה הירוקות קרנו.
"אומרים שיהיה מחר ממש חם, יהיה לכם נדיר."
עניתי.
ג'ייסון הניח את זרועו על כתפה של סטייסי, "אמרתי לך," אמר ונישק את שיערה וסטייסי נשענה על חזהו.
"איזה חמודים אתם," אמרתי בחיוך ונשענתי לאחור על הקיר.
שמחתי בשביל סטייסי, אבל חלק בי קינא בה. שנאתי את עצמי על כך.
"טוב, אני זזתי לישון." אמרתי וקמתי מהמיטה.
"מה, עכשיו?" שאלה סטייסי והזדקפה.
"כן, אני גמורה." עניתי, "לילה טוב,"
"באסה, לילה טוב." אמרה וחזרה להשען על ג'ייסון.
"לילה טוב," אמר ג'ייסון וליטף את שיערה החלק של סטייסי.
יצאתי מהחדר ונכנסתי לחדר הצמוד לו, זה החדר של אחותה הגדולה של סטייסי והיא לא נמצאת בבית אז סטייסי אמרה לי שאני אשן אצלה.
פתחתי את הדלת הלבנה בהיסוס קל, החדר היה מסודר ונקי והשארתי את האור כבוי.
לפני שנכנסתי למיטה סידרתי אותה קצת והוצאתי שמיכה חדשה מהארון.
תפסתי את עצמי מסתכלת על התקרה במשך דקות ספורות, שקועה במחשבות.
מתי גם לי תהיה אהבה שתחזיק? השאלה הידהדה בראשי.
כשקמתי בבוקר למחרת שמעתי רעשים מהסלון, העפתי את השמיכה מעליי וירדתי למטה מבלי להחליף את הפיג'מה הורדה שלי. בסלון סטייסי וג'ייסון ישבו ודיברו ביניהם. כשסטייסי הבחינה בי היא חייכה וסימנה לי לבוא.
היא לבשה פיג'מה סגולה ושיערה הבלונדיני היה אסוף בגולגול מרושל.
"רוצה לבוא איתנו לים?" שאלה אותי סטייסי כשהתיישבתי לצידה על הספה.
"אתם לא מעדיפים להיות לבד?" החזרתי שאלה.
"אם היינו מעדיפים להיות לבד לא היינו מציעים לך," ענתה סטייסי.
"וחוץ מזה, אני גם מביא את אחד החברים שלי." הוסיף ג'ייסון כבדרך אגב. הוא ישב ליד סטייסי ולבש חולצה שחורה, שיערו החום נשמט על מצחו.
הבטתי בסטייסי, מחפשת רמז למה כדאי לי לענות, סטייסי הנהנה אליי במבט שאומר תבואי
"אוקיי, אני אבוא." עניתי לבסוף והיא חייכה בשביעות רצון.
"תהיו מוכנות בשעה ארבע. אני והחבר שלי נאסוף אתכן." אמר ג'ייסון וענינו בהסכמה.
ג'ייסון הלך ונשארנו אני וסטייסי, ישבנו על המיטה בחדר שלה. השמיכה על המיטה הייתה פרוסה על כל אורכה, והכריות- ארבע סך הכל- היו מונחות באופן מסודר על המיטה.
אור השמש קרן מחלון המרפסת בחדרה של סטייסי, לידו היה שולחן כתיבה לבן, ומחשב הונח עליו. חדרה של סטייסי תמיד מסודר. מה שאי אפשר להגיד על החדר שלי.
ליד המחשב האפור ישב אגרטל ורוד, ובתוכו פרחים לבנים.
"אז מה אומרת על הסידור שעשיתי לך?" קולה של סטייסי גרם לי להפסיק לבחון את הסדר שבחדרה.
שלחתי אליה מבט לא מבין.
"טיפשונת, חבר של ג'ייסון!" היא אמרה כמובן מאליו.
פלטתי קריאת אנחה.
"אויש נו, באמת לקחת את זה לכיוון הזה? את יודעת שאני עדיין..."
"לא התגברת על זאק. אני יודעת." היא הוציאה לי את המילים מהפה. "אבל רק תחשבי על זה, להפך. יכול להיות שבגלל זה תתגברי על זאק, זו יכולה להיות התחלה חדשה!" היא התעקשה. וידעתי שהיא צודקת. זאת באמת יכולה להיות התחלה חדשה, הגיע הזמן שאני אתגבר על זאק. הוא כבר עבר הלאה מזמן. אבל בכל זאת קול בתוכי לחש לי את תפגעי. שוב.
"אנחנו אפילו לא יודעות איך הוא נראה, מה האופי שלו. אולי יש לו חברה בכלל?" חקרתי.
"אני לא חושבת שהוא היה בא אם הייתה לו חברה, בכל זאת, ג'ייסון הודיע לו שאת באה."
ניסיתי לסלק את הקול בראשי.
"גייסון אמר עליו משהו?"
"לא ממש, הוא רק אמר שהוא החבר הכי טוב שלו."
היא פירקה את הגולגול ושיערה התפזר בבת אחת,
"תבואי ונראה מה יקרה. מה יש לך להפסיד?"
מה כבר יכול לקרות?
"צודקת. אין לי מה להפסיד."
"זה או זה?" החזקתי שני בגדי ים על קולב והראתי לסטייסי. אחד היה תכלת, ביקיני, עם קשירה בגב. והשני שחור, ביקיני קצת פשוט.
