-I threw my hands in the air, said, "Show me something"
He said, "If you dare, come a little closer"-
-Stay-
~אהנון~
צחוקה המתגלגל שלואונה גורם לי לפרוץ בצחוק בלתי נשלט יחד איתה והאוויר החמים בחדר לא מוסיף למצבנו.
עפעפיי כמעט עצומות ואני שוכבת חצי גוף ברישול מוחלט על אחד הספסלים בחדר הרחצה שלנו. רגליי זרוקות על הרצפה ואני מזיזה אותן בשעשוע ושעמום. ראשי באוויר וגבי נח על הספסל.
לואונה מרימה את הבקבוק הריק באוויר בעודה שוכבת על הרצפה ופותחת את פיה. מנסה לתפוס את הטיפות הבודדות שנשארו מהמשקה החריף.
״אני מבוסמת.״ אני ממלמלת לה את המובן מאליו ומתירה את החוט הקושר את שיערי רק כי הוא מציק לי כל כך.
״אמרתי לך לא לסיים הכל.״ אומרת ומצחקקת שוב.
אני ממצמצת בבלבול ומביטה בתקרת העץ מעליי ומלפפת את החוט על אצבעותיי ברישול.
״מקס הזמין אותי לדייט, יש לי דייט היום..״ אני מזמזמת.
״בהצלחה!״ לואונה קוראת בקול רם ומניפה יד.
״בערב.״ אני חושבת על כך.
״נדמה לך שכבר ערב?״ אני תוהה ומכווצת את גבותיי.
״שיט! לכל השדים!״ לואונה מתרוממת במהירות שגורמת לי לסחרחורת.
״אהנון! קומי לעזאזל!״ היא מנסה להרים אותי וראשי נופל לאחור.
״תעמדי!״ היא מייצבת אותי ומביטה בי.
״עיניים אליי אהנון,״ מצביעה על עינייה.
״אני לא בלהקה.. אל תתני לי פקודות.״ אני צוחקת משועשעת ממבטה הזועף.
״את באמת שיכורה.. שיט מקס יהרוג אותי.״ היא ממלמלת ואני מהנהנת במרץ.
״לא.״ אני עוצרת. ״אני לא רוצה שהוא יהרוג אותך!״ אני מתפרצת ופוערת את עיניי בבהלה.
לואונה מנפנפת בידה. ״אל תדאגי הוא לא.״ היא מחייכת.
״בואי פשוט תיכנסי מתחת למים. זה בטח יאפס אותך.״
היא גוררת אותי לאחד מתאי הרחצה.
״אני לא רוצה להתרחץ..״ אני ממלמלת בזמן שהיא עוזרת לי להוריד את בגדי.
״ואו זה התיליון שהכנת למקס?״ היא מתפעלת מהשרשרת שעל צווארי.
אני מחייכת כמו דבילית.
״נראה לך שהיא תמצא חן בעיניו?״
״אין מצב שלא!״ היא מחייכת ומסיטה את שיערי הצידה ומתעסקת עם השרשרת.
״מה את עושה?״ אני תוהה שהיא אוחזת בשרשרת.
״אני מניחה אותה בצד, לא היית רוצה להביא לו תליון רטוב נכון?״
הנהנתי. ״כן. את חכמה לואונה.״
״מי ידע שאת כזאת שובבה אהנון, אף פעם לא הגזמת ככה בעניין השתיה קודם לכן.״ היא מקטרת בזמן שאני שומעת אותה גוררת משהו ואז מופיעה עם כיסא מולי ומכניסה אותו אל תוך התא.
אני נושכת את שפתיי. מנסה לא צחוק עליה.
״מה את עושה?״ אני שואלת בזמן שהוא מושיבה אותי על הכיסא ונושפת.
״מוודא שלא תמעדי.״ היא פותחת את ברז המים ומים קרים נוחתים עלי במכה אחד.
אני קופצת ממקומי בבהלה.
״מעולה. תתעוררי!״ היא מצחקקת ונשענת על פתח הדלת.
אני מסתערת עליה בכעס והיא ממהרת לרוץ מהתא.
אך אני מצליחה לאחוז בשיערה והיא נעצרה מייד.
חיוך עולה על שפתיי.
