נ.מ פליקס
"אני כל כך שמח בשבילך!" צעקתי כשיצאנו להפסקה מתעלם מהתלמידים שהסיטו אלינו מבט.
"סוף סוף שכבתם האן כמה זמן לקח לך?" ג'ונגין שאל באדישות אטומה ומעצבנת.
"לקח זמן אבל היה שווה את זה.ואל תצעקו
את זה בחוץ כולם שומעים אתכם." האן מלמל מובך כשתלמידים הפנו את מבטם אלינו.
"זה באמת היה שווה את זה?" ג'ונגין שאל.
"כן. משהו כמעט התפקשש לדעתי בגללי אבל רק השתפר השאר."
"אתם לא רבתם לפני? שתדע שאנשים רווקים בגלל גירושין ומוות." ג'ונגין אמר מדכא כמובן.
"ג'ונגין מה יש לך? איזה גירושין?"
"כלום לא קרה. אני דואג לו שלא יתאכזב ממינהו בסופו של דבר." הוא אמר ונשען על ידו כאילו משועמם מאיתנו.
"טוב לא משנה. סתם היה בסדר גמור." האן מלמל והלך לבניין השני של הכיתה של מינהו.
בהפסקות הקצרות כולנו מתפצלים בחצרים.
ראיתי את היונג'ין מדבר עם כמה בחורים שהם כנראה חברים שלו..אני רוצה ללכת לומר לו שלום
אבל הם נראים מאיימים. הסתובבתי בדרכי ופגשתי בבחור שלא ציפיתי לראות..לפחות לא רציתי.
"היי פליקס. הרבה זמן לא דיברנו."
מארק.
"כן..אני רוצה להתנצל." אמרתי לו והוא התקרב אליי עוד יותר.
"על מה יש לך להתנצל?" הוא שאל עם עיניים מצומצמות.
"שניצלתי אותך ככה כדי לפגוע בהיונג'ין..זה היה ממש לא אני ומגעיל מצידי לשחק בך ככה."
"אה זה? זה לגמרי בסדר. זה עבר מזמן,חשבתי שאתה שונא אותי כי בקושי דיברת איתי." הוא אמר וליטף את עורפו עם ידו ממבוכה.
"חשבתי אותו דבר בגלל הנשיקה..מארק אפשר חיבוק?" פרסתי את ידיי וזה נראה שהוא היסס לפני שהנהן וחיבק אותי בגופו הגדול. הגוף שלו ענק ורחב מרוב שרירים. ככה שהגוף הקטן שלי נכנס בשלו פעמיים ושריריו עטפו אותי בחום שזהה לשל היונג'ין.
"אהמ אהמ." קול קטע את חיבוקנו ושחררנו אחד מהשני. היונג'ין..
"היי יפה שלי." היונג'ין משך אותי אליו בעזרת זרועי ונישק אותי על השפתיים.
"היי. השלמתי בדיוק עם מארק." מארק לקח צעד אחורה ורק התבונן בנו.
"כן? בעזרת חיבוק? מתי רבתם?" היונג'ין שאל כשחיבק צד אחד של מותני ברכושניות.
"לא,רק דיברנו קצת והתנצלתי על הניצול שהיה בטעות." אמרתי,מחייך למארק והיונג'ין שעשו תחרות נעיצת מבטים קשוחה.
"הגיע לו האמת.." היונג'ין מלמל לאוזני בכדי שמארק לא ישמע אבל שמע.
"היונג'ין ופליקס אני עושה מסיבה בעוד כמה ימים. תבואו? זו תהיה מסיבה איכותית עם כל הבית ספר.
עם אלכוהול ובלי סמים. רוצים?" הוא שאל כמשכנע אבל היונג'ין לא הגיב.
"למה לא? היונג'ין אתה בא איתי." אמרתי לו קובע עובדה.
"אולי יהיה לנו משהו בזמן הזה בייב לא כדי שנלך. אמרתי לך ששום דבר טוב לא יוצא מהמסיבות האלו."
