נ.מ האן
כבר חודש. חודש שאני נמצא בבית היתומים. התרגלתי לקום מוקדם בבקרים ולטפל בילדים החמודים. זה דווקא
כיף ללמד אותם ולדבר איתם,הם מצחיקים.
ג'ייסון ראה שאני מתכוון להישאר זמן מה
והוא נתן לי להתגורר פה כמה זמן שארצה ללא
תשלום למרות שזה כמו בית נופש.
התיידדתי כבר עם הצוות והילדים
הקטנים שגדלים ומחייכים ללא הפסקה.
מינהו.
הוא רצה לאמץ איתי ילדים,אני כזה פתטי
שהאמנתי לזה שהוא באמת רוצה את זה.
אפס.
לוזר.
פתטי.
"האני האן,אתה מקשיב?" קולה של אנה
העירה אותי מהמחשבות על מינהו בזמן
שאנו מטאטים את הרצפה.
"כן,כן. על מה דיברת?" שאלתי כשהתיישבנו
על הספה בקומה השנייה מעייפות.
"אוקיי,אז ראיתי באינסטגרם תמונה של בחור
כל כך יפיוף והוא רק שנה מעלינו! אז חשבתי
האם לחפש אותו ולהתחיל איתו באינסטגרם,
למרות שהוא נדמה לי גיי ותפוס."
"למה את חושבת שהוא גיי ותפוס?"
שאלתי במין התעניינות.
"כי הוא כתב מתחת לתמונה,
'אני מחפש אותך נסיכה שלי' ולאף אחד אין
מושג על מה הוא מדבר כי זה חשבון חדש
והתמונה שלו מנשק צוואר של מישהו.
אבל חצי זה צל וכולם בתגובות כותבים שהוא
מתכוון לבחור," מעניין. אם הוא כתב נסיכה
אז הוא בטח התכוון לבחורה.
היא הפנתה לי את מסך הטלפון שלה על
מנת שאראה וישר זיהיתי את התמונה.
אחרי לילה של סקס הוא צילם אותנו. כשהוא
מנשק לי את הצוואר והתמונה טושטשה.
אני הנסיכה שלו..
של יצור בוגדני.
"הוא נראה מחריד. תתחילי איתו אם הוא הטעם
שלך." חבל רק שהוא של ג'וי רוס.
אנה גלגלה עיניים וישר נכנסה לחשבון שלו
לשלוח לו הודעה. אנה נתנה לי גישה לראות
מה היא כתבה לו והיא כתבה רק 'היי'.
"הוא מחובר!!" היא צעקה כאילו לא הבחנתי
בזה והתעניינתי במה שמינהו יגיב לה.
כן,אני טיפש.
אחרי המון זמן שאני מנסה לשכוח מהבן אדם
השקרן והבוגדני הזה אני בוהה בהתכתבות
שמתחילה בינו לבין חברה טובה שלי.
הוא כתב לה חזרה 'היי' ואנה הראתה לי מה
היא תכננתה לכתוב,'הנסיך פנוי לקשר?'
כה מגוחך. היא לבסוף שלחה והוא לא היסס
לענות! יצור כזה דוחה ומגעיל!
אני לא מאמין שהתאהבתי בו בכלל.
בעצם כן,המילים והמגע החם והאוהב שלו
זה סתם שקר! מה חשבתי לעצמי..
שליי מינהו באמת יתעניין בי וירצה אותי בחור
שיספק אותו ללא בחורה מהצד..
פתטי.
"הוא כתב,'אני פנוי לקשר רק עם הנסיכה שלי.'
מה זאת אומרת? אני יכולה להיות הנסיכה
שלו!" והיא אכן כתבה שהיא תהיה
הנסיכה שלו. למי הוא באמת מתכוון במילה
'נסיכה' אליי או לג'וי רוס? למה שהוא בכלל
יעלה פוסט שמדבר או שנקשר אליי.
הוא בטח מרגיש הקלה שנפטר ממני.
