(סופי וקיף)
מלא התרגשות נקש קיף על דלתה של סופי, סופי ששמעה את הנקישות ניגשה מהר אל דלת חדרה לפתוח אותה, קיף כבר היה יכול להרגיש את כל הרגשות האופיינים לה מעבר לדלת, כשפתחה את הדלת רגשותייה הפכו לחזקים יותר ונרגשים יותר, "היי", אמרה סופי.
"שלום פוסטר", ענה לה קיף חזרה בחיוך הכובש שלו.
סופי חייכה אליו חזרה, פרפרים השתוללו לה בחזה קרוב לאיפה שהלב שלה פעם חזק כל כך וכמעט ניסה להימלט החוצה.
קיף הרגיש את אותה התחושה ולא רק בגלל שהיה אימפת, כל פעם שסופי חייכה אליו צמרמורת פשטה בכל גופו.
"איפה רו?", שאלה סופי.
"היא הסכימה לי ללכת בלעדיה בגלל... טוב אני אסביר אחר כך, אבל את חושבת שתוכלי לעשות אותו הדבר עם סנדוור?" שאל קיף.
סופי חייכה אליו היא שמחה לדעת שהוא תיכנן עבורם משהו לעצמם, למרות שקיף היה נבוך מעט.
"אין מצב שאני משאיר את סופי לבד", אמר סנדוור מהמסדרון.
"נו קדימה גיגנאטור אתה לא סומך עלי?", אמר קיף עם חיוך, סופי הזדהתה עם החיוך הזה וציחקקה.
"אפילו לא כשרו לצידך", ענה סנדוור.
"אאוץ', הלב שלי אני לא יודע אם אוכל לעמוד בזה", אמר קיף כשהוא אוחז בחזה שלו בדרמטיות.
סופי צחקה, "אני רואה שהתאמנת על זה הרבה", אמרה סופי.
קיף חייך אליה וסופי לא ידעה איך היא מסוגלת לחייך אפילו יותר.
היא ניגשה לסנדוור ולחשה לו משהו באוזן שגרם לו צבע ירוק מסמיק על הפנים.
"אוקיי", אמר סנדוור. "אני חושב שתוכלו להסתדר בעצמכם וגם נוביטי עדיין מגנה עלייך בקרקעית האדמה, רק אל תשכחי את זה למקרה שתצתרכי אותה", אמר סנדוור.
"אני מבטיחה לך סנדוור שהכל יהיה בסדר", אמרה סופי שלמען האמת הייתה מעט מרוצה מעצמה.
"אני מקווה שכן", אמר סנדוור שניראה מעט מודאג.
קיף אחז בידה של סופי וגרר אותה אל מחוץ אחוזת הייבנפילד, כשהגיעו לאורוות האליקרונים היה חייב לעצור ולשאול את סופי.
"מה אמרת לו כשגרם לו להגיב ככה?", שאל.
סופי חייכה אליו חייך זדוני, "כלום, רק שיש לי באייפוד שלי סרטון שלו רוקד ביחד עם גריזלה במכנסיים צמודים", אמרה סופי.
קיף הביט בסופי בהלם מוחלט, את חייבת להראות לי את זה אחר כך.
סופי חייכה אליו ולא ענתה, מה שגרם לו פרפרים בבטן.
"אז למה הבאת אותי הנה?", שאלה סופי.
"או כן זה, אני רק חשבתי על... הדייט המושלם עברונו? אם זה בסדר מבחינתך? אני כמובן לא רוצה אם--"
"קיף!", קטעה אותו סופי באמצע.
"כן?", שאל קיף.
"אתה מדבר יותר מדי", אמרה סופי, וציחקקה.
קיף חייך ושיחרר את סליבני מהכלוב שלה, היא דהרה במהירות לכייונם בשידורים חוזרים של "קיף! סופי! קיף! סופי!"
סופי חייכה אל סוסת האליקרון וליטפה אותה באפה.
"אני מנחשת שאת שמחה לראות את קיף?", אמרה סופי.