"מה כבר יכול להיות לא בסדר? אין סמים רק אלכוהול מצידי זה בסדר."
"בסדר מארק אני ובעלי נבוא." הוא אמר ופערתי את עיניי כהלם שקרא לי 'בעלי' בפני מארק
והסרתי את זרועו שחיבקה אותי ברכושניות והוא ישר החזיר ושלח לי מבט מאיים.
"יופי רק ש..תוודא שבעלך יבוא איתך ביחד שלא יפרד ממך." הוא אמר והלך לחבורת חברים שהיה שם מאחוריו.
"למה הוא התכוון?" שאלתי את היונג'ין שלא פתח את פיו.
"אני צריך לזוז להתראות אהוב." הוא נשק לי בלחי וגם חזר לחברים שלו. רציתי להגיד לו שאנחנו צריכים לדבר על מה שקרה אבל הוא פשוט מתעלם מזה ומנשק אותי כרגיל. הוא התנהג שונה..לא כמו פעם. שמעתי צלצול טלפון מהתיק שלי,הוצאתי את הטלפון ולפני שפתחתי את מסך הנעילה התבוננתי בתמונת הרקע שלי ושל היונג'ין.
פתחתי מהר את המסך עם הטביעת אצבע.
קיבצתי גבות למראה ההודעה..
מספר לא מזוהה: היי פליקס.
את/ה: היי,מי זה?
מספר לא מזוהה: תסתובב לאחור.
הסתובבתי לאחור וראיתי את ג'ונגין הדפוק.
"ג'ונגין מטומטם אתה שלחת לי את ההודעה?"
"מה? איזו הודעה אני שמור אצלך." הוא אמר את זה כמובן מאליו.
"אה נכון. מה אתה מחזיק?" שאלתי אותו כשראיתי אותו עם פרצוף דיכאון ושקית שחורה שמשכה את עיניי.
"כוסות קפה..מי שלח לך הודעות?" הוא שאל מסוקרן.
"הוא כתב לי להסתובב לאחור וראיתי אותך. הוא לא מזוהה." בחנתי את הסביבה אבל לא היה איש.
"תכתוב לו שאתה לא רואה אותו." ג'ונגין שנעמד לידי וקרא את ההתכתבות הקצרה שלנו.
את/ה: אני לא רואה אותך. כבר הסתובבתי
מספר לא מזוהה: אני יודע אני יכול לראות אותך רק רציתי לראות את הפנים שלך.
הוסמקתי ללא שליטה..מי זה יכול להיות?
"הוא אידיוט או מה?" ג'ונגין אמר.
"כן..יש לי גם חבר." ג'ונגין הנהנן שזה נכון.
את/ה: בכל מקרה יש לי חבר.
מספר לא מזוהה: הוואנג היונג'ין אני כבר יודע. אבל זה לא מונע ממני לדבר איתך. תוכל להגיד לחבר הברונטי החתיך שלידך ללכת?
"ג'ונגין תראה מה הוא כתב!" הראיתי לו את מסך הטלפון והוא קרא בקול.
"לידך..ברונטי חתיך? הוא בהחלט לא עיוור."
ג'ונגין אמר בהתנשאות יתר.
"אממ אני בספק." אמרתי והוא רק הרציף פנים.
"אני אלך אל תדאג." הוא הוציא מהשקית כוס שוקו קרה עם שוקולד,מרשמולוז',מייפל ומלא דברים והציע לי.
"ביי ותודה ג'ונגין גם אעדכן אותך."
"ברור שתעדכן אותי מוח." הוא אמר והלך. התיישבתי בספסל מתרכז בטלפון עד כדי כך שלא שמתי לב שתלמיד התיישב לידי.
מספר לא מזוהה: אני מבטיח לך שאני לא פדופיל.
את/ה: תזדהה.
כתבתי לו וציפיתי לתמונה והוא לא היסס לשלוח תמונה שלו. ראו רק את העיניים שלו,אחת כחולה ברורה והשנייה תכלת חלש. שיערו השטני צץ בתמונה.