"התכלת." סטייסי לא חשבה עוד שנייה וענתה בהחלטיות. "הוא מבליט לך את העיניים."
היא נכנסה לחדר שלה, אני עמדתי במסדרון, וכשיצאה לאחר כמה שניות לבשה בגד ים ורוד.
"מה אומרת?" היא עשתה סיבוב קצר כדי להראות לי איך בגד הים יושב עליה.
"וואו, הוא מושלם."
"מה איתך, לכי תתלבשי. עוד חצי שעה ג'ייסון בא."
נכנסתי לחדר ולבשתי את הבגד ים התכלת, כמו שסטייסי הציעה לי.
כשיצאתי, היא החמיאה לי ואמרה שזה נראה מהמם.
שמתי מעל הבגד ים ג'ינס קצר וחולצת טי שרט.
דפיקה בדלת עצרה את המשך הסדרה שלי ושל סטייסי בסלון שלה. "זה בטח ג'ייסון, את מוכנה?" היא שאלה וכיבתה את הטלוויזיה.
"כן." עניתי והלכנו לפתוח את הדלת.
בדלת עמד ג'ייסון, בחולצה שחורה ומכנסי בגד ים כחולים, שיערו היה מסודר ומסורק בקפידות.
ליד ג'ייסון עמד בחור, שיערו הבלונדיני היה קצת פרוע, אבל בכל זאת מסודר, והיה מסורק באופן שמצא חן בעיני. הייתה לו חולצה לבנה, ומכנסיו הכחולים תאמו לצבע עיניו הכחול, כמו הים.
מאחוריהם צצו שני אופנועים שחורים.
זה הרגע שהבנתי שאני אצטרך לנסוע עם החבר של ג'ייסון על האופנוע. בחיים לא נגעתי בדבר הזה.
"היי," אמרה סטייסי לגייסון, יצאנו מביתה וסגרתי את הדלת אחריי.
בהיתי כמה שניות בנער הזר לצדו של ג'ייסון.
אי אפשר להגיד שהוא לא נראה טוב חשבתי לעצמי.
"היי," אמר ג'ייסון, הוא העביר את מבטו אליי והוסיף, "את תסעי עם מייקל. בסדר?"
הנהנתי בחיוב.
מייקל חזרתי על השם בראשי. הצצתי שוב לעבר מייקל, הבעת פניו לא הסגירה כלום.
הלכתי עם מייקל לכיוון האופנוע. הוא לקח אופנוע אחד וגרר אותו לרחוב מחוץ לחצר של סטייסי.
"היי, אני מייקל." קולו היה גבוה ונעים.
"אוליביה." עניתי בחיוך.
הוא הביא לי קסדה שהייתה תלויה על האופנוע וחבשתי את הקסדה, גם הוא.
"צריכה עזרה לעלות?" שאל בנימוס.
"אני חושבת שכן," עניתי במבוכה קלה, "אף פעם לא עליתי על אופנוע." הוא חייך.
הנחתי את רגלי על מדרגת האופנוע והוא הושיט לי את ידו, החזקתי את ידי בידו והתיישבתי על החלק האחורי של האופנוע. ידו של מייקל הייתה חמימה ונעימה והעבירה בי צמרמורת קלה.
"תודה," אמרתי בביישנות.
"בכיף," אמר ועלה בקלילות לאופנוע. הוא עלה בדיוק כמוני- שם רגל על המדרגה, רק שבמקום להיאחז במישהו הוא אחז בכידון האופנוע והתיישב.
משהו בעלייה המהירה שלו אמרה לי שהוא עשה את זה כבר הרבה פעמים.
"תחזיקי בי, אוקיי?" הוא שאל להסכמתי ורק לאחר שהסכמתי ונאחזתי בו הוא התניע את האופנוע.
זה הרגיש טיפה מביך בהתחלה להחזיק בו, בכל זאת, אני לא יודעת כלום חוץ מאת השם שלו.
אבל במהלך הנסיעה זה הרגיש נורמלי. אם הוא יחס לזה חשיבות, הוא לא הראה את זה. אף על פי שראיתי רק את גבו וכתפיו השריריות.
עכשיו אפשרתי לעצמי לשים לב לנוף המושקף לנו. השמיים היו מוארים, אבל לא יותר מידי. והשמש הייתה כמעט כתומה.
נוכל לראות את השקיעה חשבתי בשמחה, תמיד אהבתי את היופי של השקיעות, במיוחד בים.
בדרך ראיתי את הבניינים החולפים אל מול עיני, ובהמשך את הים המתקרב אלינו.
הרוח העיפה את שיערי הפזור לאחור, קרני השמש חיממו את האוויר והרוח המעט קרירה יצרה תחושה נעימה.
לרגע שכחתי את הסיטואציה שאני נמצאת בה.
נתתי לשיערי להתפזר באוויר הצח וידיי לא הרפו מהמותן של מייקל.
הוא נהג בצורה מדוייקת והייתה לו שליטה על האופנוע, לפנינו ראיתי את ג'ייסון וסטייסי.
סטייסי אחזה בג'ייסון, כמוני, רק שלה זו לא הייתה הפעם הראשונה. היא אחזה בו בביטחון והביטה אל הנוף.
------------------------------------------------
היושששש
היום יצא פרק ארוך יחסית
ממש אהבתי אותו אז אני מקווה שגם אתםםם
נתראה מחר :)