״יש לך רק אפשרות אחת...״
״אהנון, אני חברה טובה!״ היא מתחננת וצחוק נפלט מבין שפתיה.
שאני מושכת אותה לאחור.
״אני לבושה!״ היא צועקת שאני דוחפת אותה מתחת למים.
״עכשיו אני ערה!״ אני משפריצה עליה מים בזמן שהיא ממהרת להתרחק אל הדלת.
״ארורה אחת!״ היא מלמלת ומסתכלת על בגדיה הרטובים.
אני מצחקקת ומניחה את ידיי על לחיי מתחת למים.
״הלחיים שלי אדומות?״ אני שואלת בזמן שאני יושבת על הכיסא הרטוב.
לואונה מביטה בי ומהנהנת. ״תישארי קצת מתחת למים שיקררו אותך.״
אני מכווצת אליה עיניים והיא צוחקת ויוצאת מהתא הקטן
״אני השארתי כאן את הבגדים שלי..״ אני שומעת אותה ממלמלת לעצמה.
״הזונות הארורות לקחו אותם!״ היא צועקת בכעס וגורמת לי לצחוק.
״פשוט קחי בגדים מהמדף הכי גבוה בארון, הם שלי.״
״לא חשבתי להסתובב כאן עירומה אהנון.״ היא אומרת ואני שומעת שהיא גוררת את הספסל בשביל להגיע למדף האחרון.
״אני לא מאמינה שהשתכרתי ככה.״ אמרתי מופתעת בזמן שאני מנגבת את שיערי.
״גם אני לא יצאתי משהו.״ חייכה אליי ונראת כמו שיבוט שלי עם המכנס הקצר והגופיה.
״מתאים לך..״ אני קורצת.
״כן ממש היא נאנחת.״ לואונה דוגלת בשמלות.
״אני חושבת שלא ראיתי אותך לבושה ככה כמעט אף פעם,״ תהיתי. ״רק בשמלות.״
היא מצחקקת
״זה כי בשמלות יש חופש, פה אני כלואה.״ היא מניחה ידיים על המכנס בכעס.
גלגלתי את עיניי וזרקתי את המגבת לסל הכביסה.
״קדימה אני צריכה לחזור הביתה והתארגן לפני הדייט.״ אני אומרת משועשעת.
לואונה מחייכת וזורקת את הבקבוק הריק אל אחד הפחים.
״כן עכשיו בכלל לא ישימו לב.״
היא ממצמצת. ״למי אכפת?״ פותחת את הדלת בשבילי.
״עכשיו אנחנו רצות, כי אסור שמקס יראה אותי כאן.״ אני אומרת.
״ככה? ואי לגמרי.״ היא צוחקת ואני מניחה את ידיי על לחיי במהירות. ״אל תגידי לי שאני עדיין אדומה?״
״תיזהרי לא למעוד!״ היא צוחקת ורצה במהירות.
אחרי שנרגעתי מעט בביתי נעמדתי מול הארון במשך חצי שעה.
אני ממצמצת. מה לעזאזל לובשים לדייט?
הצצתי בשמלות שלואונה לובשת שהיא אצלי ותהיתי איך אראה בהן.
נשכתי את שפתיי והשפלתי מבט אל כל ערמת הג׳ינסים הקצרים שממתינה לי בדממה שפשוט אחטוף אחד.
נכנעתי וטרקתי את הארון.
עם טיילור לא באמת חשבתי מה אלבש.. זה מגוחך.
הלכתי לסלון ביתי והבחנתי בכך שאני עדיין לבד. אבא ואמא לא חזרו הביתה עדיין.
פתחתי את דלת המקרר והבטתי בו בריכוז. מחפשת אחר נשנוש.
אחרי שאכלתי כמה עוגיות ושתיתי כוס חלב חזרתי לחדרי ופתחתי חזרה את הארון.
חטפתי את השמלה שנראת הכי נורמאלית.
הבטתי בבד הבהיר בסלידה. אני בשמלה כזו. הסמקתי והבטתי במראה מולי.
פשטתי את בגדי ומדדתי את השמלה.
מסדרת אותה על גופי. אני לא אוהבת ללבוש חזיות, החזה שלי מעולם לא היה גדול או קטן. לפחות ככה אני חושבת.
