(קיף)
"זאת בדיחה ממש מגוחכת", אמרה סופי.
"אני רק אומר שזה לא רעיון רע, אני חושב שלמען האמת זה הרעיון הכי טוב שהיה לי, עם הגאונות שלי והכוחות המטורפים שלך נוכל להיות צוות קיפוסטר הכי טוב בעולם", אמר קיף.
"רק שנינו לבד?", שאלה סופי.
"כן, את בטח לא היית רוצה בזה..." אמר קיף והסיט את מבטו לאחור.
"מי אמר שלא", סופי וקיף היו שניהם לבד ברחבי השמיים על גביה של סילבני צמודים זה לזו, סופי הסתובבה אליו רכנה קרוב והביטה בעיינו, קיף יכל לבהות בעיינה החומות הזהובות לנצח, היא חייכה ואחזה בידו.
"קיף, אני..."
"קיף! קיף!",
קול חזק הידהד בראשו של קיף ומשך אותו למציאות, הוא היה בכיתת הלימוד שלו הוא היה בטוח לרגע שהוא היה היחיד בחדר עד שהביט בנערה יפייפיה עם עיינים משונות.
סופי צחקקה,
"ניראה שאתה לא רגיל לא להבריז משיעורים".
"כן...", אמר קיף.
סופי הביטה בו בחיוך מודאג,
"אני מצטערת על מה שקרה אתמול אני...".
"פוסטר, את לגמרי לא צריכה להצטער, את לא חייבת לקחת חלק בכל עניין".
"אבל אתה כן הרגשת רגשות כלפיי, ואני הייתי אדיוטית מספיק כדי לא להשים לב".
"כאילו בכל מקרה זה היה משנה משהו", אמר קיף.
סופי שתקה לכמה רגעים, "אולי זה כן משנה-אמרה לבסוף-אתה ראית מה קרה שדקס סיפר לי על הרגשות שלו".
"אבל את לא מבינה אצלי זה שונה", אמר קיף כששיחק בשיער שלו כהרגל עצבני.
סופי נעמדה קרוב אליו ורכנה אל תוך עייניו הכחולות במבט מודאג.
"איך אתה יכול להיות בטוח?", שאלה אותו.
קיף הביט אל תוך עייניה, העיינים שחולם עליהם בכל לילה כמעט, תמיד כשהתעורר למציאות נזכר שהם יפות יותר מכל חלום שאי פעם חלם.
הוא התקרב קרוב יותר אליה השיער שלה דיגדג את מצחו ואז הוא משך אותה לנשיקה, שנמשכה ללא יותר מחמש שניות.
"כי אני יודע איך אני באמת מרגיש".
סופי הסתכלה עליו כולה מוסמקת וקיף היה בטוח שהוא לא ניראה שונה ממנה רק עצוב יותר, סופי כנראה באה לומר לו משהו אבל זה היה מאוחר מדי כי קיף כבר הלך.
************************
אני מקווה שאהבתם אני חושבת שזה הפרק הכי טוב שכתבתי :)
*************
תנו בכוכב☆