"כמובן שהיא שמחה", אמר קיף. "אני הרי האלף האהוב אליה", אמר עם חיוך.
"אחריי", אמרה סופי בחיוך.
אז מה תיכננת?", שאלה סופי. "אנחנו הולכים לרכב על האליקרונים?".
"אממ... האמת שאני חושב שניקח רק את סילבני איתנו", אמר קיף.
"לאן?", שאלה סופי.
קיף חייך אליה חיוך חולמני ונלהב בו בזמן.
"לכל מקום שרק נרצה".
סופי.
סופי עלתה על גבה של סילבני והשיטה יד לקיף שהתיישב מאחוריה ואחז במותנייה לאיזון, היא הרגישה פרפרים בבטן והפעם היא לא התנגדה להרגשה.
סילבני החלה להתעופף בשמיים כשהיא נושאת את סופי וקיף עליה, תחילה זה היה מהיר כל כך שהרוח שרקה לסופי באוזניים, אבל לאחר מכן סילבני החלה להאט בדיוק כשהגיעו כמעט לעננים, אז כבר לא היו יכולים לנשום, והם פשוט שייטו להם בשמיים.
"לאן שלא נלך". אמרה סופי "אני תמיד ארגיש בטוחה איתך", היא חייכה חיוך גדול והייתה בטוחה שקיף מרגיש בכך.
"אני יודע שזה ישמע לך אירוני אבל כל פעם שאני לצידך אני מרגיש בטוח, אפילו שאני תמיד מצליח בסוף לסבך הכל, אני תמיד סומך על פוסטר היכולה הכל", אמר קיף בחיוך,
סופי לא הייתה בטוחה אבל היא הייתה יכולה לחוש בכך.
"איך אתה עדיין מסוגל לעשות את זה?", שאלה סופי.
"לעשות מה?", שאל קיף.
סופי נאנחה וכמעט התעלמה לגמרי מהנושא אבל החליטה שלא.
"איך אתה יכול להמשיך לחשוב עלי ככה אחרי שאני הייתי אנוכית כל כך אלייך, אף פעם לא התחשבתי ברגשות שלך ותמיד צעקתי עלייך פקודות, התנהגתי בשתלטנות ובחוסר הבנה מוחלטת ואתה איכשהו ממשיך..." סופי רצתה להעיף מבט לאחור להביט בקיף לדעת איך הוא חושב על כך, אם הוא כועס, אם הוא עצוב, אם הוא מבין, או אפילו מבולבל, אבל היא לא העיזה להעיף מבט, היא לא רצתה שידע כמה היא מאוכזבת מעצמה באמת.
יותר מהכל סופי לא ציפתה לכך שקיף יצחק בקול, סופי החלה להסמיק ולחשוב שאולי הכל הזה בעצם מתיחה נועדה להפוך אותה לבדיחה.
"את צוחקת נכון? זאת בטח חייבת להיות הבדיחה הכי מגוכחת שעלתה על דעתך, זה בדיוק ההפך ממי שאת פוסטר, את דואגת לכל מי מסביבך ואף פעם לא רוצה לבלוט יותר מדי, את תמיד רוצה רק לטובת כולם, ואת אף פעם לא תצליחי להשתלט אפילו אם תנסי... אלא אם כן אלמד אותך, אני אוכל ללמד את תרגילי השובבות שלי ואת תלמדי אותי איך להיות ילד פלא עם חמש יכולות! סגרנו?", אמר קיף כאילו סגר עסקה.
זאת בדיחה ממש מגוחכת", אמרה סופי.
"אני רק אומר שזה לא רעיון רע, אני חושב שלמען האמת זה הרעיון הכי טוב שהיה לי, עם הגאונות שלי והכוחות המטורפים שלך נוכל להיות צוות קיפוסטר הכי טוב בעולם", אמר קיף.
"רק שנינו לבד?", שאלה סופי.
"כן, את בטח לא היית רוצה בזה..." אמר קיף והסיט את מבטו לאחור.