לואונה טוענת שיש לי חזה קטן אבל בעיניי הוא בגודל הנכון לגופי. לא קטן ולא גדול.
הבטתי בעצמי דרך המראה ובחנתי את השמלה.
היא קצרה. נעצרת קצת לפני ברכי. היא מעוטרת בכל מיני שכבות בד שאם לואונה הייתה לובשת הייתי צוחקת ואומרת שהיא נראת לי מגוחכת אבל עכשיו שאני מביטה בעצמי. אני די אוהבת אותה?
הבד בצבע קרם בהיר.
אני תוהה מה מקס יחשוב על כך שלא בחרתי ללבוש איתה חזיה.
זה לא כזה נורא. לא רואים את גופי דרך השמלה אבל כן רואים את צורת פטמותי.
מעולם לא התייחסתי לגופי בצורה כזאת, פשוט הלכתי איך שנוח לי. למה עכשיו מחשבות כאלה עולות בראשי?
גם ככה נישב בחשכה, אף אחד לא יראה כלום.
השארתי את שיערי פזור ומרחתי על שפתיי מעט שפתון.
סידרתי אותו על שפתיי מרוצה מעצמי.
איפור זה לא בשבילי. במיוחד שלחי עדיין אדומות מכך ששתיתי.
אני מקווה שמקס לא ישים לב לכך.
חיוך קטן עולה על שפתיי.
מקס כבר צריך להגיע. אני מביטה בסנדלים שקשרתי לרגליי בחוסר סבלנות.
אך משהו מציק לי. כאילו ששכחתי משהו.
אני בוהה בעצמי דרך המראה שוב ותוהה מה שכחתי.
אני מחייכת ומרוצה מהשמלה אבל החיוך שלי יורד ברגע שצווארי החשוף ריק.
״התליון!״ עצמתי את עיניי מאוכזבת מכך ששכחתי אותו באזור האימונים.
שטויות ארוץ להביא אותו ואחזור.
רצתי במהירות מביתי וחלפתי על פני העצים בשביל המובל ביער אל אזור האימוניםו החשכה כבר ירדה.
בבקשה שמקס לא מחכה לי עכשיו מחוץ לביתי.
התחננתי חולפת בריצה על פני השביל במהירות לא רוצה להרוס את בגדי ולשנות צורה.
לאחר מספר דקות הגעתי לאזור האימונים מתנשפת ועולה במהירות במדרגות פותחת את הבקתה של הבנות וממהרת לתא הרחצה שלואונה ואני היינו בו קודם.
התבוננתי ברצפה ובמדפים. איפה היא הניחה אותו?
הסתובבתי ופתחתי את הארון הבגדים והמגבות במהירות כמעט ללא אוויר. מביטה סביבי וזורקת הכל.
עצמתי את עיניי מבואסת.
הוא לא כאן. נשמתי עמוק ויצאתי מהבקתה צועדת מאוכזבת בשביל חזרה הביתה.
איך התליון לא שם.. זה לא הגיוני. לואונה הניחה אותו במדף.
אין לה שום מקום אחר להניח אותו. בדקתי בכל מקום. משהו לקח אותו. איגרפתי את ידי בכעס.
אדם עומל וטורח, עובד ומבזבז בזמנו ומרווח ביושר את הפרס ואחר בא ומרשה לעצמו לגזול.
אני יוצאת מהשביל בזעם וצועדת ברחוב החשוך.
כפות רגליי דורכות בשלוליות הקרירות ולא אכפת לי. לא מעניין אותי.
כל כך רציתי לתת למקס את התליון.
עצרתי במקומי ועצמתי עיניים. אכין חדש. הכל בסדר, אכין חדש ואפילו יותר טוב מהקודם. הנהנתי לעצמי.
רעש נשמע מאחורי וגורם לי לפקוח את עיניי בבהלה.
אני מסתובבת לאחור ומביטה בכביש העפר ובעצים העומדים משני צדדיו. אני לבד ברחוב וזיק של פחד מחלחל בי וגורם לי להידרך שאני מביטה בחשכה מולי.
״אף אחד לא יפגע בך כל עוד אני כאן.״ קולו של מקס גורם לי לנשום בהקלה ולהסתובב.
