פרסי מורה בהוגוורטס

מחנה החצויים ופריצה למשרד הקסמים

נקודת מבט הרמיוני

״מישהו יודע איפה אנחנו לעזאזל?״ שאל רון

״אנחנו במחנה החצויים, זה שסיפרנו לכם עליו״ אמרה אנבת

״אני לא רואה כלום״ אמר בזילזול הארי

״רק חצויים או אנשים שרואים מעבר לעירפול יכולים לראות״ אמר פרסי כאילו טון הדיבור של הארי לא מפריע לו והתקדם יחד עם אנבת

התקדמנו גם אנחנו אבל עצר אותנו סוג של מחסום קסם בילתי נראה, המחסום העיף אותנו אחורה והתנגשנו בעצים

״המחסום כנראה חושב שאתם אויבים״ אמר פרסי במין גיחוך קל, שמח על זה שהחזיר להארי

״המחסום חושב?״ שאל רון תוך כדי שקם במאמץ מהרצפה

״אני לא יודע בדיוק איך המחסום עובד, בני אדם רגילים, כשהם עוברים פה הם רק רואים שדות תותים ולעומת זאת מפלצות עפות אחורה כמו שקרה לכם רק הרבה יותר חזק, כנראה המחסום לא החלטי בנוגע לכם״ הסביר פרסי אבל לא נראה כאילו הוא עומד לעשות משהו שיאפשר לנו להיכנס

״נכניס אותם״ אמרה אנבת ״אני, אנבת צ׳ייס מאפשרת להארי פוטר, הרמיוני גריינג׳ר ורונלד וויזלי להיכנס למחנה החצויים״
מיד אחרי שאמרה את זה נשמע רעם בשמים ומולנו נגלה מחנה החצויים בכל יופיו

הנוף היה משובץ בניינים שנראו מעוצבים בארכיטקטורה יוונית עתיקה- מבנה עמודים על גג פתוח, אמפיתאטרון, זירה עגולה - אלא שכולם נראו חדשים לחלוטין ועמודי השיש הלבנים בהקו בשמש. במגרש חול סמוך שיחקו כדורעף שניים עשר נערים וסאטירים בגיל תיכון. סירות קאנו החליקו על אגם קטן. ילדים בחולצות טריקו בצבע כתום זרחני רדפו זה אחרי זה סביב קבוצת ביתנים שניצבה בלב היער. כמה ילדים התאמנו בקליעה בחץ וקשת. אחרים רכבו על סוסים לאורך שביל ביער,לכמה מהסוסים היו כנפיים.

״וואו״ אמרתי וגם הארי ורון השמיעו לידי קולות התלהבות

״נכון, וואו״ אמר פרסי, גאה

״בואו, צריך ללכת לכירון, בטוח יש לו איזה ספר שיעזור לנו בנוגע ההורקרוקסים״ אמרה אנבת

״ מי זה כירון?״ שאל רון

״כירון הוא מנהל המחנה שלנו״ ענתה אנבת

התקדמנו לכיוון הביתן האמצעי , בפתח הביתן ישב איש על כיסא גלגלים.

״פרסי , אנבת, מה קרה?״ שאל אותם האיש שניחשתי שהוא כירון

״היו בעיות, הנבואה יצאה לפועל״ אמר פרסי

פניו של אני-חושבת-שהוא-כירון היו מודאגות
״הבנתי״ אמר

״באנו לראות אם אתה יכול אולי לעזור לנו.״ אמר אנבת ״ אתה מכיר את וולדמורט?״

כירון הנהן ואנבת המשיכה
״אז הוא לא יכול למות בגלל ההורקרוקסים שבהם שם חלקיק מהנשמה שלו, באנו לראות עם יש לך מידע״

״לצערי אני יודע רק מה הם ההורקרוקסים,.״ אמר האיש בכיסא גלגלים ״הנבואה לא נתנה לכם תאריך יעד,  נכון?״