"מי אמר שלא", סופי וקיף היו שניהם לבד ברחבי השמיים על גביה של סילבני צמודים זה לזו, סופי הסתובבה אליו רכנה קרוב והביטה בעיינו, קיף יכל לבהות בעיינה החומות הזהובות לנצח, היא חייכה ואחזה בידו.
"קיף, אני..."
"חכי רגע! זה לא חלום נכון? זה באמת קורה עכשיו?", שאל קיף.
סופי חייכה אליו.
"זה מרגיש כמו חלום, אבל טוב להודות שזה אמיתי", אמרה.
קיף נרגע וחייך חזרה אל סופי.
"רק רציתי לוודא", אמר.
קיף.
סילבני החלה לעוף מהר יותר וחזק יותר וזה כבר לא היה "לשייט ברוגע בשמיים" היא הגבירה מהירות וכיוונה את עצמה לכיוון האדמה, מהר יותר ומהר יותר.
"מה קורה כאן!?", שאלה סופי, היא אחזה בצווארה של סילבני לתמיכה כדי לא ליפול.
"היא רוצה להשתגר", אמר קיף, הוא אחז בידה של סופי ואז במותן שלה וחיבק אותה לתמיכה כי היא ניראתה כאילו עמדה לאבד איזון.
סופי הסמיקה אבל עדיין הייתה ממוקדת.
"נכון אבל לאן?", שאלה.
"היא רוצה שאת תחליטי פוסטר ומהר".
"אני?! אבל? איך אתה יודע בכלל?", שאלה במתח.
"אני מסוגל להרגיש אותה, תסמכי על האימפת, תחשבי על כל מקום שאת רוצה להיות בו ותשדרי אותו לסילבני היא כבר תצליח להסתדר משם", אמר קיף.
סופי נלחצה ממש, היא נשמה מהר וקיף יכל להרגיש את הלב שלה שפועם חזק אבל הוא גם הצליח להרגיש ביציבות חזקה, בגלל זה הוא סמך עליה.
סילבני צללה עוד ועוד לכיוון האדמה כשברקים עטפו סביבם קיף הרגיש זרמים בכל הגוף והרוח שרקה לו באוזניים והכתה בו חזק כל כך.
הדבר הבא היה חושך רעמים הכו באוזניו של קיף, כל זה נמשך רק לכמה שניות שנדמו כמו נצח.
קיף עדיין הרגיש בסופי שאוחזת בו, הוא כמעט ידע שהוא צריך לפחד אבל לא יכל כשידע שסופי כאן לצידו, אור הכה חזק הכה בעייניו והרוח עדיין המשיכה לשרוק באוזניו של קיף אבל פחות גרוע ממקודם, סילבני נחתה נחיתה בטוחה ורגועה יותר לקרקע, במקום בו היה נראה ממרחקים ארמון מפואר וכל מיני מקומות שהזכירו במעט את הערים האבודות, לולא המתקנים המוזרים שהיו שם והחנויות, בכל מקום היו אנשים שהתלבשו בבגדים שדי אפיינו בני אדם, חולצת טי שירט ומכנס, אבל החלק המוזר היה שבינהם היו כאלה שהלבשו בתחפושות עכבר ענקיות והיו גם נשים שהתלבשו בצורה די מחשידה את אוראלי מהמועצה, בגדים וורודים ונוצצים עם איפור נוצץ תואם.
"זה לא ניראה שמישהו פה מודאג כל כך מיוניקרון נוצצת ושני ילדי בבגדים מוזרים", אמר קיף.
"דברים כאלה לא יכולים להראות מוזרים בדיסנילנד", אמרה סופי בחיוך שליו.
"דיסנילנד?", שאל ותהה למה השם נשמע לו מוכר כל כך.
סופי חייכה אליו, "זה המקום הראשון שעלה לי בראש, אני לא הייתי כאן מאז... לפני המון זמן".
קיף נתן לה רגע לתת לרגשות לדעוך, הוא הצליח להרגיש אותה וכמוה והבין שהיא צריכה כמה שניות ללא שאלות או "אני מצטער בשבילך" פשוט לתת לה לדעת שאני מבין במקום לומר את זה ברחמים.