הוא עומד עם חיוך מרוח על שפתיו. ״היי.״
צחקתי, ״היי.״
״שמעת משהו?״ הוא חולף על פניי ומביט בריכוז ברחוב.
״חשבתי שכן, אבל כנראה זה היה אתה..״
הוא מביט בי והבחנתי בעיניו הזוהרות. כנראה הוא הפעיל את חושיו.
הגבר הכי יפה שראיתי מימי.
״את חוששת?״ שאל.
״שאתה כאן? ממש לא.״
״חיכיתי לך, איפה היית?״ שאל ואחז בכף ידי.
חייכתי וצעדתי יחד איתו. ״חזרתי מלואונה.״ אמרתי והוא הידק את אחוזתו.
״שקר.״ קבע וגרם לי להביט בו מעט מופתעת.
הוא נעמד מולי ומניח את ידו על ליבי.
״אני חש בדפיקות ליבך גם אם אני רק עומד לצידך. בקרוב גם אוכל לתקשר איתך דרך המחשבות. אין צורך בשקרים.״ אומר ומסיט את שיערי אל מאחורי אוזני.
השפלתי מבט בביישנות, ״פשוט שכחתי משהו בבקתת האימונים.. זה הכל.״ מלמלתי.
״הייתי בא איתך. אני לא רוצה שתלכי לשם לבד.״
״תמיד יש שם מתאמנים.״ מיהרתי לומר.
״היום לא היו.״ הביט בי.
הנהנתי, ״אני לא ילדה קטנה מקס.״
״לא, אבל פגעו בך. ואני לא רוצה שיפגעו בך שוב. לכן שחשוך ככה סביבך ואין אדם נוסף במקום.״ הוא מתקדם לעברי עד שאפו כמעט נוגע בשלי.
״את תחכי לי.״
בלעתי רוק והנהנתי. ״אחכה לך.״
״עכשיו אפשר ללכת לדייט שלנו?״ הרים גבה.
גלגלתי את עיניי. ״כן.״
מוזר לשבת כאן יחד עם מקס.
לא חשבתי שהוא מכיר את אזור הישיבה שלי ושל הבנים.
כרגע זה המקום שלי, כי כולם פשוט המשיכו בחייהם אבל עדיין זה מוזר.
הוא מנקה בידו את שאריות הגילופים שהשארתי על השולחן ומניח מפה לבנה.
אני נושכת את שפתיי בזמן שהוא מניח שתיי צלחות, סכום וכוסות.
הוא מסדר את השולחן בריכוז כזה שאני תוהה איך מתמודד מול אויביו.. האם יש לו סדר כזה גם שנגש לקרב?
״את בוהה.״ הוא אומר ואני מוצאת את עצמי נשענת על ברכי עם זרועותיי ומביטה בו כמהופנטת.
מצמצתי ונשענתי לאחור על הספה. ״סליחה.״ מלמלתי מחייכת.
״אל תבקשי סליחה,״ הוא מעלה חיוך על שפתיו מוזג משקה לשתיי הכוסות.
״את תמיד יכולה להסתכל.״ אמר וגרם לעורי להתחמם.
נשכתי את שפתיי.
״במיוחד שאני ערום.״ חייך חיוך ממזרי.
הסטתי מבט בגלל שאני בטוחה שלחיי עכשיו זועקות.
״מה מזגת?״ שאלתי מטופפת באצבעותיי על חיי מנסה להסתיר ראיות.
אור המדורה הופך הכל ליותר, במיוחד את מקס. שיערו, עיניו, החזה החשוף שלו מבעד לחולצה שלא טרח לכפתר,
הזרועות שלו..
״אני זוכר שאת אוהבת יין.״ אמר.
כיווצתי את עיניי, ״זוכר?״
״בטקס החתונה.. התכוונת לשתות יין מהטקס.״ אמר והושיט לי את הכוס. ״למרות שאסור.״ נעץ בי מבט שובב.
״ואתה חטפת לי את היין.״ אמרתי נזכרת ולוקחת מידו את הכוס.
מערבבת את היין ולוקחת לגימה.
מקס מעלה חיוך על שפתיו ברגע שאני מרחיקה את הכוס משפתיי.
״מה?״
״היפנטת אותי באותו היום. לא הצלחתי להתרחק ממך.״ הודה ולגם מהכוס שלו.