נ.מ פליקס
"והדברים שלו נשארו בבית שלכם?"
שכבתי על המיטה שלי על הבטן ללא חשק
לכלום כשהאן לא נמצא פה.
"כן,גם הטלפון שלו אין לי מושג מה לעשות."
מינהו לא יצא מהבית שלהם במשך שלושה
שבועות. לא לבית הספר ולא לשום מפגש
עם החברים שבקושי הצליח להתקיים ללא
האן.
"איך אתה חושב בדיוק שהפוסט שהעלת
יעזור לאתר את האן?"
המיטה נשקעה. היונג'ין נישק אותי בשקט
כשנשכב עליי ובצורה תמימה מיקם את
איברו על פתח ישבני אבל אין לי כוח לזה.
מאז שאין לי את האן,החבר הטוב שלי מאז
שאנו קטנים,שעזר והציל אותי אין ספור
פעמים אין לי חשק גם לא לשכב עם היונג'ין.
הוא ניסה כמה פעמים להשכיב אותי ועצוב
לי שהוא צריך להתאמץ בשביל וזה ועוג
יותר רע לי ועצוב לי שהזין המהלך הזה
מדבר רק מהזין. בכל פעם שאמר לי
'אני מקווה שהאן יחזור.' זה רק בשביל
סקס ולא יותר מזה.
קמתי מעצבים מהמיטה שלו שבחדר שלו
ונכנסתי לחדר שלי ונעלתי מיואש.
"פליקס אתה שם?" פערתי את עיניי
כשנזכרתי שהוא עדיין על הקו.
"כן כן. המשטרה התייאשה מהחיפושים?
סיפרת להם שהוא נעדר?"
הוא מלמל כן ואני מנחש שיותר קשה לו ממני
כי הוא הבן זוג שלו, אבל אני הבן אדם הכי
קרוב אליו שיש והיונג'ין לא מבין את זה
לעזאזל!
"אני לא מבין מה גרם לו לעזוב. לפי מה
שאני יודע הוא לא עבר שום משבר לפני
שהוא עזב ככה בפתאומיות."
אני יודע גם שמינהו מסתיר מאיתנו משהו
או סיבה לעזיבתו הפתאומית.
"אין לי גם מושג. רבנו והשלמנו בנוגע
לנושא ההוא של ג'וי רוס וזהו. ישנתי
וכשקמתי בגשם הסוער הוא כבר לא היה."
זה כזה מוזר. רגע!
"בגשם?! אתה רוצה להגיד לי כשהיה עוד
גשם היית ער והאן לא היה בבית?!"
האן אוהב לצאת לטייל בגשם ובעיקר
לבכות.
"כן,למה? מה זה כבר משנה?"
"זה משנה! הוא יצא החוצה בשביל לבכות
בגשם! מינהו אני לא אסלח לך אם אדע
שעשית משהו שגרם לו לבכות ולא לחזור."
ניתקתי לו ונפלתי על המיטה שלי.
הבטתי מעלה לתקרה,מבטי סטה הצידה
לשידה שעליה תמונה של שלושה זרועות
מדממות ושרוטות. שלי,של האן וג'ונגין.
ג'ונגין גם לקח את זה קשה,הוא חושב שזה
בגללנו שהוא עזב. אולי הוא עבר משהו
ולא שמנו לב? זה הזוי. רק מלחשוב על
זה אני מתחרפן. ואני עוד יותר מתחרפן רק
מלהבין שצ'אן חטף ממני את ג'ונגין לבית
מלון,או נופש בשביל להרחיק אותו ממני,
דווקא כשהאן חסר!
"אהההההה!" צעקתי צעקה חזקה בכל חלל
החדר והוצאתי מהצעקה הזאת את כל מה
שישב עליי. אני מרגיש יותר טוב עכשיו.
נ.מ מינהו
הנסיכה שלי עזב אותי פאקינג בגללי!
לא סיפרתי את זה למשטרה או לפליקס
או לכל אדם שהתעניין בעזיבה של אהובי.