"אני לא יודע מה איתך אבל אני ממש רוצה לעוף למגדל ההוא בארמון המפואר הזה", אמר קיף.
סופי ציחקקה, "אתה לא נורמלי, אני לא חושבת שדבר כזה מותר בכלל", אמרה סופי בחיוך.
"זה לא משנה לי פוסטר, את אמורה לדעת מבין כולם מה אני חושב על חוקים וכמה מהר נוכל להשתגר עוד לפני שיתפסו אותנו".
סופי הביטה בו כשהתרגשות היכתה בה כלפי פנים ורגש.
"קדימה", היא אמרה והורתה בחיוך הכי מדהים שלה לסילבני לעוף לקצה המגדל.
סופי וקיף.
"הנוף כאן מדהים אפילו יותר מלמעלה", אמר קיף סופי הזדהתה איתו, כשהייתה קטנה תמיד נהגה לבקר במקום ההוא בחופשות ואף שהוא היה מרגש מהמקום שבו נמצאה בו כרגע זה היה יפיהפה אפילו יותר.
"דבר בשקט שלא ישמעו אותנו", אמרה סופי.
קיף נבהל לרגע מרגש החרדה של סופי אבל לא נתן לזה לעצור אותו.
"זה לא משנה לי", אמר ואז חזר על זה שוב בקול יותר "זה לא משנה לי!".
סופי נבהלה אבל נהנתה מההומר של קיף בו בזמן.
"קיף", אמרה סופי וצחקה.
"השם הוא קיף סנסן, ואני עליתי לכאן מנגד לחוק!", צעק קיף.
"אתה משוגע", אמרה סופי וצחקה אפילו יותר.
קיף נהנה מזה שהצליח להצחיק את סופי.
"תחזרי על זה בקול", אמר.
"מה?", שאלה סופי מבולבלת.
"פשוט תסמכי על האימפת פוסטר, תצעקי לעולם מה שאת רוצה להגיד", אמר בחיוך והתרגשות על פניו.
סופי רצתה להתנגד לרגע אבל משהו בתוכה דחף אותה לעשות זאות, "אני אוהבת אותך!", צעקה סופי. לרגע היא הייתה מבוהלת אבל לפי המבט המעודד של קיף היא הרגישה כאילו עשתה את המעשה הנכון.
"אני סופי פוסטר, אוהבת את קיף סנסן!", חזרה על כך שוב.
"גם אני אותך!", הכריז לעולם, ואז חזר על כך שוב בקול שקט יותר. "גם אני אותך"
סופי חייכה וקיף היה מלא פרפרים רק מהמבט.
הם שמעו צעדים נוקשים מתקרבים אליהם מכיוון מטה.
"זה כנראה הסימן שלנו לעזוב", אמר קיף.
"אתה צודק", אמרה סופי.
הם רצו עלו במהרה על גבה של סילבני שעפה לכיוון השמיים.
"אז לאן נלך עכשיו?" שאל קיף.
סופי חייכה "בוא רק נעוף שנינו בשמיים על גבה של אליקרון נוצצת..."
הסוף.
**********************
זהו זה הפרק האחרון!!!! אני מקווה שאהבתם.
אבל הפעם לפני שאתם הולכים אני רק רוצה לספר לכם משהו אחרון, הסיפור הזה לא היה אמור להיות קיים בכלל, אני בהתחלה כשכתבתי את הפרק הראשון אז לא ציפיתי בכלל שמישהו יקרא אותו ולא חשבתי להמשיך בכלל בכללי אבל אני החלטתי להמשיך רק בזכות שעודדתם אותי להמשיך ובאמת תודה שקראתם❤️✨️
תודה לכם:
Annabeth_Sophie
ItMeHi2011
KeeFoster292
keepeerofthelostcity
RomianneSella
sokeefe0
ולכל כך הרבה שקראו באמתת גם לאלה שלא יכלו להגיב אני ממש מעריכה תודה רבה✨️
************************************
תנו בכוכב☆