״נכון״ אמרה אנבת ״מה הם ההורקרוקסים?״

״ הספל של הלגה הפלפאף, העטרת של רוונה רייבנקלו, הקמיע של סלאזר סלית'רין, הטבעת של משפחת גונט, היומן של טום רידל, נגיני, ״  אמר כירון ״וגם הארי״

״מה?״ שאל הארי בבילבול ״אני?״

״כן, כשוולדמורט ניסה להרוג אותך כתינוק הוא בטעות הפך אותך להורקרוקס״

״אז זה אומר שבשביל להרוג את וולדמורט גם אני צריך למות?״ שאל הארי ועל פניו הבעה לא ברורה

״אנחנו נמצא דרך אחרת״ אמרתי לו בביטחון

״אנחנו גם עדיין לא גילינו איך להשמיד את ההורקרוקסים״ אמרה אנבת לכירון
״בנתיים השגנו את זה״ הראתה לו את התליון שמצאנו במערה , האיש בכיסא גלגלים הסתכל על זה ומיד אמר,

״בעיניין השמדת ההורקרוקסים אני יודע איך להשמיד אותם,
קשה להשמיד הוקרוקס. לא יעזור פשוט להפיל או לקרוע אותו צריך משהו ממש הרסני בשביל זה, כגון ארס של בסיליסק.״  אמר כירון  ״ובעיניין התליון, התליון מזויף״

״מה זאת אומרת מזויף?!״ התערב רון בצעקה ״אז בשביל מה עשינו את כל זה?!״

נראה שרק עכשיו האיש שם לב אלינו
״זה מזויף, זה אומר שזה לא אמיתי״ אמר כירון בשלווה

״אני יודע מה זה אומר מזויף״ אמר רון בגילגול עיניים ״אז איפה האמיתי?״

באותו רגע נזכרתי במשהו
״זה אצל אמבריג , ראיתי את זה אצלה״ אמרתי

״אז כדאי שנצא כמה שיותר מהר להביא את זה״ אמר הארי שנראה שעדיין לא יתאושש מהבשורה שיצטרך למות בשביל שגם וולדמורט ימות

״אמבריג אמורה להיות במשרד הקסמים״ אמרתי

״אז נצא לשם להביא את זה״ אמר רון

״אבל איך נעשה את זה?״ שאל הארי

״יש לי רעיון אבל רק הארי רון והרמיוני יכולו להיכנס״ אמרה אנבת ״אני שנייה הולכת להביא משהו, ניפגש שוב פעם פה עוד שעה בשביל לצאת, אתם בנתיים יכולים לעשות סיור במחנה״

התכוונו ללכת אבל אז פרסי שאל משהו
״רגע, כירון, איך אתה יודע את כל זה?״

כירון נאנח וענה
״בעבר אני ודמבלדור עבדנו ביחד למציאת ההורקרוקסים אך נפרדנו לפני שהצלחנו למצוא הכל, מה שמצאנו זה רק הטבעת של משפחת גונט, שנמצאת כרגע אצל דמבלדור״

אנבת הלכה ומשכה את פרסי איתה

........................

כעבור שעה התאספנו שוב בביתן הראשי והתנתקנו למשרד הקסמים מבחוץ, ונכנסנו לסימטה

"חכו כאן" אנבת אמרה ויבשה כובע שגרם לה להיעלם וחזרה עם שלושה קוסמים מעולפים

״מה?״ שאל רון

אנבת החזיקה בידה שלוש שיקויים ולכל אחד הוסיפה שיער מקוסם אחר.
בשלב הזה הבנתי מה היא עושה,
״היא רוצה שנתגנב למשרד הקסמים בדמות הקוסמים האלה וניקח מאמבריג את השרשרת בעזרתם"

שלושתנו שתינו את השיקוי ונהפכנו לקוסמים שאנבת הביאה

״ הרמיוני לובשת את דמותה של מפלדה הופקירק, רון את דמותו של רג'ינלד קטרמול והארי את דמותו של אלברט רנקורן.״ אמרה אנבת ״אני ופרסי מתצפת עליכם ונתערב רק עם צריך״.