מספר לא מזוהה: דעתך על העיניים שלי?
את/ה: אתה נורא יפה,לפחות העיניים. איך זה שאף לא ראיתי אותך בבית ספר אם אתה פה?
מספר לא מזוהה: היית עסוק בהיונג'ין אבל תודה.
הסתכלתי לצד הבחור שהתיישב לידי המכוסה בקפוצ'ון שחור וקמתי ללכת כשנשמע הצלצול.
מספר לא מזוהה: אל תתרחק ממני..
את/ה: הייתי לידך?
הסתובבתי לראות אם הבחור ההוא עדיין על הספסל אבל הוא נעלם כלא היה.
מספר לא מזוהה: אתה חושב שהיית לידי? עברת אותי יונגבוק.
את/ה: א,אתה הבחור שהתיישב לידי בספסל? ב,למה ואיך אתה יודע שקוראים לי יונגבוק?
מספר לא מזוהה: כולם יודעים שקוראים לך יונגבוק וכן התיישבתי לידך.
אני לא מאמין חתיכת פספוס! הוא באמת נראה טוב..
אבל היונג'ין יש אחד!
את/ה: בחור זר ומסתורי תגיד לי מה שמך?
כתבתי לו כשהתיישבתי כבר במקום שלי ליד האן שהתכתב עם מינהו והצצתי לו.
ראיתי הודעה שמינהו כתב לו 'כבר לא כואב לך?'
ואני חייכתי,נזכר בפעם הראשונה שלי ושל היונג'ין.
מספר לא מזוהה: שמי הוא בחור זר ומסתורי.
את/ה: אז להתראות לך בחור זר ומסתורי עם השם הכי קליט בעולם.
שמרתי אותו בתור 'בחור זר ומסתורי'
בחור זר ומסתורי: להתראות מיס יונגבוק.
כיביתי את המסך טלפון והתרכזתי בשיעור.
הבחור הזר והמסתורי הזה..דיברתי איתו בקושי כמה דקות והוא עוד לא אמר לי את שמו האמיתי
ועכשיו אני עוד יותר מסוקרן לגבי שמו..
הוא התיישב פאקינג לידי ויכולתי לראות אותו אבל הוא היה עם קפוצ'ון שחור אז לא יכולתי.
איכשהו הוא יצא קצת קנאי על היונג'ין אבל הוא נשמע חמוד ולא כמו בחור מטריד.
'מיס יונגבוק'... זה נראה כאילו הוא מעוניין בי אבל הוא בכל זאת המשיך להתכתב איתי אז אולי לא.
לולא היו-
"מר יונגבוק יש לך משהו לומר בנושא?" קולה של המורה העירה אותי ממחשבותיי.
"איזה נושא?" והסתכלתי על האן שיציל אותי
אבל הוא לא בא לעזרתי.
"מר יונגבוק אם אתה לא מתכוון להקשיב בשיעור,תוכל ללכת. אתה מרגיש טוב?"
אוכל להינצל!
"האמת שלא..קשה לי להקשיב עם המיגרנות
שיש לי." הנחתי את ידי על מצחי והיא בהתה
בי במבט דואג.
"אז תוכל ללכת לאחות בית הספר ולהשתחרר."
"המורה אני יכול ללכת איתו. הוא בטח יתבלבל ולא ידאג לעצמו." האן אמר בניסיון להשתחרר איתי אבל לא אתן לו!
"המורה זה לגמרי בסדר שאלך לבדי. אני דואג לעצמי ויש לי מים. להתראות האני." אמרתי לו והוא עשה חיוך הפוך עצוב. יצאתי מהכיתה,שמח על ההזדמנות לצאת לבד ובשקט לבית.
נכנסתי לחדר האחות לאחר שדפקתי על הדלת.
"תטפל בעצמך זו הפעם השנייה שאתה מגיע ככה חבול. אוקיי?" שמעתי את האחות אומרת למישהו שהיא טיפלה בידו מלא דם. בחנתי אותו וזה הבחור עם הקפוצ'ון השחור! הוא פאקינג לידי שוב.