כשקמתי הטלפון שלי היה דלוק על הצ'אט
שלי ושל ג'וי רוס,על ההודעה המזדיינת
שהיא שלחה לי כשהוא קרא אותה!
ידעתי שזו טעות לשכב ולהסכים לזונה
הזאת..מאוחר מדי להתחרט.
לקחתי את החולצה של האן שלי לידיי
ושאפתי מלוא האף את הריח הנעים שלו.
אני מתגעגע ללטף את השיער בצבע גוונים
שלו..ללחיים השמנות שמחכות לצביעות שלי.
השפתיים הוורודות שלו,שנבלטות כשהוא
מתעצבן או שהוא מובך. השפתיים שלו..
פאק! אני מחכה רק לטעות מהן שוב.
החיבוקים הקטנים שהוא היה נותן לי
וכבר תפסו מקום בלבי. הוא לא פה רק
שלושה שבועות והוא כבר חסר לי.
הטלפון שלי שכב על הרצפה ורטט
כשהשוטר רוס התקשר אליי. כן,האב החורג
של ג'וי רוס. נעניתי לשיחה ונעמדתי ישר.
"בבקשה תגיד לי שאיתרתם אותו."
שאלתי בדרישה מלא צפיות.
"איתרנו אותו." יש!!! צפו בעיניי דמעות
קטנות של אושר והתרגשות גדולה.
"ואיפה הוא?" הלב שלי דופק פעימות נורא
חלשות וחזקות.
"בבית היתומים,'freedom' קרוב אליך.
אם תיכנס לסמטה השמאלית כשתצא
מהשכונה שלך ואז תיקח ימינה זה שם."
צרחתי צעקות חזקות מאושר שהוא היה
כל כך קרוב אליי שלא אכפת לי מה
הוא עושה בבית יתומים.
"אוקיי,תודה רבה לך." התכוונתי לנתק
אבל הוא עצר אותי מלנתק,"רגע,"
"הבעלים של הבית יתומים הוא ג'ייסון.
התכוונו להיכנס לשם ולתת לנו להוציא
משם בחור בשם,האן ג'יסונג לפי ההוראה
והבקשה שלך אך,הוא לא הסכים וסירב
לתת לנו להיכנס."
"מה?! אתם פאקינג משטרה למה לא הראת
לו את הצו חיפוש?" כן,הלכתי טיפה רחוק
בקשר לחיפושים עליו אבל אין דבר כזה
'רחוק' כשמדובר בנסיכה שלי.
"האן ג'יסונג,לא רוצה לצאת משם. הוא
מסרב שניקח אותו משם וגם המנהל שלהם.
אנו לא יכולים לקחת סתם אנשים
ממקומותיהם ובטח שמביתם.
משם זה כבר שלך." הוא ניתק
והפלתי את הטלפון. ביתם?
הבית של ג'יסונג שלי זה פה! איתי.
אני אלך לשם בעצמי לקחת אותו משם.
צ'אט - פליקס
'האן נמצא בבית היתומים 'freedom'
הקרוב.'
'תבוא לאסוף אותיי!'
כיביתי את מסך הטלפון מאושר.
יצאתי מהבית לכיוון החניה הפרטית שלי
ומשם בריצה לרכב. התנעתי את הרכב
בדיוק כשפליקס התקשר.
'אני בדיוק אוסף אותך.' חגרתי את עצמי
והתחלתי לנסוע לבית הגדול שלהם.
'אוקיי,אני מחוץ לבית. איזה התרגשות!!'
חייכתי לאחר המון זמן שלא הצלחתי להעלות
שום הבעת פנים שהיא לא עצב וכעס על עצמי
מאז התקרית.
ידעתי שזו אשמתי. אני ידעתי את זה עוד מזמן
שג'יסונג לא הרגיש טוב בזוגיות שלנו.
זה פאקינג אשמתי. אני אשם בכך שהוא לא
רוצה אותי,מה מבטיח לי בכלל שהוא ירצה
אותי בחזרה? אין סיכוי שלא. אמשוך אותו
בשיערות לבית שלנו,אני לא שואל אותו בכלל.