יצאנו מהסמטה, בלי פרסי ואנבת ,חמישים מטר הלאה, על המדרכה ההומה, הייתה גדר של סורגים שחורים מחודם שתחמה שני גרמי מי מדרגות, אחד של 'נשים' ואחד של 'גברים׳

"נתראה בעוד רגע" אמרתי בחשש והתחלתי לרגת במורד המדרגות לשרותי הנשים.

הצטרפתי לחבורה של קוסמים וירדנו למבנה. הוא נראה כמו מבנה שירותים ציבוריים רגיל.
קוסמת שהייתה לבושה בכחול כהה עברה על פניי, והכניסה את הסימון שלה אל חריץ בדלת כדי להיכנס לתא.

"חתיכת קוץ בתחת כל זה, לא? איך מכריחים את כולנו לבוא ככה לעבודה! למה, מי לדעתכם ינסה להתגנב פנימה, הארי פוטר?" הקוסמת צחקה בקול ואני פלטתי צחקוק מאולץ

"כן, אידיוטי, לא?"

נכנסתי לתא
שמעתי קולות של הדחת מים מהתאים האחרים. התכופפתי והצצתי דרך הפתך שבתחתית התא ובדיוק הספקתי לראות רגליים מטפסות אל תוך האסלה

נעמדתי. טיפסתי על האסלה, הרגשתי כמו אידיוטית מוחלטת אבל ידעתי שפעלנו נכון. למרות שעמדתי בתוך המים, רגליי וגלימתי נשארו יבשות.

לחצתי על הכפתור וגלשתי בתעלה.

יצאתי באחת האחים במשרד הקסמים.
קמתי בתנועה מסורבלת.

המזרקה הזהובה היפהפייה שנצבה בעבר במרכז הרחבה הוחלפה בפסל ענק עשוי אבן שחורה. הוא היה די מפחיד, נראו בו מכשפה וקוסם יושבים בכיסאות מלכות ומשקיפים על עובדי משרד הקסמים שיצאו מהאחים מתחתיהם.

בבסיס הפסל הייתה חרוטה כתובת: קסם הוא כוח.

הסתכלתי סביבי עד שזיהיתי את האדם לו התחפש הארי

"פסססט!" לחשתי להם

. "שמת לב על מה הם יושבים?" שאל רון והצביע על הפסל

הבטתי מקרוב והנהנתי, מה שנראה לי מקודם כמו כיסאות היו למעשה עצמות מגולפות של בני אדם מאות -מאות בני אדם
ערומים

"מוגלגים" לחשתי. "במקום הראוי להם. קדימה בואו נלך."
הייתי מזועזעת אך ניסיתי להסתיר זאת.

השתלבנו בין הקוסמים שנעו לעבר שערי הזהב שבקצה החדר. אף שהגנבנו מבטים לכל עבר לא היה זכר לידידתנו הקרפדה הוורודה.

עברנו בשערי הזהב אל אולם קטן יותר, שהוביל אל עשרות מעליות בדיוק התכוונו להיכנס לאחת המעליות כשפתאום שמעתי קול: "קטרמול!"

הבטתי לאחור ובטני התהפכה. אחד מאוכלי- המוות שהיו עדים למותו של דמבלדור פסע לקראתנו. עובדי משרד הקסמים שעמדו משני צדדינו השתתקו והשפילו את מבטיהם. יכולתי לחוש בגל הפחד שעובר בהם.

יאקסלי התחיל לדבר, "הוריתי שמישהו ממחלקת התחזוקה יבוא לטפל במשרד שלי קטרמול, עדיין יורד שם גשם.