"זה סתם." קולו עמוק,מושך וסקסי.
"שוב רבת מכות היום?" היא שאלה מיואשת כאילו זו הפעם השמינית שטיפלה בו להיום.
"אמרתי לך כבר שאני והיונג'ין התאמנו באגרוף אמיתי,מקצועי בבניין ושנינו נפגענו בבעיטת פספוס לקיר." הוא לא הביט בי. הוא מרוכז בידו החבושה סביב אגודלו.
"באמת? לא היונג'ין הרביץ לך?"
"אני תמיד מנצח אותו זה בשביל לחזק אותו ועל הדרך לי לפרוק עצבים. כמו שאת רואה."
התיישבתי על מיטת החולים מאחוריהם בחדר בו שני מיטות. האחות הסתובבה אליי וחייכה והחזרתי לה גם חיוך.
"האחות אני לא מרגיש טוב ואני צריך שחרור."
אמרתי בכדי למשוך את תשומת ליבו והוא הרים את הראש! מבטינו סוף סוף הצתלבו והעיניים שלו בדיוק כמו בתמונה ששלח לי אבל עכשיו הבגדים שלו היו נראים שונים וזה מטעה.
"אני באה אליך." היא רשמה לי שחרור ומדדה לי חום.
"יש לך 39.7 חום! פליקס אני ארשום לך גם כדורים לראש ותלך במיידי הביתה לנוח."
הנהנתי אולי יש לי באמת חום? הבחור שוב הרכין את ראשו לטלפון שלו ולא לא לפני שהרים את תיקו לכתפו.
צ'אט - בחור זר ומסתורי
'תרגיש טוב מיס יונגבוק.'
את/ה: תודה לך בחור זר ומסתורי.
אז יכול להיות שזה באמת הוא? טוב אולי הוא מעדיף שהקשר שלנו יהיה מסתורי.
"תודה האחות." הכנסתי את הכדור לראש לתיק ויצאתי מהחדר אחות והוא לא היה שם.
שמעתי 'טינג' צלצול טלפון להודעות!
אולי זה שוב הוא? פתחתי מהר את הטלפון וראיתי שזה היונג'ין.
צ'אט - היונג'יני שלי❤️
'בייב איפה אתה?'
'עוד מעט אני הולך הביתה יש לי 39.7 חום.'
'בייב אני אחכה לך אני ברכב.'
סגרתי את הטלפון באכזבה שזה היונג'ין שמתנהג כאילו כלום לא קרה.
---
"איך אתה מרגיש?" היונג'ין שאל כשהיינו
בנסיעה ונשענתי על חלון הרכב.
"כמו מישהו שיש לו 39.7 חום." מלמלתי והוצאתי את הטלפון שלי מהכיס שעבר מהתיק לכיס ולא שלחו לי אף הודעה..אוף. נשפתי בתסכול.
"בייב שלי משהו עובר עליך." היונג'ין אמר.
"אתה עובר עליי. אתה מתנהג כאילו כלום לא
קרה כשהיית מסומם כמו אידיוט." אמרתי לו
והוא רק התרכז בנסיעה.
"ידעתי שכעסת עליי כי ישנת בחדר שלך...
שתדע שכל מה שאמרתי זה בולשיטים לא התכוונתי לזה באמת."
"למה בכלל לקחת סמים?" שאלתי אותו מסוקרן עם מבט תהייה.
"לא עניינך." עזבתי אותו בלי שאלות שלא יעשה
תאונה עם ההתפרצויות זעם שלו.
שוב קולו של ה'טינג' חזר והבטתי לראות מי זה.
צ'אט - בחור זר ומסתורי
'אתה כבר נח ומרגיש יותר טוב?'
'לא אני עדיין ברכב עם היונג'ין.'
'בהצלחה לך. איך הוא?'
'עצבני וממש מעוצבן.'
'מיס יונגבוק אל תדבר איתו שלא תיפגע.'