חייכתי ״אני רק חשבתי שאתה מתחכם ובלתי נסבל.״ הודתי.
הוא צחק, ״הייתי קצת רשע לא?״
״או היית מאוד רשע.. במיוחד מה שאמרת לי.״ אמרתי נזכרת שפגשתי את שילה וטיילור.
״מה אמרתי?״ שאל וחשש נראה בעיניו.
״אני בסך הכל מכבד את מעמדה של שילה כחברה בכירה בלהקה.״ חשבתי באותם רגעים שהוא התערב במפגש המביך שלי עם טיילור ושילה רק בגללה, כדי להגן עליה.
יישרתי את עיניי אל מקס, ״אתה הגנת עלי.״
מקס מכווץ את עיניו, ״תמיד הגנתי עלייך.״
חייכתי ולקחתי לגימה נוספת מהיין. שמה לב לעיניו של מקס.
נעוצות בפטמותיי הבולטות.
בלעתי רוק והסמקתי, ״לא לבשתי חזיה.״ הודתי בפניו.
הוא הביט בי חזרה, ״אני יודע את אף פעם לא לובשת.״
הסמקתי שוב, נראה שכל הערב אסמיק לעזאזל.
לקחתי לגימה נוספת מהיין ומקס אחז בידי.
״נראה שהשתייה מתחילה להשפיע עלייך. את אדומה.״
מתחשק לי להעלם אל תוך האדמה. הנהנתי והנחתי את הכוס חזרה על השולחן.
״אני מניח שאחרי שתאכלי תרגישי יותר טוב.״ דחף את הצלחת לעברי.
הבטתי בבשר שצלע ובקרם תפוח האדמה שהניח בצלחת.
״אל תגיד לי שאתה יודע לבשל.״ צחקקתי.
״אל תעליבי אותי.״ הביט בי בזמן שלקחתי מעט בשר וטבלתי בקרם.
״ואוו..״ אמרתי בפה מלא.
״מעכשיו אתן לך לטעות את הדברים הכי טובים אהנון.״
ליקקתי את שפתיי. ״באמת? מה עוד אתה יודע להכין?״
עיניו ננעצו בשלי ומבטו גרם ללחיי להסמיק שוב.
״דברים שלא העלת בדעתך שקיימים.״ אמר ולקח את המזלג שלי נועץ בחתיכת בשר ואוכל גם הוא.
הצצתי בשולחן נועצת מבט במזלג הנקי שלצידו.
״בשלך זה יותר טעים.״ אמר והבחין במבטי.
״תתכבד.״ מלמלתי מחוייכת.
״אז..״ החל לומר וגרם לי להביט בו בשאלה.
״מה את ולואונה עשיתן היום?״
הבטתי בו פעורת עיניים, ״מה זאת אומרת?״ הוא שמע על השתייה? ואי הצרחות שלי הגיעו עד לאזור האימונים?
״הרי אמרת בבוקר שתבלו יחד לא?״ כיווץ את עיניו.
״אע...״ חייכתי. ״בילוי בנות.״
שפשפתי את יידיי והנחתי אותן ליד הלהבות.
״קר לך?״ שאל מביט בכפות ידיי.
״לא, זה נעים.״
מקס אחז בכפות ידיי והעביר את אצבעותיו על סימני היבלות שעל ידיי. עצם עיניים והצריבה הקלה של ידיי נעלמה.
״לא היית צריך.. זה מתרפא מהר.״ אמרתי והרגשתי קלילות בכפות ידיי. אין כאב כי הוא לקח אותו.
״אקח אותו בכל פעם מעכשיו.״
גלגלתי את עיניי ״או זאב שלי!״
מקס צחק ומשך אותי אליו, מרים את רגליי עד שאני יושבת על ברכיו מולו.
״כן אני לגמרי שלך.״ מביט בי ואני יכולה לראות דרך עיניו את השתקפות האש.
״מחר ואני רוצה לשנות צורה איתך. עדיין לא ראיתי אותך במצב זאב.״ אמר אוחז ביריכיי מעלה את השמלה מעט מעלה.
עכשיו אני לגמרי יכולה להבין את לואונה לגבי החופש הזה שדיברה עליו..
תגובות והצבעות יתקבלו בשמחה מקווה שנהנתם!💎