. "יורד... בתוך המשרד שלך? זה- זה לא טוב במיוחד."  גימגם רון לאחר שהבין שמדברים אליו, או לפחות לאדם שלו התחפש הוא צחק צחוק עצבני ועיניו של יאקסלי התרחבו.

"זה מצחיק בעינייך, קטרמול?"

"לא," אמר רון "ברור שלא, אני-"

"אתה מבין שאני בדרכי למטה כדי לחקור את אשתך, קטרמול?
למען האמת אני מופתע שאתה לא שם למטה, מחזיק את ידה בזמן שהיא ממתינה. החלטת שהיא מקרה אבוד? מין הסתם צעד חכם. בפעם הבאה הקפד להתחתן עם אישה טהורת דם."

"אני- אני-" גימגם רון.

"אם אשתי הייתה מואשמת בהיותה בוצדמית," אמר יאקסלי בגועל, "-לא שמשהו היה מעז לחדוב אפילו בטעות שהייתי מתחתן עם בוצדמית״

"כן," לחש רון.

"אז דאג לזה. ודע שאם משרדי לא יהיה יבש בתוך שעה יוטל ספק רציני עוד יותר בדירוג הדם של אשתך. מובן?" הוא הסתובב ללכת משם

רון גם הלך לכיוון המעליות,
״אני אמשוך זמן״ אמר לנו

אני והארי הלכנו בעקבות ההמון שהלך לכיוון אחת מהדלתות הגדולות.
נכנסנו וראינו בדיוק את מי שרצינו לראות ,את אמבריג , על צווארה ראיתי את התליון.

״הם שופטים את מי שהוא לא טהור דם״ לחש לי הארי

״ואנחנו נעצור את זה״ לחשתי לו בחזרה ״אתה תשתק את אמבריג ובכל ההמולה שתיהיה אני ישחרר את כולם״

התקדמנו לאחת מהפינות שם, ליד אמבריג , והארי התכסה בגלימת היעלמות, משאיר רק את ראשו גלוי בשביל שאני יוכל לראות אותו
הארי הנהן אלי, כיסה גם את ראשו והנחתי שהוא זוחל אל מתחת לכיסא של אמבריג

פתאום אמבריג קפאה ונפלה על הקרקע היה המולה גדולה שבמהלכה עברתי ושחררתי את כל מי ׳שלא טהור דם׳ לחופשי
לחשתי לכל אחד להסתתר ורצתי גם אני ליציאות

חזרתי אל אותה סימטה שהיינו בה ומצאתי את הארי ובידו התליון ואת רון שהיה סחוט מים.
גם פרסי ואנבת היו שם , לפרסי הייתה קרע בחולצה ולארנבת שריטה בלחי

״מה קרה לכם?״ שאלתי אותם

״סתם כמה מפלצות״ ענה פרסי בעודו מושך בכתפיים ומעט מתכווץ בכאב, ידעתי שהפציעות שלהם לא הסתכמו רק באלה שראיתי אבל החלטתי להתעלם.

רגע לפני שהתעתקנו, שר הקסמים עצר אותנו.
פרסי ואנבת מיהרו להוציא את החרבות שלהם אל שר הקסמים מסביר

״אל תדאגו אני לא אעצור אתכם, באתי לתת לכם את הירושה של דמבלדור״

״מה זאת אומרת ירושה?״ שאל הארי , מסרב להאמין

״אתם לא שמעתם?״ שר הקסמים נראה מובך ״פרופסור סנייפ הרג את דמבלדור״

״מה?״ שאל הארי , ובעיניו מתחילות להיווצר דמעות

שר הקסמים נתן לנו שק והלך משם

כל העיניים של כולנו כבר היו אדומות חוץ משל פרסי ואנבת שרק נראו חסרי תחושה

החזקנו ידיים והתעתקנו למחנה החצויים

.....................

אזזז
תגיבו לי בתגובות איך היה הפרק

זה היה פרק ארוך יותר מהרגיל
1500 מילים🤩