'גם מארק אמר לי שאפגע ממנו..למה הכוונה?'
'הוא מסוכן ורכושני כששואלים אותו על שתייה מופרזת באלכוהול,סמים,העבר שלו..אל תדבר איתו בבקשה ממך.'
'אוקיי תודה על הדאגה בחור זר ומסתורי.'
'אתה לא צריך להגיד תודה מיס יונגבוק.'
'אני רוצה.'
'אני מקווה אז שתמשיך לרצות לנצח.'
חייכתי כשקראתי את ההודעה ומבטו של היונג'ין נתפס בי.
"מה זה פליקס עם מי אתה מדבר?"
"אממ האן! הוא סיפר לי על דברים שפספסתי בשיעור." שלא יצא בו הצד הרכושני..אם הוא יגלה
שאני מדבר איתי אני נחשב כמת.
"ולמה חייכת?"
"מקנא?" התגריתי בו ונזכרתי שלא לדבר איתו כי הוא לא הוא עכשיו. הוא לא ענה והמשיך בנסיעה.
---
"פליקס די להתווכח. אתה מרגיש לא טוב והחום שלך עוד מעט יגיע ל40.7 חום!" היונג'ין כיסה אותי עם סדין לבן על המיטה שלו.
"ומה אתה תעשה בזמן הזה?" כמובן שאנצל את הזמן שהוא לא יהיה לידי מי יודע אם 'בחור זר ומסתורי' יכתוב לי.
"עם כמה חברים בסלון או בבריכה." הוא אמר כשבדק שאני מכוסה טוב ונישק אותי במצח.
"טוב..היונג'ין..הייתי היום אצל האחות של הבית ספר אתה יודע ושמעתי מישהו שאמר שהוא התאמן באגרוף עם הוואנג היונג'ין. אתה בסדר?"
"מי זה היה?" הוא שאל.
"אני לא יודע רק שמעתי ללא כוונה. יש לך פצעים? ניצחת אותו?" חייכתי מהמחשבה שהוא ניצח את הבחור ההוא.
"לא עניינך. לך לישון." הוא אמר בקרירות ויצא מהחדר.
ניסיתי כמה שיותר להירדם אבל אני לא מצליח פשוט..מעצבן אותי. אני ערני מדי והמגבת שהיונג'ין
שם על מצחי רטובה וחמה.
ירדתי במדרגות מהחדר של היונג'ין לסלון,שמעתי אותם מדברים וצוחקים הרבה מהבריכה אבל מיהרתי ללכת למטבח להחליף מגבת לאחרת קרה.
בלי הסחות דעת. הפעלתי את הברז לכיוון הקר והרטבתי את המגבת שלי הרטובה.
"תשים קרח במגבת ותקפל אותה על המצח שלך.
ככה הקור יחדור ותרגיש יותר טוב ללא
מזגן." הסתובבתי כששמעתי קול עמוק ומושך כמו של הבחור מהמרפאה והסתובבתי במיידית.
"אה,כן תודה על העצה הרפואית." אמרתי כשיצאתי מההפנוזה שעיניו שלחו אותי אליו.
יכול להיות שזה הוא..עין ימינית אחד כחולה והשנייה תכלת תכולה. הוא ללא חולצה עם מכנס שחור קצר. הגוף שלו נחשף,מלא קוביות ושרירים עם מלא מסה מתוצאה של אימונים.
בוקסר שחור צץ ממכנסו.
"אני מצטער לא התכוונתי להבהיל. זה היה נראה ככה." שוב הקול הזה המושך .
"זה בסדר.." חזרתי למגבת הרטובה והנחתי על רצפת השיש לקפל אותה בהתאם למצחי.
"תיתן לי שנייה." הוא חייך ונעמד לידי למגבת.