לא אכפת לי אם זה יותר מדי רכושני או אובססיבי
אבל הבעיה היא שלא אכפת לי מלבד אדם
קטן אחד. ג'יסונג שלי.
לחצתי על גז כשפניתי פנייה מהירה וראיתי
את פליקס מנופף בידו. היונג'ין יצא גם מהבית
ופליקס התעלם ממנו כשהיונג'ין התקדם אליו.
"היי." אמרתי לפליקס שנכנס לרכב שלי
וזרק את הטלפון שלו למושב מאחור בעצבים
שיש נעלמו כשבהה בחיוכי.
"היי,יפה לך חיוך." הוא חגר את עצמו וחלתי
בנסיעה.
"יפה לך ורוד." החזרתי לו כשראיתי שלבש
פוטר ורוד בהיר וציור של סנאי ואפרוח מחובקים שרקמו אותו.
"האן רקם את זה על הפוטר שלו והביא לי
את זה כמתנת יום הולדת." הוא מלמל
מחויך. אני בטוח שהוא שמח כמוני או אפילו
יותר.
"מינהו,מה אם הוא לא ירצה לבוא איתנו?
חשבת על זה? לא נוכל להכריח אותו."
הוא שיחק עם שוליי הפוטר שלו.
"הוא לא חייב לרצות. אני אמשוך אותו
בשיערות לפה." קולי הקשיח ולחצתי חזק
על הגז. פליקס גיחך.
"האובססיביות והרכושניות שלך מצחיקים."
הוא חושב שצחקתי אבל אני לא,נתתי לו
להמשיך לחשוב שסתם צחקתי.
האהבה שלי כלפיי ג'יסונג רק התגברה בכל
הזמן הזה כשהבנתי שאני לא מסוגל לשרוד
מבלי להסניף את הריח הטבעי והנעים שלו
בבוקר,מבלי לנשק את השפתיים הרכות
והקטנות שלו,מבלי לנשוך את הלחיים השמנות
שלו,מבלי פאקינג לקום איתו בבוקר.
"אתה ממש שקט מינהו." לא הגבתי.
"הגענו." פליקס יצא מהרכב בטריקה ואני
הוצאתי את המפתחות מהקלאץ' בזריזות.
שנינו נעמדנו מול בניין גבוה וחצר סגורה,
שלט מעליה 'freedom' פתטי.
נכנסנו מהדלת השקופה ובחנתי את המקום
לפי החיצים שעל הקירות.
"שלום,אני מחפש פה מישהו."
אמרתי לבחורה שלא הפסיקה לתקתק
במחשב כל מיני דברים כשראשה מורכן.
"את מי אתה מחפש?" היא הרימה את ראשה
וכאילו בחנה אותי לפי גבותיה המקווצות.
"האן ג'יסונג." פיה נפער מעט.
"ה-הוא בקומה השנייה כרגע עם ג'ייסון.
מי אתה עבורו?" פליקס כבר התקדם
במהירות לכיוון המדרגות.
"ולמה זה עניינך?" לא חיכיתי לתגובה שלה
וכבר עליתי מהר עם פליקס לקומה השנייה.
לעזאזל למה יש מיליון חדרים?!
"מינהו! בחדר הזה כתוב ג'יסונג!"
הוא צעק בלחישה ומיד נעמדנו למול הדלת.
לחצתי על הידית ופתחתי את הדלת באיטיות.
גבותיי התרוממו בפלא. נער עם שיער ארוך
אפור מחובק עם נער. הוא ממש מזכיר את
האן...אבל להאן לא היה משקפיים או שיער
אפור. הם ניתקו את החיבוק ואז שמו לב
אליי ואל פליקס שמתבונן בהם.
הנער ההוא נותן לי הזדמנות להבין האם זה
הג'יסונג שלי.
זה הוא.
"ג'יסונג.."