הוא הלך לכיוון הפריזר והוציא משם קרח,הוא פתח את המגבת לאחר הקיפול הגרוע שלי ושם
את הקרח. הוא קיפל בצורה מסודרת וחלקה כאילו זו לא הפעם הראשונה שלו,הבחור הזר לקח קרח והעביר לאט קצת על המגבת כדי שתהיה רטובה מקור של קרח חזק. הוא אחז במגבת המקופלת בצורה שהקרח לא תיפול והביט בי. נותן לי אופציה להביט בגופו ובעיניו המושכות.
"אתה יכול להוריד חולצה?" הוא שאל אותי ופי
נפער ועיניי התכווצו. למה שיבקש את זה בזמן שחבר שלי פה ואנחנו במטבח? למה שיבקש את זה בכלל.
"בשביל להרטיב את הגוף החם שלך במגבת
הקרה. ככה רופאים ממדינות זרות אומרים שזה
טוב מגבת קפואה לא על המצח אלא בצוואר
ופלג גוף עליון." הוא הסביר את עצמו והנהנתי לחיוב לאט. הורדתי את החולצה והוא רק שופט
ובוחן כל פעולה קטנה שלי.
הוא התקרב אליי עד כדי כך שיכולתי לחוש בנשימותיו. הוא העביר את המגבת והשאיר אותה קצת על הצוואר שלי עד שבדק עם ידו שגופי
התקרר מהמגבת והמגע שלו נעים כמעט כמו של היונג'ין שעכשיו קר אליי יותר מהמגבת.
כל פלג גוף העליון שלי קר,מקורר לגמרי והוא ניגב את צווארי בצדדיו של הצוואר. רעדתי מעט מהקור
של המגבת והוא הבחין בכך.
הוא הסיר את המגבת מצווארי והניח את ידו החמה במקום. זה היה נעים ומשחרר כל החלף בקור ובחום.
"אתה רועד. היד שלי חמה אז זה טוב לטמפרטורת הגוף." הוא אמר בקול חלש וצרוד.
"אתה מבין הרבה ברפואה." אמרתי לו בניסיון להתחיל שיחה כשהוא מתבונן בשפתיי וידו מלטפת את צווארי.
"קצת. דברים בסיסיים." אצבעותיו עלו לפניי וחפנו את פניי. אגודלו ליטפה את לחיי ואזור מתחת לעיניים. הוא לא הסיר את מבטו משפתיו עד עכשיו
שהעלה את מבטו לעיניי. הסיטואציה אינטימית
ותשוקתית..עד שמישהו קטע אותו.
"תום תום איפה את- מה לעזאזל אתם עושים?!"
היונג'ין. הוא ישר הסיר את עיניי ממני ואת ידיי כשעמדתי שם כמו פסל. כנראה שהשם שלו זה
תום.
"היונג'ין!" קראתי בהפתעה,באמת מופתע שעשה לי התקף לב.
"תירגע היונג'ין החום שלו עלה וניקיתי אותו מחום
עם המגבת." הוא אמר לו רגוע ושליו.
"למה יצאת מהחדר פליקס?" הוא שאל אותי.
"כי רציתי להרטיב את המגבת שהייתה כבר חמה
אז הבחור פה עזר לי." חייכתי אליו כשהוא עדיין ללא הבעת פנים אלא אם כן סקסי זה נחשב..
"תביא לי אני אבדוק את החום שלך." היונג'ין
אמר מתאמץ להיראות אכפתי ודואג.
הוא הוציא מהמגירה מודד חום וקירב למצחי..
החום ירד ל-37.4 חום.
"37.4. תודה תום על שטיפלת בו בייב תנוח."
היונג'ין אמר בקרירות והלך.
"אז..תום? תודה על זה באמת." אמרתי לו כשהתכוונתי ללכת משם.
"בבקשה." הוא גם הלך במילה האחרונה.
אין לי מושג מי הוא אבל הוא בהחלט מושך...
---
אני כותבת את הפרקים ללא שגיאות ואני בודקת
אבל כל פעם התרגום האוטומטי הורס את מה
שאני כותבת ואיך שכתבתי
(הסדר של המשפטים) אז,מצטערת אם זה הורס את הקריאה❤️